השראה ויזואלית

הצלם ממנו קבלתי השראה ויזואלית: jeff wall

ג'ף וול שנולד בשנת 1946 הוא אומן-צלם קנדי שידוע בזכות עבודות צילום בקנה מידה גדול ובזכות כתיבתו על אומנות. הוא נחשב לאחד הצלמים החשובים בעולם היום. ג'ף וול מצלם בפילם בטענה שהעולם כל הזמן מחפש טכנולוגיות חדשות בלי למצות את הטכנולוגיות שכבר קיימות ברשותו. הוא משתמש בסרטי שקופיות ומדפיס בשיטה ישנה שנקראת סיבה-כרום.( תהליך של פיתוח סרט שקופיות). עבודותיו מוצגות בגדלים ענקיים ומוארות מאחור. (בדיוק כמו שלט פרסומת בתחנת אוטובוס). העבודות מבוימות ועוסקות בנושאים שקשורים לעולם האמנות הקלאסית (ציירים כמו : אדוארד מאנה ודייגו ואלאסקז וסופרים כמו : פרנץ קפקא, יוקיו מישימה וראלף אליסון) ובשאלות פילוסופיות על הקיום האנושי. ג'ף וול מצהיר כי קודם כל הוא לא מצלם. "אני מתחיל מלא לצלם", הוא אומר. "אם אני רואה משהו ברחוב - אני לא מצלם אותו. אבל הוא לא נעלם. אני זוכר את זה ואז אני עוסק בשאלה מהו זיכרון".

וול נחשב לאחד הצלמים שניסחו שפה חדשה אשר סייעה בהפיכתו של הצילום לתחום אמנות שאינו נופל בחשיבותו מתחומים אחרים כמו ציור או פיסול. בתחילת עבודתו לפני כ-30 שנה, כבר היה מקובל להכליל את הצילום בשיח האמנותי, אך הוא נותר בשוליים. וול וצלמים אחרים, בהם סינדי שרמן ושריל לווין, החלו לבסס אותו כאמנות ביקורתית בפני עצמה, העוסקת בסוגיות של מרחב וחברה אך גם נשענת על ההיסטוריה של האמנות. "בזמנו הגבתי בעקיפין לצילום הקלאסי", מסביר עתה וול. "ראיתי בצילום קרוב משפחה של הציור והפיסול ולא האמנתי בתפיסה החדשנית, המודרניסטית, שצילום הוא דבר חדש". כמדיום צעיר בהתייחס לציור ולפיסול, היה צריך הצילום לעבור כברת דרך בדרכו אל הקנון האמנותי. עם הופעת הצילום נלקח מהציור הכוח של התיעוד , לא היה צורך עוד בלצייר כדי להמחיש, מכיוון שמדיום הצילום עשה זאת בדרך המדויקת ביותר. הציור עשה זאת באמצעות השטחה – סילוק הממד הפיסולי בציור, והפשטה – סילוק הממד הפיגורטיבי(צורני/מוחשי). רק כך יכול היה הציור להמשיך בהווייתו המודרניסטית.

וול מאמין שכל תצלום מכיל אלמנט כלשהו של תיעוד. המושג "כמעט תיעודי" של וול "שינה את המבט של אנשים על המציאות; היא הפכה להיות משהו שאתה שם לב אליו ואתה מעניק לפרטים קטנים יחס שלם. אתה נתקל בתחנת אוטובוס, בענף שבור ואתה אומר לעצמך 'הנה צילום של ג'ף וול'". אשר לצילום הסינמאטוגראפי, המבוים, הוא אפשר לוול לוותר על מה שמכונה "לתפוס את הרגע", המאפיין את הצילום השמרני למדי, ובמקום זאת לחוות את המראה, להיזכר בו לאחר מכן ולשחזרו; לפעמים עשה זאת בנאמנות למקור ולפעמים כמקור השראה שנותר מרוחק, או סמוי. בעזרת פרפורמרים, לא בהכרח שחקנים, לפעמים בסטודיו ולפעמים באתרים שונים, הוא העמיד סצנות שלמות, שבזכות הדיוק הרב שאפיין אותן נראו מקריות.

וול העניק לי הרבה מאוד השראה. צילום החוץ שלו שנראה כמו "צילום רחוב" אך למעשה זהו צילום מבויים לחלוטין מאוד מאפיין ודומה לסדרה שיצרתי בעצמי. כמוהו, אני רציתי להשלות אווירה של פרימיים תיעודיים שאינם נראים מבויימים, אך למעשה היתה לי שליטה כמעט מלאה על הפריים. זה בעצם העניק לי את הכוח ליצור תמונות שחיזקו והעבירו כפי שאני רציתי את המסר שלי למתבוננים.

וול האמין שניתן באמצעות אומנות הצילום להעביר מסרים חזקים הקשורים לענייני חברה, כפי שעשה בכמה מתמונותיו שמהם לקחתי השראה. וול שילב בין עולם האומנות לקשיי החברה כדי להדגיש את המסר שלו ולהפוך אותו למעניין יותר, כמו שעשה באחד מתמונותיו הידועות "mimic", שם נראה הביקורת של וול לגבי היחס למהגרים היפנים שהגיעו לקנדה. גם אני שילבתי בעבודתי בין הצילום לבין מסר חברתי שחשוב לי להעביר. אופן הצילום המתוחכם שלו בחוץ ולא בסטודיו גם כן תרם לי בעבודתי. הוא העניק לי רעיונות צילום בהם יכולתי לצלם את הדמויות שלי בצורה משמעותית יותר ואיכותית יותר שתרמה לי בהעברת המסר שאני רציתי להעביר.

כמה דוגמאות מהם לקחתי השראות: