בטאון חיל האוויר

"קשה לומר ששמחתי ברגע הראשון. המעבר מהקא"ם לטייסת הוא דרמטי למדי במובן מסוים. עוזבים את החברים שמלווים אותך כבר שנים, עוד מהקורס ומגיעים לבד לטייסת חדשה, בלי להכיר את כלי–הטיס, את המשימות ואת האנשים. כאמור התגובה הראשונית שלי לא הייתה התלהבות, אבל עצרתי את עצמי וחשבתי: בעצם אני לא מכיר את הנושא. אין לי הכרות עם המסוק, לא יודע מה המשימות ואיך הוא טס. למה לא לבוא בראש פתוח ולהתנסות בעצמי?"

עטלף, ציפור משונה

מסוק העטלף שונה משאר מסוקי הסער שמשרתים את חיל–האוויר, הינשוף (בלק–הוק) והיסעור (סיקורסקי CH-53). טייסת אחת בלבד מפעילה את המסוקים לטובת משימות חיל–הים. "במקור, הטייסת נועדה לשרת את חיל–הים, והתקציב למסוקים עצמם ולכל רכש חדש מגיע מהם", אומר סא"ל ג', מפקד הטייסת. "זה מסוק ימי בתפקידו והוא כשיר לנחות על ספינות סער–5 שבשימוש חיל–הים. המשימה העיקרית של המסוק מוגדרת כמשימה טקטית שמכונה 'בניית תמונה', בה העטלף אמור ללוות מהאוויר ספינה של חיל–הים ולהיות, למעשה, העיניים שלה מלמעלה. בנוסף, אנחנו מאומנים גם בביצוע משימות חכ"ש (חילוץ מכלי שיט) וחיט"ן (חילוץ טייס נוטש) ובעת הצורך מוכשרים לחלץ במתארים ייחודיים, בעיקר בים".

סרן ג' מוסיף: "זה מסוק מתוצרת צרפתית, היחיד כרגע בחיל–האוויר שלא נרכש מארצות–הברית. לא רק המבנה שלו ייחודי, אלא גם המשימות שלא רואים באף טייסת מסע"ר (מסוקי–סער) אחרת. זה אומר שבמובנים רבים הוא שונה מאוד מהינשוף עליו עברתי את הקא"ם, למרות ששניהם שייכים כביכול לאותה קטגוריה, של מסוקי סער.

"הגעתי לטייסת, וקיבלו אותי בצורה יפה מאוד. רס"ן ד', סגן מפקד הטייסת, אמר לי מיד: 'זו טייסת שמי שלא טס בה לעולם לא יבין מה זה אומר להיות חלק ממשפחת 'מגיני המערב'. ברוך הבא למשפחה'. זה עודד אותי מיד. עכשיו אני מתחיל את ההסבה שלי, לומד להכיר את התכונות של המסוק ואת דרכי התפעול שלו ומתחיל להרגיש יותר ויותר בבית".

אין כמו הפעם הראשונה

איך מתחילים הסבה של טייס על מסוק חדש? "עד היום, תמיד היינו מפרידים בין ההסבה הקרקעית וההסבה באוויר, על המסוק", אומר רס"ן ד', סגן מפקד הטייסת. "הפעם החלטנו לקחת את ההסבה בצורה קצת שונה ולעשות את שני הדברים סימולטנית. ההערכה היא שזה יכול רק לעזור ולשפר, אם לימוד מערכות המסוק ותפעולו יבוצעו במקביל לטיסות היכרות עליו שיסייעו להפנים את המידע". לכן, כל יום של סרן ג' בטייסת נחלק לשעות לימוד שמשולבות באימוני טיסה. "התחלתי ללמוד על המבנה של המסוק, המערכות האוויוניות ואופן ההטסה ובאותו זמן לקחו אותי לטיסות. בהתחלה טיסות בהן ישבתי כצופה מאחור ועכשיו אני אטיס בעצמי, כאשר טייס בכיר מהטייסת מדריך לצידי", אומר סרן ג'. "יש הרבה היגיון בשיטה הזאת. אתה לומד על מפסק מסוים ומיד אחר–כך רץ למסוק כדי לראות אותו בעיניים. החומר לא נשאר מופשט עבורך, אפילו לרגע. מובן מאליו שגם הייתי פשוט להוט להתחיל לטוס", הוא מוסיף.

סרן ג' לא נמצא לבד בהסבה. נמצאים אתו שני בוגרי טייסות מסוקי הקרב "הקוברה הדרומית" ו"הקוברה הצפונית", סגן ע' ורס"ן א'. השניים נשלחו לעבור הסבה על מסוק העטלף גם הם, הראשון כסדיר שיצטרף לטייסת והשני במילואים. הם עומדים לשנות במידה ניכרת את אופי הטיסה אליו הם מורגלים: ממסוק קרב הנושא חימוש יעברו למסוק סער שמפלס את דרכן של ספינות חיל–הים ופועל בחזית הימית. "ההסבה שלנו משמעותית פחות מזו של סרן ג'", אומר סגן ע'. "שנינו באנו לכאן מטייסת קיימת, רס"ן א' עם ניסיון עצום בטיסות וגם אני כבר עברתי לא מעט הסבות, כי הספקתי כבר להדריך בביס"ט (בית–הספר לטיסה) ועברתי הסבה על מסוקי ההדרכה. בשבילו, לעומת זאת, זו ממש פעם ראשונה שהוא נכנס לטייסת כטייסת סדיר ומסיר את כובע ה'חניך' שליווה אותו בקורס ובקא"ם. זו גם ההכרות הראשונה שלו עם כלי–טיס שהולך ללוות אותו במשך כמה שנים טובות ולא רק לשלב כזה או אחר בקורס. בתור מי שעבר כמה הסבות, אני יכול להסתכל מהצד ולהתרגש בשבילו, כי אין כמו הפעם הראשונה".

