מאת: יאיר פרבי 17/12/2007
כבר מספר שנים מדובר על כך כי יש לעשות רפורמה במערכת החינוך. במספר בתי ספר על יסודיים שנבחרו כפיילוט פועלת רפורמה במתכונת "עוז לתמורה". בשנה"ל תשס"ז נחתם הסכם "אופק חדש" עם מורי "הסתדרות המורים" בבתי הספר היסודיים – אך יש לציין כי לא בכולם נחתם ההסכם וייתכן כי היא לא תצא לפועל. מיום רביעי 10 באוקטובר עד יום חמישי 13 בדצמבר התקיימה שביתה בבתי הספר העל יסודיים שכל כולה סבבה סביב רעיון הרפורמה. רפורמה אחת אותה משרדי החינוך והאוצר מבקשים להכיל על בתי הספר, ורפורמה אחרת אותה "ארגון המורים העל יסודיים" רוצה להכיל על בתי הספר.
מאמר זה לא בא לבקר אף אחת מהרפורמות הללו, אלא להציע חלופה – שונה וחדשנית – למערכת העל יסודית, שכל כך זקוקה לשינוי. אולם, רפורמה מעיין זו שבבסיסה רעיונות של ד"ר גבי סולומון וד"ר עוזי מלמד, דורשת שינוי אדיר במערכת החינוך. כאיש חינוך אני מציג רפורמה שאינה עוסקת במערכת הבירוקרטית של משרד החינוך, אם כי אני סבור שגם שם יש לעשות שינוי מבני, הרפורמה שאני מציע דורשת שינוי בחשיבה המערכתית והיא נוגעת אך ורק לתחום הפדגוגי חינוכי של המערכת.
אשר החלו לפעול בתי ספר בעידן המודרני, היתה להם מטרה קונקרטית, ומטרה זו גזרה את המבנה שלהם. בתי הספר של המאה התשע עשרה הקנו ערכים וחינכו את בני הנוער על פי אמות מידה של המעמד הבורגני. תפקידם הורכב משני יסודות עיקריים: הראשון, בתי ספר כמקומות השגחה ותעסוקה לילדים. השני, מקום בו ילדים יגדלו וילמדו את המיומנויות הבסיסיות על מנת שיוכלו להוות מרכיב פרודוקטיבי בקהילה. כלומר להפוך להיות אנשים עצמאיים כלכלית אשר העסקתם בבתי החרושת של תקופת המהפכה התעשייתית תהיה קלה ככל הניתן, כלומר שלא יהיה צורך להצמיד לכל בעל מקצוע עובד חדש במתכונת של שוליה, אלא שאותם עובדים חדשים יוכלו לקרוא את חוברת ההוראות של המכונה לבדם, ללמוד במהירות האפשרית את הפעלתה ויוכלו להתגבר על בעיות המכונה.
מאז המאה התשע עשרה והמהפכה התעשייתית חלפו יותר ממאתיים שנים, והמכשור, כמו גם הערכים, התובנות והידע השתנו. כיום בעידן שנקרא "פוסט מודרני" חיי הילדים והנוער כבר אינם כפי שהיו לפני עשר, שלושים או שישים שנים. הערכים השתנו ומשתנים במהירות כה גדולה עד כי המודל של היום יהיה "פסה" כבר מחר. אולם, במקביל לשינוי המהיר של היום ישנם דברים שלא משתנים. מקדמת דנה בני אדם זקוקים לחברה ומתפקדים בה בצורה הטובה ביותר. לא רק חיים ומקיימים תרבות, אלא גם יוצרים וחושבים. הרעיון של למידה בחברותא נטוע בבסיס קיומו של העם היהודי והוא זה שהוליד ספרות ענפה כדוגמת התלמוד והמשנה, כמו גם רעיונות נוספים.
