את דנה פגשתי בתחילת שנת 2000. הגעתי אז לבה״ד 13 לפקד על קורס סמלים. דנה הייתה הפקידה של המפקד הקודם ו״ירשתי״ אותה. היא הייתה חסרת מוטיבציה,מה שמכונה בעגה הצה״לית: ״שבו״זה״ ו״לחוצת בית״. היום, 20 שנה מאוחר יותר ואחרי כמעט חצי יובל שנות שירות אני יכול לומר בפה מלא שדנה היא אחת מגאוותיי הגדולות, כי תוך זמן לא רב, היא הפכה לחיילת מצטיינת. חלק בלתי נפרד מהסגל. פתאום היא נשארה בבסיס אפילו כשלא חייבים...

כשהוזמנתי לחתונתה - לא היה מאושר ממני. מאז, בכל פעם שקיבלתי חייל חדש שבו״ז, הימרתי ביני לבין עצמי, תוך כמה זמן הוא יהפוך ל״דנה״.

ולמה אני מספר לכם את כל זה?

א. כדי שדנה תדע כמה אני גאה בה,

ב. כי אתמול דנה כתבה לי שהיא לא מוצאת אף תמונה מהשירות ולא יכולתי להתעלם מהאתגר,

ג. כדי שאם קורא אותי כעת מישהו עם ״דלקת בקרום החשק״, אז תהיה חכם - תהיה דנה... 

Dana Lederman Azulay יו!! ריגשת!! וואוו!! ואני, לא הצלחתי למצוא תמונה מהצבא. זו היתה תקופה מיוחדת כל כך!! 

Dana Lederman Azulay אני עוד מאושרת מהתמונות שמצאת. אין לך מושג. כ"כ הרבה זמן חשבתי שאין לי תמונה אחת אפילו. הגעתי שבוזה ממש, וואוו. זוכרת את זה. ותוך כמה חודשים נשארתי ערבים שלמים להקליד כל מיני מסמכים שנתת לי. ❣ והפכתי להיות חרוצה ממש. ונשארתי ימים. ❣ 

פרלה אביקסיס אין עליך לב זהב שנותן הכל בשביל הזולת שמחה שאני חלק ממשפחתך אוהבתתת 

Ravid Yeger אסף, כתבת מקסים!!! מרגש ונוסטלגי 

Booky Lederman וואוו תודה אסף ממש מרגש שהקדשת מזמנך לזכור ולכתוב, איזה יופי דנה גאה בך כרגיל