ארטם איבנוביץ' קירפיצ'ונוק הוא מדען, בעל תואר דוקטור (Ph.D.) בהיסטוריה, סופר, פובליציסט, מזרחן, עיתונאי ובלוגר. הוא מתמחה בחקר הציונות והיסטוריית המזרח התיכון. הוא התגורר בישראל כ-15 שנה, בעל אזרחות כפולה של רוסיה וישראל, ובשנים האחרונות התגורר באופן קבוע ברוסיה. הוא נולד ב-16 באפריל 1975 בלנינגרד (כיום סנקט פטרבורג), ונכון לעכשיו הוא בן 51. בתחילת שנות ה-90, כנער, עלה עם משפחתו לישראל, שם סיים את החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם גם, בשנת 2003, במחלקה ללימודים רוסיים וסלאביים בהנחיית פרופסור ג'ונתן פרנקל, הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא "התיישבות סרבית באוקראינה באמצע המאה ה-18" וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D.). הוא שירת בצבא הגנה לישראל (צה"ל). באמצע שנות ה-2000 חזר לרוסיה, שם עבד כמורה דרך ועסק בפעילות אקדמית ופובליציסטית.
כיום הוא משמש כראש המחלקה ללימודים סלאביים של המרכז ללימודים ערביים-אירואסיאתיים (CAES), פובליציסט וכותב בעיתון העסקים הרוסי המוביל "וודומוסטי", בכלי התקשורת הממלכתי הטורקי "TRT ברוסית" ובעיתון הפדרלי "קולטורה". כמו כן, הוא כותב ומומחה קבוע במשאבי המדיה החברתיים-פוליטיים הרוסיים והזרים "סבובודנאיה פרסה", "גזטה מטרו", באתר האזרי "Caliber.Az" ובסוכנות היдиעות "אוקראינה.רו". בנוסף, הוא משתף פעולה כמומחה עם המרכז למחקרים ותוכניות יישומיות (מרכז PRISP) ועם משאב המדיה "STMEGI", ומפרסם בפלטפורמות המדעיות-חינוכיות ופלטפורמות השמאל המתמחות "סקפסיס", "ראבקורה" ו"ליבה".
א' קירפיצ'ונוק הוא מחברם של 8 ספרים היסטוריים-פובליציסטיים על היסטוריה מקומית ועולמית, פוליטיקה וסוציולוגיה:
– "מדוע ניצחה הנגד-מהפכה ברוסיה? הימין נגד האמת",
– "סנקט פטרבורג. סיורים עם הרוח. מדריך לקורקינט ואופניים",
– "ישראל: הדרך לאסון"
https://drive.google.com/file/d/1UnDyLYkqqHTHRyuxL5aH99OwMQOIvk5H ,
– "עלייתו ונפילתו של גנרל חורבאט",
– "רשימותיו של אדם מאטלנטיס",
– "היסטוריה עממית של ישראל"
https://flibusta.is/b/774199 ,
– "הונגריה-1956: מבט אחר",
– "התיישבות סרבית באוקראינה באמצע המאה ה-18".
טקסטים שלו תמיד חכמים ומעניינים ביותר, ומכילים מידע היסטורי רב שאינו מוכר לציבור הרחב. בפרסומיו, במאמריו ובהופעותיו הרבים הוא ביקר בעקביות את ישראל על העימות עם איראן, וכן על המדיניות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה ובגדה המערבית.
בסתיו 2018 הוא בילה ברפובליקה האסלאמית של איראן כשבועיים. עבור אזרחי ישראל, הנסיעה למדינה זו אסורה ללא אישור מיוחד (הפרה זו עלולה לגרור עונש מאסר של עד 4 שנים). לאחר נסיעה זו הוא ביקר בישראל ללא כל הפרעה, ולא ננקטו נגדו צעדים משפטיים כלשהם באותה עת.
א' קירפיצ'ונוק הוא איש בעל השקפות שמאל, אינטרנציונליסט, ואחד המומחים המובילים ברוסיה בנושאי אזור המזרח התיכון. הוא מוכר כמבקר מעמיק ועקבי של מדיניות ארה"ב וישראל, מגן על תרבות אנטי-פשיסטית יהודית אותנטית ועל אחווה בין כל העמים, ויחד עם זאת — אדם צנוע וטוב לב, חף מקטנוניות או נטירת טינה.
