בר כוכבא או בר כוזיבא

המסע בצופים – נספחים

שכבת ח' – מסלול 4 – בר כוכבא או בר כוזיבא? – נספח 1

נספח 1: תמונה של בר כוכבא על בול רשמי של מדינת ישראל

איזהו גיבור, הכובש את יצרו (אבות, ד', א')

נספח 2: (מתודה 3)

בר כוכבא, לוין קיפניס

אִיש הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בָּר כּוֹכְבָא שְׁמו

אִישׁ צָעִיר גְּבַה קוֹמָה עֵינֵי זֹהַר לוֹ.

הוּא הָיָה גִּבּוֹר הוּא קָרָא לִדְרוֹר

כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ זֶה הָיָה גִּבּוֹר, גִּבּוֹר, גִּבּוֹר!  

יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה הָה, מִקְרֶה עָצוּב –

בַּר כּוֹכְבָא נָפַל  בַּשְּׁבִי וְהוּשָׂם בִּכְלוּב.

שָׁם אַרְיֵה עֲנָק תּוֹךְ הַכְּלוּב שָׁאַג

בַּר כּוֹכְבָא אַל תִּפְחַד בַּר כּוֹכְבָא חֲזָק, חֲזָק, חֲזָק!

חומר השראה למדריך:

בר כוכבא או בר כוזיבא? / רותי לקס       19/05/2005

מרד בר כוכבא משקף את הדילמה היהודית הנצחית שבין הבלגה לתגובה. תשובתם של בני דורו של בר כוכבא הייתה כי יש להגיב במלוא הכוח. הם שילמו על כך מחיר כבד, אך גם זכו לחוש מהי עצמאות לאומית – למשך 3 שנים. בדורות שאחריו היהודים המשיכו וממשיכים לשאול את עצמם את אותה שאלה ולתת לה תשובות שונות.

"להיות או לא להיות" בגרסה היהודית

כל בוגר גן טרום חובה ישראלי ממוצע יודע בלא ספק לזמזם לעצמו את השיר "איש היה בישראל בר כוכבא שמו". בוגרי גן חרוצים במיוחד ידעו לצטט מתוך השיר ולספר כי מדובר ב"איש אמיץ גבה קומה, עיניי זוהר לו" וכי "הוא היה גיבור" ו"קרא לדרור".  ואולם, למרות העובדה כי שיר זה ומקורות היסטוריים משמעותיים יותר, מבהירים לנו כי בר כוכבא היה מנהיג חזק ומרשים, נשאלת השאלה האם צדקו בר כוכבא ורבי עקיבא אשר תמך בו, בכך שיצאו למרד כנגד הקיסר הרומאי?

המרד

לפני העיסוק בשאלה זו, הרי לפניכם כמה עובדות:

מרד בר כוכבא נקשר לחגיגות ל"ג בעומר בשל הטענה כי תלמידי רבי עקיבא, שהמגיפה שפגעה בהם נפסקה ביום זה, היו הלוחמים שהשתתפו במרד בר כוכבא. טענה אחרת היא כי ב-ל"ג בעומר חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא, וכדי לציין זאת הודלקו מדורות.

מרד זה התרחש בשנים 132-135 לספירה.

מנהיג המרד היה שמעון בן כוסיבא, בר כוכבא בפי תומכיו, אשר ראו בו כוכב בעל סגולות מיוחדות, עד כדי ההשערה כי הוא הוא המשיח בכבודו בעצמו.

הסיבות העיקריות לפרוץ המרד היו העובדה כי הקיסר אדריאנוס סרב לבטל את האיסור למול את הבנים, וכן העובדה שאותו אדריאנוס החליט להקים בעיר ירושלים עיר אלילים רומאית. בתחילת המרד נחלו בר כוכבא וחייליו הצלחה. הם כבשו מידי הרומאים את חבל יהודה והפכו אותו לאזור יהודי עצמאי. אחד הסמלים לעצמאות זו היו מטבעות עבריים שהוטבעו באותה תקופה, ועליהן הכתובת המונה את מספר השנים לגאולת ישראל- כלומר לפרוץ המרד.

ואולם, השמחה ותחושת ההצלחה הגיעו אל קיצן כאשר הצבא הרומאי בכוחות מתוגברים הביס את בר כוכבא, וכבש מחדש את חבל יהודה.

