שלום לכולם,

היום, הפגישה שלנו באמת מיוחדת ונדירה. נקדיש חלק ניכר לזכרם של סבתא בריינה, ברכה וסבא פרץ. קשה להבין , מדוע החליטו לעזוב את ביתם בחו"ל, ברוסיה,  ולנסוע לפלשתינה. קשה לי להאמין שהסיבה הייתה ציונות. פלשתינה  דאז, כיום ישראל, לא הייתה מפותחת, או מקום אידיאלי לגור בו.. ובכל זאת, הם הגיעו עם ילד בן 10 חודשים ומזוודה. סבא פרץ במקצועו היה נגר, וכך ב-10 אצבעותיו וחריצות הוא הצליח איך שהוא להתפרנס. גם סבתא ברכה, הייתה מאד חרוצה, לא היה דבר קשה  בשבילה בתוך הבית, כמובן, ניקיון , כביסה, בישול קניות, הכול במו ידיה וללא עזרה. כך נולדו בארץ בזה אחר זה עוד 3 בנים ובת אחת. ישראל הבכור, נולד ברוסיה, שייקה, שרה, צבי (השע) ואלימלך (מלך) נולדו בתל אביב. הם קבלו משכנתא, בתנאים סבירים, תשלומים קטנים ולמרות הקשיים הם עמדו בתשלומים שנים רבות.

הבית היה בשטח נמל תל אביב, והדבר היחיד שידוע לי מסיפורים, שבחורף הגשם חדר מהגג, והייתה רטיבות, וסבתא בשכל הישר שלה הייתה מושיבה את הילדים מתחת לשולחן האוכל, כדי שלא יירטבו. הנמל התפתח, גדל והבית היה מועמד להריסה, ואז הציעו להם בית חילופי, בצפון תל אביב, ברחוב ירמיהו 18, בית שגרו בו עד יומם האחרון. לימים, הוסיפו לבית 2 קומות. בקומה אחת גרו שרה ואברהם וילדיהם, ומעליהם בקומה העליונה נטע ושייקה והבנות.