סבא וסבתא של מיכה, ההורים של מרים

בחודש יוני 1948, מספר שבועות לאחר הכרזת העצמאות, גל של הסתה נגד היהודים הציף את מרוקו שהובילו לפרעות ביהודי העיר אוג'דה, שם אספסוף מקומי חמוש בגרזנים וסכינים התאסף ב"שוק אל יאהוד" ורצח 5 יהודים. למחרת הפרעות התפשטו לעיר השכנה ג'ראדה, ושם נרצחו ביום אחד 38 יהודים, בהם 10 ילדים ו- 10 נשים.

אחד מהסיפורים הבולטים מאותו גל הסתה הוא סיפורו של יצחק בן גיגי. ליצחק בן גיגי היתה חנות בבעלותו, בסמיכות לחנויות המוסלמים. ביום הפרעות הגיע לחנותו של בן גיגי שכנו המוסלמי, העניק לו את גלימתו ואת התרבוש שלו וביקש ממנו להתחזות למוסלמי. הוא עשה זאת כדי לגמול ליצחק על החסד שעשה איתו כל החיים.

יצחק בן גיגי מיהר לסגור את חנותו ונס על נפשו ואולם הפורעים תפסו אותו, והכו אותן במכות גרזן בראשו. כשהוא במצב אנוש, פונה בן גיגי לבית החולים על ידי יהודי בשם מכלוף אזולאי.  בני משפחתו הגיעו לבית החולים כדי לחפש אחריו וצוות בית החולים המליץ להם ללכת ולבדוק בחדר המתים.

שם, בחדר המתים נגלה לבני משפחתו של בן גיגי מחזה מחריד של עשרות גופות של יהודים, עם סימני מכות. אחיו של בן גיגי עבר בין הגופות, ומצא את אחיו, והסתבר לו, לתדהמתו, שאחיו עדיין חי. יצחק בן גיגי הושב לבית החולים וניצל וכעבור מספר חודשים החלים מפצעיו ואולם, הוא איבד ראיה בעין אחת.

אבא ואמא של מיכה: אלי ומרים