שנות הארבעים: המשפחה הצטלמה אצל צלם מקצועי כדי לשלוח תמונה לישראל שהיה בשבי הגרמני (1941-1945 בסטאלג 18)
סוף שנות ה-40: סבא פרץ וסבתא ברכה, ישראל ולילי, שרה ואברהם, שייקה, מלך, השע (לימים שייקה התחתן עם נטע, השע עם חנה ומלך עם איילה). איך יודעים שזאת התקופה: לילי בהריון עם משה שנולד במרץ 1949. הצילום חגיגי, כולם לבושים בהידור רב. יש לזכור שבזמנו לא היו מצלמות פרטיות וכל תמונה צולמה בידי צלם מקצועי ולאחר חשיבה...
שאלנו את אביבה (אחות של לילי) והיא אמרה שהתמונה מהחתונה של ישראל ולילי שנערכה בשנת 1948... ולכן רואים שם את אבא של לילי (מוריס מזרחי), אביבה האחות, ומהצד של ישראל: סבתא ברכה, שייקה, מלך, שרה, אברהם, השע, ובצד שמאל מאחור סבא פרץ. ככה נראו יקירינו כאשר קמה המדינה...
קליפ משפחתי
השנה 1972 ישראל בן חמישים, המשפחה חוגגת באשדוד (שבי ציון 29)
נאום הדודה חנה: "הפעם היה לי קשה לכתוב, קצת איבדנו את הקשר, התרחקנו, כל אחד טרוד בשבט הקטן הפרטי שלו, מזל שהתראינו בחתונה של עמית (עמית של אורית וציון התחתנה עם יוסי בספטמבר 17) כך הרגשנו כולנו עד כמה אנחנו אוהבים בעצם, ועד כמה חזק הרצון להיפגש והתוצאה שנולד הפיקניק הזה... זה זמן רב שלא נפגשנו, הרבה מים זרמו בים וגם הרבה השתנה במשפחה. זה לא חדש לכם שאין טוב יותר ממשפחה, צריך לטפח אותה, לאהוב אותה ולהגן עליה, אני חושבת שכל אחד בתורו יספר קצת מה חדש בשבט הקטן שלו וכך נחדש את הקשרים, נחזק אותם וכמובן, נשמור עליהם, וגם תהיה זאת הזדמנות לשמוע מה חדש, למי או מתי נולדו נכדים, ספרו על תכניות של הילדים שלכם שטרם נשואים, כך נכיר אותם יותר טוב. אני כנציגת הדור של המייסדים, מרשה לעצמי להציע שפעם בשנה בא' סוכות יתקיים המפגש המשפחתי וכך, כל אחד יוכל לתכנן את מעשיו, תכניותיו העתידיות ולהיות נוכח בפיקניק. היום לצערי חסרים הרבה, בגלל תכניות שנקבעו קודם לכן והיפה במפגש המשפחתי במתכונת הזאת, שכל אחד יכול להסתובב חפשי ולשוחח, לקטנים יש חפש להתרוצץ, וכל אחד יוצא נשכר. אני שוב, מאחלת לכולם שנה טובה, שנה של בריאות, שקט נפשי וכמובן, הרבה נחת. תדברו יפה הבוקר הזה, תנצלו אותו לחיזוק הקשר המשפחתי ולבילוי יחדיו בחיק הטבע."
ביקור הנכדים (בני הדודים) בקבר של סבא פרץ וסבתא ברכה 3/7/18:
נסענו (נתי, איתני, גיל ומשה) לבית העלמין בחולון כשהפרטים בידינו (אזור, חלקה, מספר קבר), בכניסה מצאנו לוח ענק ובו מיפוי של כל החלקות, מצאנו במהירות וצעדנו לכיוון הקברים... הגענו לאזור ולא מצאנו את השם "פרץ לדרמן"... הסתבר שצמוד לקבר צמח שיח פראי וגדול שלא מאפשר להגיע לקבר מלפנים ולכן הגענו אל מאחורי הקבר ואז גילינו שסבא וסבתא קבורים זה לצד זו... לאחר התלבטויות לגבי "מה עושים עם השיח" (היו שאמרו שהשיח עושה צל ולכן הכיתוב נשמר, ואולי סבינו כבר רגילים אליו?) לבסוף החלטנו שנפנה למנהל בית העלמין בבקשה שיכרות או יקצץ את השיח וכך עשינו... החלטנו לקרוא קדיש יתום, למרות ההסתייגות ההלכתית ("אין לנו מניין") וכך עשינו ("לדרמן אף פעם לא עשו מזה עניין")... אמרנו שהסבים וההורים שנפטרו ואלה שעמנו (יבדל"א) כנראה גאים בנכדיהם... וכמו שעושים יהודים לאורך ההיסטוריה בזמנים טובים ובזמנים פחות טובים, הולכים לאכול... נסענו לאשדוד לפגוש את ציון של אורית לקצת ים וקצת מסעדה גרוזינית... היה יום מרגש וכייפי, כן ירבו