כמורה במערכת החינוך ראיתי לנכון להשתתף בקורסים העוסקים בחינוך מיוחד. בקורסים אלה למדתי על משמעויות המונח "שילוב" ועל הבעיות העולות ממונח זה. כגון: המשמעות של המונח בחברה הישראלית. תחת איזה תחום אחריות נופל התהליך לשילוב ועל מי? האם יש בו צורך? מדוע? ולמי? ואם יש בו צורך, מדוע מלכתחילה היתה הפרדה? מהי מטרת החינוך כאשר עולה הצורך או אי הצורך בשילוב? האם מטרתו מצוינות הישגית או מצוינות חברתית? והשאלה הגדולה מכולן - כמה עולה השילוב ומהיכן נלקח הכסף?
מהו שילוב? Mittler (2000) הגדיר את השילוב כחלק מתהליך של שינוי מבנה בית הספר. לכל תלמיד יש את זכות הגישה לכל מקום ולכל פעילות שחלה בתחומו. מטרת השינוי היא למנוע בידוד של קבוצות בעלות מוגבלות. על פי חוק IDEA, בית הספר חייב להבטיח לכל התלמידים את התנאים הדומים ביותר ללמידה של בני גילם. כלומר, על פי חוק זה יש צורך בשילוב מלא של כל התלמידים בעלי המוגבלות עם בני גילם.
זוהי הגדרה חוקית, הגדרה שבאה לתת פתרון לאוכלוסיה מוגבלת בחברה בה השונה – בעל הצרכים המיוחדים – הוא חריג. כך עולה שאלה ערכית: מה עושים על מנת לקבל את כל חברי הקהילה כחברים מלאים ושווים? Banejri ו Dailet (1995) ענו: "שילוב הוא פילוסופיה המקדמת השתתפות של ילדים עם מוגבלויות בכל היבטי בית הספר והחיים הקהילתיים. ובתוכה מרכיבים ואסטרטגיות ספציפיות וחיוניות למסגרות החינוכיות השונות". כלומר, הפיכת השילוב לאידיאולוגיה על פיה חיה החברה כולה כפי שקורה כיום במדינות סקנדינביה וכפי שזה בא לידי ביטוי בדברי Emanuelson (1998) "שילוב הוא למעשה אינטגרציה של פלורליזם חברתי. כלומר, כל אחד שומר על הייחודיות שלו בתוך חברה המקבלת שונות כדבר הבונה אותה ומאפיין אותה והוא אחד מעקרונותיה". או כפי שניסח זאת Kliewer (1998) "שילוב הוא חברות, השתתפות אקטיבית משמעותית ומוערכת בכיתה, בבית הספר ובחברה".
השילוב על פי Stainback ו Stainback (1984) הוא איחוד של שתי מערכות חינוך מקבילות. ה"רגילה" וזו של החינוך המיוחד (ח"מ). במאמרם הם טוענים כי רעיון איחוד המערכות מבוסס על שתי הנחות יסוד. הראשונה, טוענת כי כל תלמיד נמדד עפ"י אומדנים שונים ומרכיבים שונים של אישיותו, לכן כל תלמיד שונה מחברו בקשת רחבה של אפיונים ואין זה מוסרי לקטלג אדם עפ"י צרכיו המיוחדים או מגבלותיו. השנייה, טוענת כי הפעלת מערכת חינוך אחידה אחת, הנותנת מענה למגוון צרכים מיוחדים ו"רגילים" תהיה אפקטיבית יותר מבחינה מקצועית וכלכלית. לכל אחת מהמערכות הנפרדות נקודות תורפה.
צרכים פדגוגיים שונים – מגוון רחב של תלמידים בעלי אפיונים רבים בתוך שתי מערכות חינוך לא תיתן פתרון לכולם. אם מערכת החינוך שמה לעצמה להוציא את דמות הבוגר כאדם אינדיבידואלי, הרי זה עומד בניגוד להפרדה בין המערכות. תלמידי ח"מ צריכים תכנית לימודים אחרת, אך לא צריך להפרידם. ההפרדה יקרה ופוגעת בהם ובחברה.
תחרות לא צודקת – שתי מערכות יוצרות תחרות לא שווה. הפרדה מלאכותית בין בעלי המקצוע השונים והמשאבים. התלמיד צריך להתאים עצמו למערכת, אם לא יתאים הוא יתויג כשונה. איחוד המערכות יביא להורדת דעות קדומות ורחמים שמפרידים את האוכלוסייה ובכך יורידו את המחיצות החברתיות. מחקרים מצביעים על התקדמות גדולה יותר בקבוצות הטרוגניות ויש מקום גם לקבוצות הומוגניות בהן תלמידים יוכלו להתקדם עפ"י הקצב האישי שלהם.
בונוסים של תלמידי חינוך "רגיל" –עפ"י הח"מ צורך = זכאות. מכאן עולות בעיות רבות. אם תלמיד הוא בעל לקות X הוא יקבל את כלי X למוגבלותו אך לא כלים אחרים שיכולים גם הם לקדמו וכאן יש בעיה מוסרית. באיחוד המערכות, יכולים תלמידי ח"מ להשתלב בחינוך ה"רגיל" ותלמידים "רגילים" יוכלו לקבל תגבור וחיזוק להם הם זקוקים.
שיתוף פעולה והתפתחות מחקר מקצועי – ברמה המקצועית, איחוד המערכות יביא לשיתוף פעולה לא רק ברמה בית ספרית, אלא גם ברמה אקדמית. כל מורה יאלץ לקבל הכשרה לא רק בתחום הפרופסיה שלו, אלא גם בתחום הח"מ.
