נברן השדה

על נברן השדה:

מידע נוסף:

נברן השדה שייך למשפחת הנברנים. הוא נפוץ באירופה ובאסיה.

בארץ-ישראל הוא נפוץ בחרמון ובאיזור החבל הים תיכוני - בשטחים פתוחים וביישובי אדם.

זהו מכרסם קטן הפעיל בעיקר בלילה, אך גם בשעות היום, כשהשמיים מעוננים, הטמפרטורות נמוכות וצפיפות האוכלוסייה גדולה.

הוא חי במערכת של מחילות תת-קרקעיות. בכל מערכת יש עד 10 פתחים, הכוללים חדר לגידול הגורים וכמה חדרים לאגירת מזון (בעיקר גרעינים בכמויות שעולות על קילו!).

על פני הקרקע נע נברן-השדה בשבילים קבועים, בין פתחי המחילות של אותה מערכת.

הוא ניזון מעשב, מזרעים, מפקעות, מבצלים ומשורשים ומזיק מאוד לחקלאות, בעיקר משום שהוא אוכל את שדות האספסת.

נברן השדה חי במשפחות.

כושר הרבייה של הנברנים גבוה מאוד: הם מתבגרים בגיל חודש וחצי, משך ההריון קצר מאוד ונמשך כ-20 יום. בכל המלטה נולדים כ-6 עד 10 גורים, בתוך חדר מיוחד במחילה המרופד בעלים.

הצאצאים מגיעים לבגרות מינית בגיל חודש ימים ומכאן ואילך הם מסוגלים להתרבות (בשבי) עד הגיעם לגיל שלוש. במשך עונת רבייה יכולה נקבה להמליט עד 7 פעמים ואפילו יותר, אך רבים נטרפים או מתים.

תוחלת החיים של נברן-השדה מגיעה עד לארבע שנים בשבי, ובטבע - עד לשנתיים וחצי.

אויביו בטבע מרובים מאוד: נחשים, עופות דורסים ויונקים טורפים. האדם נלחם בנברנים בעיקר על ידי פיזור גרעינים מורעלים במחילותיהם.

כיום קיימת גם הדברה ביולוגית מוצלחת.

הרשויות מעודדות, למשל, בנייה של קינים לתנשמות הצדות נברנים, ובכך הן מסייעות בגידול טורפיהם.

נברן השדה בויקיפדיה.