סטים

סט מספר 1: זהו הסט הראשוני ביותר. בהתחלה רציתי לקבל איזה שהיא תמונה כללית לאיך אני רוצה שהפרוייקט שלי ייראה וחשבתי לצלם את הפרוייקט שלי בתוך סטודיו, דווקא לצלם את הדמויות שלי ואת הסטיגמות בתוך רקע שטחי וריק, להוציא אותם "מהרקע הטבעי" שלהם. אך הבנתי שאם אעשה זאת זה לא יתרום למה שאני רוצה להעביר, למסר שאני רוצה להעביר דרך התמונות שלי ולכן החלטתי לוותר על רעיון הסטודיו. הרקע אכן חושב ונותן עומק ועניין רב לתמונות. החלטתי לצלם כל דמות "בסביבה הטבעית" שלה כדי להדגיש את המסר וליצור עניין.

*את התמונות הללו בסט זה לא צלמתי בסטודיו עצמו אלא ברקע שמדמה סטודיו (בריסטול כחול) על מנת לקבל רעיון כללי כיצד ייראה הפרויקט שלי אם הייתי מחליט לצלם אותו בסטודיו.

סט 2: זהו הסט הראשון בו צילמתי בחוץ, ומאוד התחברתי לרעיון הזה ושמחתי על שהחלטתי לצלם בסופו של דבר בחוץ. בסט זה התחלתי לצלם סטיגמות על שמאלנים (בוגדים, עיוורים למציאות) ומנגד סיטואציה אחרת, כזאת שלא ציפינו לה, שתפקידה לשבור את המסגרת הסטיגמתית. מצד אחד השמאלני העיוור למציאות אך מנגד, במבט שונה על הסיטואציה הנראת, השמאלני בעצם נמצא במסיבת יום הולדת מפתיעה בגינת ביתו. בכל הסטים שלי מכאן צילמתי על פי התבנית הזאת וכך אני מעביר את המסר שלי בפרויקט זה. בסט זה לא היו לי יותר מידי בעיות טכניות, על אף שהתלבטתי עם לצלם בתמונה הראשונה (התמונה הסטיגמתית "ממבט מקרוב") את השמאלני בתוך כלוב או מחוצה לה, בסופו של דבר החלטתי שהכלוב מיותר ואין סיבה לצלם אותו שם.

סט 3: בסט זה רציתי לצלם סטיגמות על מתנחלים (שונאי ערבים, אלימים, משיחיים, פרמיטיבים וכו'). צלמתי את הסט ביערות הכרמל כרקע מתאים למתנחלים שחיים בגבעות וביעורת. בסט זה רציתי להראות מצד אחד מה שנראה מתנחל שבא לתקוף ערבי ליד מכוניתו אך מנגד הוא בעצם בא לעזור לערבי עם המכונית שלו, מעשה שלא היינו עולים בדעתנו שיכול לקרות. בהתחלה היה נראה שהסט מוצלח, אך לאחר זמן מה הבנתי שזה לא מה שאני רוצה להעביר, הסיטואציות הנראות מאוד רחוקות ולא נראות קשורות אחת לשניה. בתמונה אחת המתנחל מחזיק פטיש ובתמונה אחרת הפטיש נעלם ומופיע דלי לניקוי שמשות, בנוסף לזה שהמיקום של המצולמים עצמם לא היה הכי נכון והגיוני. ניסתי לתקן כמה שאפשר בעזרת הפוטושופ, כמו למשל לנסות ולהעלים דמויות ואת הפטיש מידו של המתנחל, אך זה פשוט לא עזר ולא שיפר כלל את התמונות. החלטתי לאחר מכן לנסות ולצלם אחרת את הסטיגמה הזאת.

