Embedded Files
מאת יאיר פרבי, 1.5.2012
הקדמה
תארו לעצמכם עולם בו עליכם להעביר הודעה ממקום למקום ללא דואר או ללא אינטרנט. בתוך כמה זמן היתה ההודעה מגיעה ליעדה? בתוך כמה זמן הייתם מקבלים תשובה? כמה מידע ניתן היה להעביר באותה הודעה כתובה? כמה אנשים היה ניתן לשתף בהודעה? כמה אנשים היה ניתן לשתף בו-זמנית?
כבר מהמאה הראשונה לספירה החלו להישלח אגרות בנושאים הלכתיים, בעיקר בין שני מרכזי ההלכה הגדולים בבל וא"י (יבנה והגליל). אגרות אלה שהכילו שאלות של יהודים בנושאי הלכה לגדולי הדור נקראו שו"ת. בתחילה הם היו קצרים אולם עם השנים הלכו והתארכו עד לכדי פרקים שלמים בכ-3000 שו"ת שונים.[1]
מאז תקופת התנאים והאמוראים עברו כ-2000 שנים וההתפתחות הטכנולוגית והתקשורתית הביאה למצב בו ניתן להעביר הודעה המכילה מידע בהיקף של אלפי עמודים, אליו שותפים אלפי אנשים, הממוענת לאלפי אנשים בתוך אלפית השנייה. ההתפתחות הזו הביאה ליצירת פרויקט השו"ת באוניברסיטת בר-אילן.[2]
מבוא
המאה ה-21 היא המאה שבה התוצר העיקרי הוא מידע. בעשרים השנים האחרונות רשתות התקשורת בעולם הגדילו את מאגרי המידע שלהם כך שבכל יום מאגרי המידע הכפילו ומכפילים עצמם יחסית ליום שעבר. דבר זה התאפשר בעיקר תודות לאינטרנט.
רשת האינטרנט במקורה לא נועדה לשימוש זה. תחילת עידן האינטרנט החל בשנת 1969 כיוזמה של משרד ההגנה של ארה"ב להקים מאגר מידע שיאפשר עליונות מחקר אמריקאית בנושאי החלל בתגובה לשיגור הספוטניק בברה"מ. המידע היה אמור להיאסף כתוצאה של מחקרים אוניברסיטאיים שיתופיים.[3]
בשנת 1983 פרצה רשת האינטרנט את 'גבולות' המחקר של משרד ההגנה האמריקאי ולמעשה מאז הפכה הרשת לרשת עולמית גלובאלית אשר כיסתה אט אט את העולם כולו. בשנת 1993 כבר נפתח שרות ה-WWW (World Wide Web = רשת עולמית כוללת). שנתיים לאחר מכן כבר היו 100 אלף אתרי WWW ובשנת 1997 היו כבר מיליון אתרי WWW.[4]
מאז שנפתחה רשת האינטרנט לשימוש פרטי הבינו אנשים רבים ברחבי העולם את השימוש והאפשרויות הגלומות באינטרנט. בין אם מבחינה שיווקית, תעמולתית, תקשורתית וציבורית. בכל שנה הוקמו עשרות אלפי אתרים אשר למעשה השתמשו באינטרנט בצורה חד כיוונית מהאינטרנט החוצה, ובמקביל הוקמו שרותי דואר אלקטרוני לתקשורת בין אישית.
האינטרנט הפתוח
במהלך שנות התשעים נוסדו שירותי תקשורת אינטרנטית של קבוצות דיון – פורומים, תוכנות לדיבור ישיר – צ'ט, קהילות, ערוצי רדיו וטלוויזיה, משחקים ועוד. כאן התגלה הפוטנציאל השיתופי של הרשת, אשר נקרא בשפה מקצועית WEB2.
השיתופיות ברשת האינטרנט – WEB2, מביאה לשימוש האולטימטיבי באינטרנט כיום. כיום מועברת בכל דקה כמות מידע אדירה באינטרנט. אם נדמיין כי כל דקת סרטון המועלה היום ליוטיוב שווה בערכה לגודלה של קופסת נעליים, היינו יכולים לבנות מגדל כפול ברוחבו שהיה מגיע מכדור הארץ לירח.
