הדודה חנה מצטרפת לדיון על חינוך/חמריות/חילופי דורות:
גם לי יש מה להגיד בנושא. בדור שלנו ובילדות שלנו פשוט היה צנע. לא ידענו שקיימים דברים חומריים כל כך רבים. היינו מאושרים. וכל רכישה, ולו הקטנה ביותר הייתה חגיגה. זו אחת הסיבות השתדלנו לתת לילדים שלנו הכל, ככל שהשיגה ידנו. יתכן והגזמנו. מצבנו הכלכלי ההשוואה להורים חיה שונה לגמרי, וטוב שכך. נראה לי שגם אתם, נותנים לילדים ולנכדים יותר ויותר ובצורה מוגזמת לפעמים. רק שהקורונה תשחרר את כולנו ממעצר הבית בו אנו נתונים, ונחזור למסלול החיים הרגיל. אוהבת את כולכם. אני גאה מאד בשבט שלנו, גם בצד שלי שהוא משפחת שרף
הבית בבת גלים, נהלל 3, היה מקום ארוח וחופשה בצפון: הארוח מופלא, הקירבה לים (למרות הסלעים), הסיבוב עם הדוד השע באוטובוס, תחושת חופש אמיתית... מי חשב על צימר או חו"ל?