בתגובה כותב Mesinger (1985), כי הגישה היא גישת מיעוט ואינה מביאה לפעולה של ממש. קיים צורך אמיתי במורי ח"מ, מעט מדי תלמידי ח"מ מקבלים את המגיע להם עפ"י צרכיהם. לטענתו עפ"י גישת Stainback ו Stainback המחוקקים אמורים להגדיל את תקציב הח"מ, אך למעשה "זה לא קרה, זה לא קורה וזה לא יקרה". לקבוצות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים אין לובי, הם לעולם לא יקבלו את המגיע להם באמת. הטענה כי הח"מ הגיע למטרתו הראשית "מתן חינוך שווה לכולם" רחוקה מהמציאות ויש צורך דחוף במורים מקצועיים. מורים טובים ומקצועיים לא יגיעו למקום בו אינם מתוגמלים כראוי, לכן מורים מוכשרים פורשים ומעטים נכנסים למלא את מקומם. המורים המבוגרים יותר נשחקים ויש צורך בהקטנת הכיתות באופן משמעותי עקב אלימות גבוהה, בעיקר אצל נערים בעלי צרכים מיוחדים.
לטענת Lieberman (1985) Stainback ו Stainback מתנשאים של המערכת ה"רגילה" כאילו היא מזמינה את הח"מ לקחת בה חלק. הוא מצדד ברגישותם של תלמידי הח"מ וטוען כי לא בטוח שהם רוצים להראות כאחרים. הם נושאים נכות לאורך כל חייהם, ושילובם במערכת "רגילה" רק תגדיל את הפער ואת תחושת התסכול שלהם. הוא מעלה שאלות נוספות: מי ילמד בכיתות אלה? באיזו רמה? האם לכוון לרמה ממוצעת? אם כן, זה עומד בניגוד לתפיסה האינדיבידואלית? הוא טוען כי ההפרדה בין המערכות היא הסיבה למורים מעולים בח"מ. יש צורך ברפורמה אך דרך איחוד המערכות אינה נכונה, היא גם עומדת בניגוד לרעיון האינדיבידואליות.
מאמר משנת 1985 ענו Stainback ו Stainback לטענות Mesinger ו Lieberman. לטענתם מחקרים מראים כי בשילוב המערכות, גם אם הוא חלקי, יש נכונות גבוהה מצד מורים להשתתף בתכניות משלבות. אין להעביר אליהם את האחריות המלאה ויש צורך במורי ח"מ.
הפרדה בין מערכות חינוך מובילה להפרדה בחברה, לכל תלמיד ח"מ יש בעיה ויש להתייחס אליה בנפרד, אין צורך לקטלג אותה מכיוון שקטלוג יוביל למידור. מערכת אחת תיצור מרחבים לכלל האוכלוסייה כולל בעלי הנכויות, היא תיצור מפגשים בין חברי הקהילה ותבנה קהילה בה בעלי המבלות ירגישו כשווים. כמו כן, איחוד המערכות יוביל בהכרח להקצאת משאבים מטעם הממשלה ולכן תלמידים בעלי מוגבלויות כבר לא יהיו זקוקים לקבוצות תמיכה כלכליות.
שילוב בלמידה הוא, הכנסת כל התלמידים בני אותו גיל לכיתה אחת בה ילמדו כולם ללא הבדל דת,גזע, מין, נכות, לקות, רמת אינטלקטואלית, קוגניטיבית, מוטורית או התנהגותית. שילוב בבית הספר הוא, הרתמות של כל בעלי התפקידים על מנת ליצור כיתה מעורבת שתשקף חברה שוויונית, פלורליסטית וסובלנית. שילוב בקהילה הוא, אידיאולוגיה בה כל אחד מחברי הקהילה נוהג בשאר חברי הקהילה כמו שהיה רוצה שינהגו בו. שילוב במכלול הוא, "ואהבת לרעך כמוך".
או כפי שניסח זאת Guetzloe במאמרו (1999): "...צריך שתהיה מחויבות קולקטיבית אינדיבידואלית של כל בעלי המקצוע בחינוך, של כל המשפחות ושל כל החברה כלפי 'בעלות' על כל התלמידים בעלי הלקויות ועל אלו המצויים בסיכון להגדרתם ככאלה ועל התלמידים ללא לקויות..."
ביביליוגראפיה
1. Emanuelson, I. (1998), “Integration and Segregation – Inclusion and Exclusion”, International Journal of Education Reaserch, 29, pp. 95-105.
2. Guetzloe, E. (1999), “The Broken Promise”, Preventing School Failure, 43, pp. 92-103.
3. Kliewer, K. (1998), “The Meaning of Inclusion”, Mental Retardation, pp. 317-321.
4. Lieberman, L. M. (1985), “Special Education and Regular Education: A Merger Made In Heaven?”, Exceptional Children, Vol. 51, No. 6, pp. 513-516.
5. Mesinger, J. F. (1985) Commentary On ‘A rational for the Merger of Special and Regular Education’ or, “Is It Now Time for the Lamb to Lie Down With the Lion?”, Exceptional Children, Vol. 51, No. 6, pp. 510-512.
6. Stainback, S., & Stainback, W. (1984), “A rational for the Merger of Special and Regular Education”, Exceptional Children, Vol. 51, No. 2, pp. 102-111.
7. Stainback, S., & Stainback, W. (1985), “The Merger of Special and Regular Education: Can It Be Done? A Response to Lieberman and Mesinger”, Exceptional Children, Vol. 51, No. 6, pp. 517-521.