שלב היישום

"מזרחי"

שני התצלומים הללו הם צילומי חוץ הנראים מתועדים כשלמעשה הם מבויימים לחלוטין. הרקע מוסיף עניין ומוסיף לתחושת המציאותיות הכאילו תיעודית. שני הפריימים הללו באים לומר אמירה, להעביר מסר חברתי חשוב. אחד על היחס של החברה האמרקאית כלפי המהגרים השונים שעלו לארה"ב והשני לגבי הסטיגמות הקיימות על העדה המזרחית בחברה הישראלית (ערסים ומקופחים).

זווית הצילום: שני הפריימים הם בגובה העיניים על מנת לתת לנו את התחושה שאנו עדים לאירוע "ומתעדים" אותו בזמן אמת. מחזק גם את תחושת החטטנות המוסיפה עניין ומחזקת את המסר.

מהירות התריס: בשתי התמונות מהירות התריס יחסית קטנה, בשתי התמונות אין תזוזה מהירה הדורשת מהירות תריס גבוהה ואין רצון למרוח את הפריים.

צבעוניות: שתי התמונות מלאות בצבעים חזקים, ההופכים את התמונות ליותר מעניינות אשר מושכות את העין. בשמאלית הצבעים חזקים כמו: כתום ואדום הנובעים מבגדיהם של הזוג הלבן ומשעת הצילום שהיא בשקיעה. בימנית, יש צבעים רכים יותר כמו צהוב בהיר וירוק שנובעים מהסביבה בה הדמות מצולמת משעת הבוקר המוקדמת.

תאורה: התאורה בשתי התמונות היא כמובן טבעית הנובעת מאור השמש, באחת בזמן שקיעה ובאחרת בשעות הבוקר.

בימוי התמונה: בשתי התמונות יש תנועה הנעשת על ידי אחת מהדמויות המצטלמות אשר מבטאת מסר סטגמתי. באחת של וול, הבחור מסמן אצבע משולשת לכיוונו של האסיאתי תוך כדי שהוא מלגלג על העיניים המלוכסנות שיש להרבה אסייאתים. בתמונה שלי, הוראתי על המצטלם לעשות עם היד תנועה של "ערס" על מנת להדגיש את הסטיגמה שקיימת על מזרחים.

"נשים למטבח"

שני הצילומם הללו ממשיכים באופן הצילום הכיביכול תיעודי והחטטני. הצילום הזה של וול נולד מתוך כוונתו לצלם פריים בהשראה של ציור מההסיטוריה ( Manet’s In the Conservatory 1879 ), זה כמובן מאפיין מאוד את אופי הצילום של וול. הוא משלב בין יצירות כאלה ואחרות משחרית ההיסטוריה והופך אותן לפריימים שלו תוך כדי שגם מעביר מסר מסויים ואו מנסה לחזק את התכלית של הצילום. בגרסתו זו של וול לציור, נראה שהאישה במצב רוח טוב והיא מסתכלת לכיוונו הנגדי של הבחור היושב לצידה, הם משחקים מין משחק של "חתול ועכבר" אחד עם השני. נראה שהאישה מתכמנת את הבחור בכך שהיא משחקת אותה "קשה להשגה". נראה שהיא נהנת ומתענגת מהסיטואציה, ההתעלמות שלה ממנו מהנה אותה בנוסף לזה שהוא נראה כאילו הוא פגוע ממנה.

בימוי התמונה: בדומה לתמונותו של וול, גם אני רציתי להראות תחושת התענגות מצידה של האישה כלפי הסיטואציה המתרחשת. אצל וול, האישה מחזיקה סיגריה ומסתכלת לכיוון הנגדי של הבחור בזמן שיש לה מן חיוך קטן הנוצר משפתייה. היא גם קצת יותר מוארת לעומת הבחור שיותר חשוך ויש עליו פחות תאורה.

בתמונה שלי, "הסיגריה", המסמלת בתמונה של וול כמן "תענוג" מתורגמת בפריים שלי לכוס היין. היין מסמל את התחושות הטובות שהאישה עוברת בזמן שהבחור מבשל במקומה, בניגוד למצופה שהאישה היא המבשלת. גם כאן האישה נמצאת יותר באור מאשר הבחור המתקשה, בדיוק כמו הבחור המתקשה בתמונתו של וול.

מהירות תריס: בשני הפריימים מהירות התריס די נמוכה, אין כאן שום כוונה למרוח את הפריים ולתפוס תזוזה או תנועה מהירה כזו או אחרת.

צבעוניות: בשתי התמונות יש צבעים, מצד אחד החדר האדמדם בעל הספה המושכת את העין כמו גם הלבוש של האישה והחפצים הרבים הנמצאים על השולחן. מצד שני, המטבח המלא בכלי מטבח וחפצים רבים שמוסיפים צבע ועניין לפריים.

זווית צילום: שתי התמונות מצולמות בגובה העיניים על מנת להדגיש את תחושת "החטטנות" לסיטואציה ולהעביר את תחושת "הצילום התיעודי" לכאורה.

תאורה: התאורה בשני הפריימים מלאכותית ולא טבעית מאור שמש למשל. בפריים השמאלי זוהי תאורה מלאכותית מפנסים של סטודיו ומנגד תאורה מלאכותית מאורות המטבח בעיקר, על אף שיש נגיעות של אור מבחוץ הבא מכיוון החלונות.