הפרשה האחרונה בספר שמות הפרשה מסכמת את כמויות החומרים לצורכי המשכון ואת תהליך סיום
בנייתו. התפיסה המקובלת רואה בפרשת פיקודי חזרה על הנאמר בפרשות קודומות, הדבר שגוי לחלוטין,
וצפויות הפתעות לא מעטות.
בתחילת הפרדה כתוב" "אלה פקודי המשכן.." אומרים המפרשים כי המילה פיקודי כוונתה לספירת מלאי
החומרים למלאכת המשכן, אולם הרש"ר הירש מפרש אחרת(נושא מרכזי):
מלשון פיקוד, לפקד על המשכן, שכבר נותן הקדמה לספר הבא. בתחילת הפרשה, נראה עוד
שני חידושים גדולים. הראשון בהם מופיע בפסוק הראשון:"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד
על פי משה עבדת הלווים ביד איתמר בן אהרון הכהן" בשום מקום בתורה בפרשות שלפני, לא היה
רשום כי הלווים יעבדו במשכן. אבל אנחנו יודעים שהבכורים היו מוקדשים מלידה לעבודת השם(סוף פרשת בא),
והנה בעקיף מגלים לנו את סיפור החלפת הבכורים בלווים המופיע בפירוט בפרשת במדבר(שמואל היה בכור
שהוקדש לעבודת השם).
החידוש השני מופיע בפסוק כ"ה: בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן
עשרים שנה ומעלה לשש מאות ושלשת אלפים וחמש מאות חמישים. מספר מדויק של בני ישראל,
מספר זה זהה למספר המופיע בפרשה העוסקת במפקד בני ישראל, שוב פרשת במדבר.
היו שני מפקדים, על ידי זה אין בעיית מוקדם ומאוחר בתורה שהזכרתי קודם.
הדרך לפרש זאת תהיה שהשקלים נאספו לפני הקמת המשכן(שכן נעשה בהם שימוש)
השקלים נשקלו וכמותם נרשמה כפי שנאמר, בפסוק כ"ה:"כסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים
שקל בשקל הקדש".
הדגש הוא על הכמות הכוללת מחלוקת המספרים מביא רש"י ושאר מפרשים כי ככר כסף משקלה שלשת אלפים
שקלים.
ייתכן והיה צריך לפקוד שוב, וייתכן כי היה רק צריך לסכם את המספרים שאולי נרשמון בשעת איסוף השקלים המקורית
בלי שהיה צורך לאסוף שנית את מחצית השקל.
לסכום, ניתן לומר שספר שמות פותח שני ערוצים מקבילים. ערוץ אחד לספר ויקרא העוסק בדיני הקורבנות ובדינים נוספים
וערוץ נוסף לחומש במדבר המתרכז בעם ישראל בשבטים ובמסע לארץ ישראל.