"מכאן זה רק הולך ומשתפר"

הטיסה הראשונה פתחה שלושה שבועות אינטנסיביים למדי של הסבה. כל בוקר התייצב סרן ג' בטייסת והתחיל את היום במבחן בוקר מסכם, בו נבחן על החומר מאתמול. לאחר–מכן התיישב בכיתת הלימודים שבטייסת לשיעורים ארוכים עם סגן א', ותיק הטייסים בטייסת. "זה קצת מוזר", אומר סגן א'. "אני עוד זוכר את ההסבה שלי, שהייתה לא כל כך מזמן. פתאום אני מוצא את עצמי בצדו השני של השולחן. גם אני, כמו סרן ג', הייתי הטייס היחיד מהקורס שלי שסיים במגמת מסוקי סער ומצא את עצמו בטייסת 'מגיני המערב'. כמוני, אני מאמין שגם הוא ילמד להכיר את הייחוד של הטייסת".

ומה בתוכן השיעורים? מבנה מסוק, מבנה מנוע, ממסרים, הידראוליקה, הגאים, מערכות חשמל, מכ"ם, מערכות קשר, שיטות כיבוי אש, שיעורים תיאורטיים על מבנה חיל–הים והכרת כלי שיט, הדרכות מודיעין ועוד חומר רב. "הלימודים דווקא פשוטים יחסית", פוסק סרן ג'. "הבד"חים יותר נוחים לעומת הינשוף ואפשר להשתלט על המסוק במהירות יחסית. אני לא כשרון פנומנלי בתחום התעופה, וודאי שלא בעל ניסיון רב מדי", הוא אומר בחיוך, "אבל היה לי קל להתמודד עם הלימודים בניגוד לחששות שלי. יש למערך העטלף תדמית לא כל כך מדויקת בחיל–האוויר, צוחקים שהוא מאוד יוצא דופן לעומת שאר מסוקי הסער. אומרים שאצלנו אפילו הרוטור מסתובב הפוך, כמעין סימן בולט לשוני של כל המערך. זה נכון, אבל מתרגלים לזה מהר מאוד. במסוקי סער רגילים הרוטור מסתובב נגד כיוון השעון וכאן הוא מסתובב עם כיוון השעון. זה מצריך לפעמים להפוך את הרגל שטייסי ינשוף ויסעור רגילים לשים על הדוושה, אבל בעצם כמעט ולא מרגישים את ההבדל. בכלל, המסוק הזה לא נותן לך להרגיש 'לא בבית' כשאתה יושב בתא הטייס".

סרן ג' בילה כל יום שעות ארוכות בלימוד אינטנסיבי עם חבריו להסבה ולא פעם הם מצאו עצמם מפענחים ביחד כמה חידות לא פתורות בנוגע לאופן הטסת המסוק ולמערכות הפנימיות שלו. "כשלומדים נושא חדש מהיסוד, טבעי שלפעמים יצוצו שאלות על הלוגיקה הבסיסית של החומר הנלמד", מעיד סרן ג'. "לפעמים מי שמעביר את ההסבה מכיר כל–כך טוב את המערכות, שהוא אפילו לא עוצר לתהות - 'רגע, למה בעצם זה פועל כך ולא אחרת?', אנחנו, כחדשים בתחום, ניסינו להבין כל דבר מהשורש וכך אירע שלפעמים ישבנו שלושתנו בחדר ההסבה, ספרי המטוס המפורטים שהגיעו מהיצרן הצרפתי פתוחים על השולחן, שרטוטים רבים פרוסים לפנינו ופענחנו לבדנו את ההיגיון מאחורי כל נושא ותחום.

"לי יש תואר בפיזיקה, מכיוון שהתגייסתי תחילה לפרויקט תלפיות ורק לאחר מכן התגלגלתי לקורס–טיס. סגן ע' צבר ניסיון הדרכתי בבית–הספר לטיסה ורס"ן א' הוא מהנדס במקצועו. ביחד יכולנו בקלות ליצור סיעור מוחות שאיפשר לנו לתת מענה לסוגיות שהציקו לנו. כך למשל, לא הסתדר לנו משהו בלוגיקה של תפעול המערכות ההידראוליות במסוק: יש שסתום שנקרא 'שסתום צרכני עזר', הוא מספק לחץ הידראולי למערכת הבלמים, לכני–הנסע ולמערכת ה'הרפון', שמאפשרת לנו נחיתה על ספינות חיל–הים. לפעמים מתרחשת תקלה במסוק והשסתום נסגר ומייצר לחץ מבלי שיהיה בכך צורך. התקלה נפתרת בעזרת מתג בתא הטייס שמשחרר פיזית את השסתום. ניסינו להבין איך המתג הזה פועל ולא ידעו לענות לנו. פשוט התיישבנו ביחד על כל השרטוטים של המערכות והצלחנו בסופו של דבר להסביר לעצמנו איך המתג הזה פותח את השסתום. זה כיף גדול, לשבת בחברותא, לפרק את הדילמה שלנו לחלקיקים הכי קטנים ולשבת ולהרכיב ביחד את הפאזל שנקרא 'עטלף'. כל מי שמדריך אותנו גם נוטה לעודד את זה, כי בסופו של דבר, אין דרך טובה יותר ללמוד מאשר להפנים את החומר בכוחות עצמך וכאן סומכים עלינו שנעשה את זה ביעילות".