ג'ף וול

עבודת עומק זו תנתח את עבודותיו של צלם נבחר לאורך שנות היצירה, התייחסות לסגנון, צורה, טכניקה ותוכן.

ג'ף וול, נולד בשנת 1946 הוא אומן-צלם קנדי שידוע בזכות עבודות צילום בקנה מידה גדול ובזכות כתיבתו על אומנות. הוא נחשב לאחד הצלמים החשובים בעולם היום. ג'ף וול מצלם בפילם בטענה שהעולם כל הזמן מחפש טכנולוגיות חדשות בלי למצות את הטכנולוגיות שכבר קיימות ברשותו. הוא משתמש בסרטי שקופיות ומדפיס בשיטה ישנה שנקראת סיבה-כרום.( תהליך של פיתוח סרט שקופיות). עבודותיו מוצגות בגדלים ענקיים ומוארות מאחור. (בדיוק כמו שלט פרסומת בתחנת אוטובוס). העבודות מבוימות ועוסקות בנושאים שקשורים לעולם האמנות הקלאסית (ציירים כמו : אדוארד מאנה ודייגו ואלאסקז וסופרים כמו : פרנץ קפקא, יוקיו מישימה וראלף אליסון) ובשאלות פילוסופיות על הקיום האנושי. ג'ף וול מצהיר כי קודם כל הוא לא מצלם. "אני מתחיל מלא לצלם", הוא אומר. "אם אני רואה משהו ברחוב - אני לא מצלם אותו. אבל הוא לא נעלם. אני זוכר את זה ואז אני עוסק בשאלה מהו זיכרון".

וול עוסק בראש ובראשונה בצילום עצמו, במקומו, באופן שבו הוא משנה את הראייה, בונה, מקפיא ומשחזר אותה. מאז אמצע שנות ה־70 הוא יוצר בכמה טכניקות צילום (הדפסות שקפים על גבי קופסאות אור, הזרקת דיו והדפסות שחור־לבן מסורתיות בחדר חושך. תמיד במצלמה בפורמט גדול), אולם הבסיס המושגי של עבודתו נותר דומה. תצלומיו בונים עולם המהווה מעין שחזור של העולם שמחוץ לתצלום, עולם שנוצר באופן שמחדד את תשומת הלב למשמעויות של פרטים עקרוניים בתמונה. לעתים השחזור נעשה על סמך זיכרון דימוי שלכדו עיניו של וול בשעת שוטטות, לעתים על דמיון ולעתים על דימויים מתולדות האמנות והספרות. את התצלומים יוצר וול בעבודת סטודיו או בעבודת שדה ממושכת, תוך תכנון קפדני ומתן תשומת לב לפרטי פרטים. התוצאה, שמודפסת בדרך כלל בגדלים של 2־3 מטרים ואף יותר, מכונה על ידי וול "צילום שקרוב לתיעוד". היא אינה תיעוד ישיר, כמובן, אולם באופן מבלבל, הדייקנות וקנה המידה מעניקים לה מראה אמין אף יותר מן התיעוד הרגיל. אם הצילום התיעודי שולח "חץ שעף אל המוטיב", כפי שמתאר זאת וול בשיחה עם חוקר הצילום דיוויד קאמפני המופיע באחד מהקטלוגים שלו, הצילום של וול מציב לוח זכוכית רפלקטיבית למחצה במרכז מסלול התעופה.

וול מאמין שכל תצלום מכיל אלמנט כלשהו של תיעוד. המושג "כמעט תיעודי" של וול "שינה את המבט של אנשים על המציאות; היא הפכה להיות משהו שאתה שם לב אליו ואתה מעניק לפרטים קטנים יחס שלם. אתה נתקל בתחנת אוטובוס, בענף שבור ואתה אומר לעצמך 'הנה צילום של ג'ף וול'". אשר לצילום הסינמאטוגראפי, המבוים, הוא אפשר לוול לוותר על מה שמכונה "לתפוס את הרגע", המאפיין את הצילום השמרני למדי, ובמקום זאת לחוות את המראה, להיזכר בו לאחר מכן ולשחזרו; לפעמים עשה זאת בנאמנות למקור ולפעמים כמקור השראה שנותר מרוחק, או סמוי. בעזרת פרפורמרים, לא בהכרח שחקנים, לפעמים בסטודיו ולפעמים באתרים שונים, הוא העמיד סצנות שלמות, שבזכות הדיוק הרב שאפיין אותן נראו מקריות.

• מתוך :time out: ג'ף וול- נראות עניין של זמן
• מסמך word אינטרנטי: ג'ף וול