סיכום תוצאותיה של העצמאות היהודית הקצרה ההיא היה הרוגים רבים ממלחמה, רעב ומגפות, חורבן חבל יהודה, והפיכת ירושלים לעיר רומית ושמה איליה קפיטולינה.

זהו בקצרה סיפורו של מרד בר כוכבא. עדויות מעניינות על החיים בתקופת המרד נמצאו בתעודות וחפצים באזור ים המלח משני צדי הגבול בשנות ה60, ובמערות מסתור שנמצאו באותו אזור.

"להיות או לא להיות"

מעבר לעובדות ולסיפור ההיסטורי, מעניין לבחון את סיפורו של מרד בר כוכבא מתוך נסיעה ב"מנהרת הזמן" המביאה אותנו אל ההווה שלנו. כמו בתקופות רבות לאורך ההיסטוריה היהודית, וכאמור גם כיום, מרד בר כוכבא מעלה אל פני השטח את שאלת הקיום היהודי, המהדהדת כמו שאלתו של המלט. רק שבמקום "להיות או לא להיות" שואל היהודי את עצמו אם להתכופף או לעמוד זקוף, להבליג או להגיב במלוא העוצמה, להימנע מביטויי לאומנות או להגן על הלאומיות היהודית.

סיפורו של מרד בר כוכבא הוא בלא ספק אחד מסיפורי הגבורה וההקרבה המרשימים בתולדות העם היהודי. התעוזה והאומץ שנדרשו לקום ולמרוד במעצמה כמו רומא כדי להגן על ערכים דתיים ועל קדושתה של העיר ירושלים, הינם מעוררי כבוד. עם זאת, הרי על פי חלק מן התיאורים ההיסטוריים, דווקא הקיסר אדריאנוס, שבו מרדו היהודים, שאף להשכין יחסים של שלום בין שלטונו לבין היהודים. במסגרת מאמציו בכיוון זה, עסק אדריאנוס בפיתוח הארץ, בהקמת ערים חדשות ובסלילת כבישים. הוא אמנם  סרב לבטל גזירה שהייתה קיימת בכל הממלכה הרומית, ולאפשר ליהודים למול את בניהם (התפיסה הרומית של שלמות הגוף האנושי היא שעמדה מאחורי איסור המילה), ותכנן לשנות את פניה של העיר ירושלים, אך אין ספק שהיה אז ויש גם היום מי שיאמר  כי "השד אינו נורא כל כך"  וכי "אפשר לבלוע את הצפרדע". ייתכן שבתקופת מרד בר כוכבא הניסוח היה מעט שונה, אך הכוונה זהה, והיא שהעם היהודי, למוד ההתמודדויות והמשברים, צריך לפעמים להבליג ובכך למנוע הסלמה (נשמע מוכר?).

סופו של המרד כאמור בחורבן, מוות, רעב ומגפות, בלא עצמאות ובכריעה תחת עולו של השלטון הרומי, שלטון שאף החמיר והוסיף על הגזרות שהוטלו על היהודים. עם זאת, מרד בר כוכבא הביא את היהודים שבארץ ישראל למצב של מאבק לאומי, ואיפשר להם, למספר מועט של שנים, לחוש מהי עצמאות.

נראה כי לשאלה הקיומית של העם היהודי, המשתקפת גם במרד בר כוכבא, אין באמת תשובה טובה אחת, וכל דור ודור נותן עליה את התשובה שמתאימה לו ולמנהיגיו. סיפורה ההיסטורי של תקופת בר כוכבא היה יכול להיות שונה לגמרי אילו בחרו היהודים בדרך של הבלגה וקבלת רוע הגזירה. הבחירה בדרך של מרד והליכה אחרי בר כוכבא, שבו ראו היהודים כוכב שיוביל אותם רחוק ככל האפשר מעול השלטון הרומאי, הייתה התשובה החדה והברורה של בני דורו של בר כוכבא לשאלת "הַמְלט" היהודית. 

בר כוכבא - כזב תורתו

הארץ, יוסי שריד, 2012.

מה ידענו על ל"ג בעומר: ידענו שצריך "לסחוב" קרשים, להכין קרטושקס ולשרוף את הרשע התורן. וידענו, שהיה איש גיבור לדוגמה, בר כוכבא שמו. ולא ידענו את תוצאות גבורתו, לא סיפרו לנו.