את כמות המידע העוברת כיום באינטרנט כבר קשה למדוד, על מנת להבין כמה מידע מועבר יש צורך למדוד אותו בטווח זמן של דקה, כפי שניתן לראות בתמונה זו:[5]
נסקור מעט מהנתונים המופיעים בתמונה, בכל דקה נתונה כיום: מועלים 600 סרטונים ליוטיוב, נשלחים 168,000 דוא"ל (מיילים), מפרסמים 1500 פוסטים בבלוגים, מועלים 13,000 שעות מוסיקה באתר פנדורה, מורידים 13,000 אפליקציות לאייפונים, שולחים 98,000 ציוצים בטוויטר, מבוצעות 370,000 דקות שיחה בסקייפ וזה רק חלק קטן מהנתונים.
כדי לתמוך בכמות מידע כה רחבה, יש צורך במכשירים אלקטרוניים שגם הם נמכרים כל דקה באלפיהם כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:
בה אנו רואים כי בכל דקה נמכרים: 710 מחשבים חדשים (555 מתוכם עם מעבד אינטל), מייצרים 2,600,000 דיסקים שיכולים להכיל 1,820TB, 81 אייפדים ו925 אייפונים נמכרים, נשלחים 11,000,000סמסים, נמכרים 2,500 מחסניות דיו ועוד ועוד ועוד.
כפי שאנו רואים, בשנים האחרונות מוצף הציבור במידע, ויש טענות שככל שהמידע רב יותר, כך נפגמת איכותו.
שיתופיות
ד"ר דפנה רבן שואלת "מה מנחה אנשים להעדיף לחלוק סוגי מידע מסוימים על פני אחרים?" (רבן, ד. 2006(, כל אדם משתמש במידע הספציפי לו, על פי צרכיו האישיים / מקצועיים, כך הופך המידע למידע פרטי, ויש לסחור בו. איכות המידע החינמי בדרך כלל לא טובה מפני שאין לו בעלים ואחריות. אולם, מכיוון שאנו נמצאים בתהליך מואץ של עליה בכמות המידע, יש צורך לעבוד בשיתוף פעולה, כי אם לא ניתן למכור מידע בכסף, לפחות נשתף אותו, כך יפתחו דרכים אחרות לעשות רווח ממידע.[7]
לפי דברי ד"ר רבן יש לשתף את המידע באינטרנט והגדיל אותו על ידי שיתופיות זו. זהו צורך חיוני הנובע מכך שיש מידע רב המפורסם באינטרנט ללא שם מחבר. אולם, כאשר מספר גולשים עובדים יחד על מידע מסוים, ניתן להעריך אותו בצורה יעילה יותר.
נאמר שאדם אחד עובד על נושא מסוים, במצב זה מצטמצמת האפשרויות לראות, לנתח, לחקור ולהעלות השערות מכיוונים, גישות, ונקודות מבט רבות. לעומת זאת, אם קבוצת אנשים עובדת על אותו נושא, האפשרויות גדלות בהתאם למספר המוחות העוסקים ודנים בו. כלומר, סיעור מוחות מביא לתוצאות רבות יותר מאשר מחקר של אדם אחד (חכם ככל שיהיה).
מכאן עולה החשיבות בשיתופיות המידע. שיתופיות היא הכרח להתפתחות חברה מדעית פלורליסטית. אם הבעלות על המידע נשארת בידיים של מעטים, החברה לא מתפתחת מבחינה מדעית. פרס הנובל מוכיח כי הקהילה המדעית כיום מעודדת שיתופיות (לפחות בתוצאות מחקרים).
נסקור כעת ארבעה אתרי/כלי WEB2 נפוצים בהם נעשה שימוש רב (הכוונה שכמות המידע העוברת בו בכל דקה עולה על 1000TB [8]), כל אחד מהם בקטגוריית שיתוף אחרת, למטרות אחרות ונעשה באמצעים אחרים:[9]
רשתות חברתיות.
