בפרשת שמיני חנכו את המשכן, ובניו של אהרון נשרפו למוות, אהרון הכהן היה יכול להתלונן
להכעיס ולהאשים אבל אהרון בחר לשתוק מתוך הפגנת אמונה עוצמתית מעבר לכל
הבנה.
אנחנו לעומת זאת אוהבים להתלונן לקדוש ברוך הוא, למדריכים,למורים או להורים, במקום לומר
תודה לקדוש ברוך הוא גם בדברים הקטנים כגון: שיש לנו מה לאכול, יש לנו אוויר
לנשום, אנחנו יכולים ליהנות לפעמים, גם אדם בלי משפחה וחברים צריך להודות
על דברים רבים בחייו.
לפעמים אנחנו מתמלאים כעס וזעם. לא רק כלפי השמיים, אלא גם כלפי האנשים
הסובבים אותנו. לא פעם אנחנו מתפרצים על משהו, מתחממים מהר וכל דבר
מעצבן מכעיס אותנו. אהרון הכהן מלמד אותנו כלל חשבו לחיים.
כאשר קורה שמשהו מכעיס או מעציב אותנו, קודם כל ללכת בשיטת "וידום אהרון"
קודם לשתוק ולחשוב על הדברים. רק אחר כך להגיב. אם פשוט נשתוק וניתן לעצמנו
זמן לחשוב על הדברים, נוכל לראות את התמונה הגדולה יותר.
אם נתבונן היטה נוכל לראות שיש לנו הכל בחיים. כל מה שאנחנו צריכים
נמצא מסביבנו ומה שלא נמצא הוא לא באמת נצרך. מעבר לכך נוכל להבין שגם אם חסרים
לנו פה ושם כמה דברים עדיין אנחנו מקבלים יום יום מתנות מהשם יתברך.
אם יירצה והשם, ובטח יירצה, נקבל מהקדוש ברוך יותר מתנות, ובניהם בניין בית המקדש,
מקור החיבור לקדוש ברוך, והזרמת השפע הקדוש, והקדוש ברוך הוא יביא את מלך המשיח תכף ומיד ממש!