חסידה לבנה

על חסידה לבנה:

מידע נוסף:

החסידה הלבנה נמנית על משפחת החסידתיים. זהו אחד העופות הבולטים בארץ, בשל גודלו, בשל הניגוד בין הצבע השחור ללבן בנוצותיו ובעיקר בגלל שכיחותו. רוב החסידות הן עוברות אורח בלבד.

החסידה הלבנה חולפת בישראל בסתיו ובאביב, בנדידתה מאירופה לאפריקה ובחזרה.

במעופן מנצלות החסידות את זרמי האוויר החמים, המקלים על תעופתן.

כ-500,000 חסידות חולפות מעל ארץ-ישראל, ורק בודדות נשארות לדגור בארץ. הן דוגרות בארצות שמצפון לארץ: על צמרות עצים, על גגות בתים ועל ארובות.

החסידה הלבנה אוכלת דגים, צפרדעים, לטאות וחרקים. היא מניפה את המזון באוויר ובולעת אותו בשלמותו.

בתום הקינון מתלהקות החסידות ללהקות בנות מאות פרטים והנדידה מתחילה. במסגרת הלהקה, דואה כל חסידה לעצמה, ללא כל מבנה מאורגן.

החסידה בונה את הקן במקומות שטופי שמש, לרוב על עצים ולעתים על סלעים. היא שבה בדרך כלל לאותו קן מדי שנה.

הזכר מקדים לבוא. הוא משמיע נקישות מקור, מטה את ראשו ופורש את כנפיו. כך הוא מודיע שהוא מוכן להשתדך לכל נקבה.

הנקבה מטילה שלוש עד חמש ביצים גדולות, שמשקל כל אחת 120 גרם.

הדגירה מתחילה מהטלת הביצה הראשונה ונמשכת 33-34 יום. בשעות היום משתתפים בה שני בני הזוג במידה שווה. בלילה דוגרת רק הנקבה. בגיל חודשיים, נוטשים הגוזלים את הקן.

הגוזלים הבוקעים מהביצים מכוסים בפלומה והמזון מובא לפיהם על ידי ההורים.

החסידות מגיעות לבגרות מינית כאשר הן בנות שלוש שנים.

תוחלת החיים הממוצעת של חסידה בטבע היא 10-12 שנה.

מספר החסידות התמעט במרוצת השנים האחרונות בשל ייבוש הביצות באירופה.

האמונות העממיות מיחסות לחסידות הבאת מזל ואף תינוקות.

בפולקלור אהודה החסידה הלבנה במיוחד. היא סמל למסירות, משום שעל פי האמונה הרווחת היא מטפלת בהורים ובזקנים.

קינונה על גגות הבתים באירופה היווה סמל להצלחה של בני הבית וערובה בפני שריפות ובפני פגיעות של ברקים.

על פי כיוון נדידתה של החסידה ניבאו, טובות או רעות, לתושבי המקום.

חסידה לבנה בויקיפדיה