כיום קיימות מאות רשתות חברתיות החובקות את העולם. ביניהן, MySpace, LinkedIn, Facebook, Twitter, Bebo, Tagged. בכל אחת מהרשתות המופיעים כאן חברים מעל מאה מיליון משתמשים. בפייסבוק כיום חברים 900 מיליון משתמשים[i] , חלקם פקטיביים, חלקם חברות וחלקם אנשים פרטיים. לכל אחת מהרשתות הנ"ל יש (בהערכה) בין 30 ל 550 מיליון צפיות בחודש. מכאן שכמות המידע האישי, השיווקי, התעמולתי והציבורי שעוברת ברשתות החברתיות היא עצומה. לא פלא שלכל פוליטיקאי המכבד עצמו כיום יש דף פייסבוק ואולי גם ברשת חברתית אחרת.
כלי שיתוף אתרים.
רוב אתרי האינטרנט הקיימים כיום מבוססים על רעיון של Web2. קישורים המפנים לאתרים אחרים, אזכור אתרים אחרים ואתרים שהם בעצמם מאגרי קישורים. חברת Google דוגלת ברעיון השיתופיות והקישוריות מיסודה. היא מאפשרת יצירת אינספור אתרים (חינם) למשתמש אחד. מגבלת האחסון בכל אתר היא 100MB, שטח אחסון יחסית 'קטן' זה מצביע על עיקרון השיתוף. אין צורך להעלות חומרים רבים התופסים נפח זיכרון רב, במקום זה צריך לשתף, לקשר ולהטמיע אותם באתר.
אחד הכלים הנפוצים ביותר בין משתמשי האינטרנט ה'כבדים' הם כלי שיתוף האתרים. הראשון מסוגם היה Delicious וכיום שולט בכיפה Pearltrees – 'עץ הפנינים'. הרעיון בכלי זה הוא שגולשים יכולים לתייג אתרים אותם הם רואים כשימושיים ולשתף תיוג זה עם גולשים נוספים.
משתמשים יכולים ליצור לעצמם קבוצות רבות ושונות של אתרים בעלי בסיס משותף. הקבוצות מפורסמות ברשת וגולשים אחרים יכולים לצפות בקבוצות, להוסיף אתר, קבוצת אתרים או משתמשים שלמים על כל קבוצותיהם וליצור קבוצות אתרים חדשות.
קבוצות דיון – פורומים.
אחד מהכלים השיתופיים הראשונים שנוצרו באינטרנט הוא הפורום. הפורום הינו במה וירטואלית להחלפת רעיונות ודעות סביב נושאים שונים. לכל נושא נפתח דיון חדש ולהודעת הפתיחה נוספות תגובות (טוקבקים) של גולשים המתעניינים בנושא. לדוגמה: תפוז אנשים, נענע, אטרף, וואלה, FXP, הייד פארק, קבוצות גוגל ועוד.
ישנם פורומים מקצועיים הפתוחים למשתמשים ספציפיים ולא ניתן לצפות בהם, ישנם פורומים פתוחים לקהל הרחב, בהם כל אדם יכול לצפות ולהגיב וישנם פורומים הפתוחים לצפייה בלבד ללא יכולת תגובה.
חוק הטוקבקים[10] שנחקק בשנת 2008 הביא לשימוש נפוץ בכלי סינון התגובות בפורומים. כך נוצר מצב בו כל תגובה של גולשים הרוצים להביע דעתם בנושא מסוים, צריכה לעבור את אישור מנהל הפורום. הדבר הביא אמנם לירידה במהירות השיתופיות. אולם לא פגע בשימוש בפורומים.
הפורום נחשב לדינוזאור אינטרנטי ששרד את כל השינויים הגדולים שעברו על הרשת. והוא כנראה ההוכחה הראשונית לכך שהאינטרנט בנוי, סובב ומשמש לשיתופיות.