סט 4: בסט זה צלמתי מחדש את הסטיגמה על המתנחל, הרעיון פחות או יותר נשאר אותו רעיון וגם המיקום היה ביערות הכרמל. הפעם, באתי עם תמונה בראש הרבה יותר קונקרטית והרבה יותר הגיונית מהסט הקודם, ידעתי איך אני רוצה שהדמויות יופיעו ומה הן יעשו על מנת להעביר את המסר שלי בצורה המיטבית ביותר. מצד אחד, איך נראה המתנחל בתת מודע שלנו, הדמות הסטיגמתית של המתנחלף ומנגד הסיטואציה שלא ציפנו לה בה נראה המתנחל מתקן את המכונית יחד עם שותף ערבי. ואכן, בסט זה הצלחתי להעביר את המסר בצורה טובה הרבה יותר ויצאתי מרוצה מאוד מהסט.

סט 5: בסט זה צלמתי סטיגמות על מזרחים (ערסים, לא מלומדים, פרימטיבים וכו'). מצד אחד הסטיגמה ואיך אנו רואים אותה כאשר אנו שומעים "מזרחי" ומנגד הסיטואציה שלא ציפינו לה, "הערס המזרחי" משחק דג מלוח יחד עם שתי ילדות בשכונה. צלמתי את התמונות בסביבה יחסית "מקופחת" וענייה" כדי להמחיש את הסטיגמה עוד יותר של "הלא מלומדים" "ומקופחים". בסהכ היה סט לא רע בכלל ויצאתי מאוד מרוצה ממנו, הדבר היחידי שהייתי צריך להתמודד איתו היה האור החזק מהשמש שהופיע באותו היום, בעריכה הצלחתי להוריד קצת את התאורה הבהירה.

סט 6: בסט צילומים זה החלטתי לצלם סטיגמה "מאוד ידועה" על נשים שהיא כמובן: "נשים מקומן במטבח". את הסט הזה צלמתי במטבח שבביתי בזמן שההורים שלי הכינו ארוחת שישי. בתמונה הסטיגמתית רואים בברור את האישה כשהיא מבשלת אוכל במטבח בזמן שהיא מסתירה את הזכר שעומד מנגד, את זה הצלחתי לעשות בזכות הזווית בה צלמתי את התמונה. אך לאחר מכן מתבררת הסיטואציה, האישה אינה מבשלת אלא עומדת מנגד, מתענגת מהסיטואציה ושותה יין בזמן שהזכר הוא זה שעושה את רוב הבישול. גם כאן לא היו יותר מידי קשיים ותסבוכים.

סט 7: זהו הסט האחרון שבצעתי בעבודתי, בסט זה החלטתי לצלם זוג תמונות אשר מסמלות באופן סימבולי את מטרת הפרוייקט שלי. בתמונה אחת אקרוויום קטן מזכוכית ובתוכו דג אמיתי, ובתחתית פתקים עם סטיגמות שונות כמו: ערסים, למטבח, מקופחים וכו'. בתמונה השניה רואים אותי מנפץ את האקווריום הזה ביחד עם כל הסטיגמות (אל דאגה, הדג אינו נמצא בכלי בזמן הניפוץ!). התמונות מסמלות את המסר שאני רוצה להעביר בפרוייקט שלי, על כך שאנו חייבים לנפץ מסגרות וסטיגמות ולא לתת להן להכתיב לנו את המציאות. את התמונה הראשונה לא היה יותר מידי קשה לצלם, רק לחקות שהדג לא יסתיר יותר מידי ושיהיה ניתן להבחין בו בתמונה. לעומת זאת, בתמונה השנייה היה קושי מסויים וחשש, הניפוץ הוא מעשה מאוד מהיר וצריך להיות נורא מדוייקים ומתוזמנים. לכן, החלטתי לצלם בעזרת שתי מצלמות שונות מאותו הסוג ושניהן במהירות תריס מאוד גבוהה על מנת לתפוס את רגע הניפוץ. מצלמה אחת אוטומטית ומצלמה שנייה בידיי אבא שלי שגם כמוני יודע לצלם ולהשתמש היטב במצלמה. בסופו של דבר, יצאתי מרוצה מאוד מהסט הזה והתמונות מעבירות בצורה טובה וברורה את המסר שרציתי להעביר.