מדוע אם כן לזנוח רעיון שעבד שנים כה רבות? מדוע להשאירו רק בבתי הספר של המגזר הדתי? מדוע לא להכילו על כלל מערכת החינוך? אם זה עבד בעבר, ועובד בהווה על חלק, מדוע שלא יעבוד על כולם? במקביל, אין לזנוח את שיטת הלימוד הפרונטאלית בה המורה עומד מול הכיתה ומלמד קבוצת תלמידים את המיומנויות הבסיסיות של החיים ושל תהליך הלמידה.
דברים אלה עומדים בבסיס הרפורמה אותה אני מציע. לא המצאתי את הגלגל, ידוע לי כי הרעיון שלי אינו מקורי וגם אם לא ידוע לי בדיוק היכן נכתב אני לא מערער על זכות הראשונים של הרעיון. להלן הרפורמה אותה אני מציע:
מבנה יום הלימודים.
א. חזרה ליום לימודים ארוך אשר יחולק לשני חלקים וביניהם הפסקת אוכל בת שעה.
ב. בחלקו הראשון של היום ילמדו התלמידים במסגרת כיתתית בה המורה מלמד מיומנויות בסיסיות את התלמידים.
ג. בחלקו השני של היום ילמדו התלמידים בצורה של חברותא, קבוצות בכיתות התמקצעות בלמידת עמיתים של בני/בנות אותו גיל. בחלק זה של היום יתפקד המורה כמנחה וכמנווט.
מבנה הכיתה הגרעיני.
א. אני מציע לפרק את הכיתה הגרעינית שהיתה נהוגה עד היום. תפקיד מחנכ/ת הכיתה ימולא על ידי איש צוות פדגוגי מטעם בית הספר, אשר תלמידים ירגישו נוח לפנות אליהם. כמובן שקיים מצב בו יהיו תלמידים אשר ימנעו מלפנות אל בעלי תפקיד (הם הרי תלמידים ואנחנו מורים). לכן מלכתחילה כל מורה מקבל רשימת תלמידים אליהם הוא אחראי ובמהלך השנה עליו להיות במעקב אחריהם, אלא אם כן הם בעצמם החליטו ללכת להיוועץ עם בעל תפקיד אחר. במצב זה האחריות על התלמיד עוברת לבעל התפקיד השני.
ב. תלמידים יתארגנו מתוך בחירתם וקישוריהם החברתיים בקבוצות גרעיניות ומספר קבוצות בעלות אוריינטציה זהה יאוגדו לקבוצה חברתית אחת, מעיין כיתת חינוך אשר מספר התלמידים בה לא יעלה על 25. על קבוצות אלה יהיה אחראי בעל תפקיד נוסף לשם הפעלות חברתיות שונות.
כל יום מימות השבוע ירוכז סביב ענף מקצועי אחד. לדוגמה: אם ביום רביעי יהיה סביב שיעורי חינוך גופני, יחולק היום כך שבחלקו האחד ירוכזו הלימודים סביב לימודים עיוניים של אנטומיה, היסטוריה של הספורט, חוקי משחק וכן הלאה. ובחלקו השני של היום יעסקו התלמידים בצורה מעשית בחינוך גופני, נבחרות בית ספר למיניהן, פיתוח כושר גופני וכן הלאה.
לגבי תלמידים שאינם מוצאים את המסגרת החברתית שלהם, תלמידים "בעייתיים" תלמידים בסכנת נשירה. עליי לציין שכמי שנמצא במערכת החינוך מספר שנים לא מבוטל, בכל מערכת קיימים התלמידים הללו, כל מערכת ובכללה זו שתאמץ רפורמה מסוג זה שאני מציע, נאלצת להתמודד עם בעיות מסוג זה. אך יתכן כי לאחר הרפורמה שלי, תלמידים שלא מצאו מענה במערכת הקיימת ימצאו מקום במערכת זו, ולו מתוך היכולת למצוא מקום בו יפתחו את הצדדים החזקים של אותו תלמיד.
במהלך ימי הלימודים יהיה ניתן לקיים ישיבות פדגוגיות, מכיוון שאפשרויות ההחלפה בין המורים גדולה יותר.
מה אתם חושבים??? יומרני??? אם יהיה מספיק כסף, אומץ וראש פתוח הכל אפשרי!!!