שיתוף קבצים ומידע
כיום ישנם מספר אתרים, תוכנות אינטרנטיות ותוכנות להתקנה על המחשב המשמשות לשיתוף קבצים ומידע. כלי שיתוף זה למעשה מביא לכך שמספר אנשים יכולים לעבוד על מסמך אחד בו זמנית. לשתף, לדון, להעלות רעיונות הנשמרים ללא דריסה או באפשרות לעיון ואחזור גרסאות.
דוגמאות לכך הם: Popplet – כלי שיתופי לסיעור מוחות. יוצרים בסיס למפת חשיבה וכל משתמש מוסיף את רעיונותיו למפה. Google Docs – מגוון כלים שיתופיים כגון: גליון אלקטרוני, מסמך, מצגת, צייר ועוד, המאפשרים עבודה של משתמשים רבים הממוקמים גיאוגרפית בכל רחבי העולם ועובדים בו-זמנית על אותו קובץ. SkyDrive – כונן וירטואלי בענן המחשוב של מיקרוסופט. המאפשר עבודה על מסמכי אופיס כגון: וורד, אקסל, פאוארפויינט ועוד. DropBox – תכנה שיתופית המותקנת על המחשב ומאפשרת לשתף ולסנכרן קבצים ומסמכים שונים.
לאחר סיום כתיבת המאמר קיבלתי הודעה כי גוגל דרייב עשה אקזיט. מה הכוונה? גוגל מפתחת בימים אלה כונן וירטואלי לשיתוף קבצים. והיום הוא היום הראשון שזה פורסם באופן רשמי. בתחילה מקבלים כונן בנפח 5GB. אולם, ניתן לשדרג ולהגדיל את הנפח בעלות נמוכה ל25GB ואפילו 100GB. בכונן הוירטואלי ניתן לשתף קבצים, מצגות, תמונות, לערוך סרטים ועוד. אל המידע ניתן לגשת מכל מקום עם אינטרנט ולשתף כל אדם שרוצים. רוצים לדעת עוד? ראו הקישור הבא: http://bit.ly/In9pt4.
סיכום
מאז שהגו את רעיון האינטרנט, אי שם בעידן המלחמה הקרה, עבר הרעיון דרך ארוכה. מהיותו כלי המשמר מידע כנשק נגד אוייבים אפשריים, הפך האינטרנט לאמצעי חוצה גבולות המקשר בין אוכלוסיות שונות שבמצב אחר ובמקום אחר היו במלחמה.
האינטרנט נתגלה בתור הכלי המיטבי לשיתוף מידע, כל אדם יכול כיום להעלות מידע ולשתף אותו עם כל האנושות. הדבר הזה טומן בחובו לא רק יתרונות אלא גם חסרונות. שניתן לתמצת אותם בשתי מילים דומות: Use ו Abuse. שימוש וניצול. כמו כמעט כל דבר בחיים אם לא משתמשים בו בצורה הנכונה, הוא יכול להביא להרס.
העלאת ו/או הורדת חומרים שונים: מלל, תמונות, ציורים או סיסמאות, באתר אישי או ציבורי. צריכה להעשות לאחר מחשבה. האם מה שאנו נעלה, נוריד, נשתף, נפרסם הוא ראוי? האם אנו עושים שימוש נכון, נבון ומושכל או האם אנו מנצלים לרעה את הכלי הנפלא הזה?
ועוד משהו, לסיום. האינטרנט הוא כלי לשימושנו, בואו לא נהפוך את המצב שאנו לשימושו. יש חיים אמתיים בחוץ, בעולם. חבל להפסיד אותם. כי אם תבזבזו את כל הזמן שלכם בגלישה באינטרנט יכול להיות שתפסידו את מה שחשוב באמת!
Many Thanks to: Sean and Jayme Helpful GCT's
[2] http://www.responsa.co.il/home.he.aspx
[5] http://www.go-gulf.com/blog/60-seconds
[6] http://www.go-gulf.com/blog/60-seconds-v2
[8] TB – טרה בייט = 1000 ג'יגה בייט.
[9] לסקירה של כלים/אתרים שיתופיים, ראו: http://www.go2web20.net/
[i] לפי פינת הכלכלה בגלי צה"ל 24.04.2012
Page updated
Google Sites
Report abuse