ואלו התוצאות: כ-580 אלף יהודים נהרגו, 950 יישובים נחרבו. יצאנו לגלות אלפיים. אם "המרד הגדול" היה ליקוי מאורות, אזי "המרד הקטן" היה טירוף עשתונות גמור.

אין צורך בדיסקינים ובדגנים, כדי לאבחן במקרה זה תסמיני משיחיות; כדי לגלות לנו את מופקרותם ומופרעותם של בר כוכבא ורבי עקיבא, שבלי מטרייתו ההלכתית היה המרד דועך בטרם שהתלקח ושרף את הכל. שניהם מסמלים את החיבור שבין לאומנות תוקפנית לקנאות דתית; זה החיבור הקטלני, שמסכן את חיינו כל אימת שמתחילים כאן בחיים חדשים; וזה הדחף הכפייתי למרוד באומות, לעלות בחומה ולדחוק את הקץ.

רבים החכמים שמזהירים מפני הנטייה האובדנית הזאת. אך בכל דור ודור קמים עלינו פטריוטים לכלותנו; ובכל דור מתעדכנת רשימת האויבים - מאדריאנוס שחיק עצמות ועד לאחמדינג'אד יבוא רקב בעצמותיו.

אויבים מבחוץ, ואלה שמבית - מהרסים ומחריבים. אלה הם המתייוונים לדורותיהם - יהודים טובים בדרך כלל - שלא מסתפקים בד' אמות מחניקות של הלכה, ומבקשים לפתוח צוהר אל העולם ותרבותו, גם לו יש משהו להציע. טובה התייוונות מהתנוונות.

אנחנו המתייוונים של דורנו, ואנחנו דוחים את תורת "אפילו נוטל את נפשך" של ר' עקיבא, המחייבת להיהרג על כל מצווה. אנחנו מאמינים בתורת "וחי בהם", שהורישו לנו רבן יוחנן בן זכאי ורבי ישמעאל בן אלישע.

אין לנו דין ודברים עם היהדות האורתודוקסית שהתאבנה; בקושי יש לנו שיח ושיג אתה. הקובלנה שלנו היא כלפי היהדות החילונית דווקא, שגם ידה היתה בשכתוב ההיסטוריה; גם התנועה הציונית נטלה חלק בזיופה. לא מימי קדם בערה מדורת ל"ג בעומר, את האש האוכלת ליבו המדינה-שבדרך וראשיה: הפלמ"ח הוקם בל"ג בעומר, כך גם הגדנ"ע, שבסמלו, חץ וקשת, מזוהה עם הרפתקנות בר כוכבא ותעתועיו. וצה"ל קבע את יום ההוקרה לחיילי המילואים במועד האומלל הזה.

סייפא בעקבות בר כוכבא, גם ספרא: מז'בוטינסקי ושיר בית"ר - "למות או לכבוש את ההר - יודפת, מסדה ביתר", ועד לאורי צבי גרינברג - "אמת תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר", ועד ללוין קיפניס, שאת שירו האינפנטילי (על פי "ביתרה" של טשרניחובסקי) שרנו בילדותנו ובנערותנו: "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו".

רק בשנים האחרונות מחלצים אותנו בהדרגה ממיתוס הגבורה וההקרבה של בר כוזיבא, שהציג עצמו כמשיח בן דוד, ור' עקיבא העניק לו סמיכה למשיחות. האלוף והפרופסור, יהושפט הרכבי, היה ראשון לחשוף את יצר החורבן היהודי בספרו "חזון לא פנטסיה". ולאחרונה פירסם הרב ד"ר בנימין לאו את ספרו החשוב "חכמים", שבו הוא מחווה את דעתו על "אמת תורת בר כוכבא": "צריך להודות שרהב ושקר תורתו", כתב.

עד היום לא הצלחנו להיפטר מעונשם של משיחי השקר. נוח לנו בהזיותינו, בלכתנו שבי אחריהם.

לפעמים נדמה, שהתנועה לשחרור לאומי - כאז כן עתה - מתקינה בתוכה מנגנון להשמדה עצמית. כך הופך כל חגא לחג, שיהפוך לחגא. חגים וזמנים לאסון.