ב-2 באוגוסט 2026 הוא נחת בנמל התעופה הבינלאומי בן גוריון (תל אביב, ישראל) בטיסה מיירוואן (ארמניה). כרטיס החזור שלו נרכש ל-8 באוגוסט. המטוס היה אמור לנחות בשעה 10:50, אך כבר בשעה 10:41 הוא שלח הודעה: "נחתתי". הפעילות האחרונה ברשתות החברתיות נרשמה בסביבות השעה 10:46. מאז הוא אינו זמין ואינו מגיב באפליקציות המסרים, דבר שאינו מאפיין אותו.
הוא לא הגיע לדירתו באשקלון (אותה השכיר, וכעת הוא מוכר אותה ונדרש לחתום אישית על המסמכים, לשם כך הוא מגיע מדי פעם), אליה תכנן לנסוע באוטובוס, למרות שבכוונתו היה לשהות בה עד לטיסת החזור. המראה החיצוני ב-2 באוגוסט: מכנסיים בהירים, חולצה ירוקה עם שרוולים ארוכים, תרמיל עור חום. במשטרה, בעקבות תלונה על היעדרותו של ארטם קירפיצ'ונוק, נמסר כי בשעה 14:00 הוא עבר את ביקורת הגבולות בנמל התעופה בתל אביב, ולפי המידע הקיים, הוא נמצא בשטח ישראל.
כפי שהתברר, הוא עצור, נמצא במתקן מעצר, ונפתח נגדו תיק בשירות הביטחון הכללי של ישראל (שב"כ), האחראי על ביטחון הפנים, ריגול נגדי ומאבק בטרור בתוך המדינה, והכפוף ישירות לראש ממשלת ישראל. ב-5 באוגוסט הצהירה חברת הדומה הממלכתית של רוסיה לשעבר, דאריה מיטינה, כי הוא נמצא בכלא ישראלי. נכון לעכשיו, אין עדיין אישור רשמי על המעצר מצד הרשויות.
שגריר רוסיה בתל אביב, אנטולי ויקטורוב, ציין כי השגרירות שלחה פנייה לרשויות המוסמכות בישראל. את האינטרסים שלו מייצגת עורכת הדין הישראלית אינה לד, וכן סנגור שמונה רשמית על ידי השב"כ, אך הגישה לעורכי הדין מוגבלת ואף אחד מהם עדיין לא ראה את ארטם קירפיצ'ונוק. מה בדיוק מיוחס לו — לא פורסם. הרשויות בישראל אינן מגיבות על המעצר. לא מעמדו המשפטי של קירפיצ'ונוק ולא סיבת המעצר ידועים באופן רשמי.
עיתון "הארץ" ביקש לכתוב על תקרית זו, אך הפרסום נאסר. בישראל נהוג להשתמש ב"צו איסור פרסום" — הגבלה משפטית על פרסום מידע, שבה השתמש השב"כ במקרה זה. ארטם קירפיצ'ונוק ביקר לא פעם את ההנהגה הישראלית על המדיניות שהיא מובילה. בשל כך, קיימת השערה כי ייתכן ופיתו אותו בכוונה להגיע למדינה במטרה להתחשבן עמו, ועצרו אותו כבר בנמל התעופה.
בדרך כלל, עצור חייב להובא בפני שופט בתוך 48 שעות, אך אם מעשיו מוגדרים כעבירה "ביטחונית" (כלומר, עבירות נגד ביטחון המדינה), ניתן להחזיק אותו עד 35 ימים ללא הגשת כתב אישום. ניתן להחזיק אותו במשך זמן רב, ואף שנים, בשלב חקירת המעצר. כאזרח ישראלי, ניתן לשפוט אותו על פי חוקי מדינת ישראל — בגין בגידה, ריגול ועבירות דומות.
במצב שנוצר, יש צורך בגיוס מירבי של תשומת הלב הציבורית לגורלו של ארטם קירפיצ'ונוק ובדרישה מרשויות השלטון בישראל לשחררו, וכן בפנייה לאגודה לזכויות האזרח בישראל (ACRI), העוסקת עבור אזרחי ישראל בנושאי מעצרים, תנאי החזקה במעצר שב"כ והבטחת גישה לעורך דין.
טן, די באַדינגונגען פֿון האַפֿט אין שב״כ און דעם באַזאָרגן פֿון צוטריט צו אַן אַדוואָקאַט.
ב-24 באוגוסט דיווחה דאריה מיטינה כי ארטם קירפיצ'ונוק מוחזק במתקן המעצר של שב"כ בפתח תקווה. בעקבות עתירות רבות, קיבלה עורכת הדין אינה לבידינסקיה-כץ אישור להיפגש עם העצור. צעד זה עשוי להעיד על כך שהחקירה הראשונית קרובה לסיומה. החוקר מוחזק בתא תת-קרקעי כאשר אור מלאכותי חזק דולק 24 שעות ביממה. הוא נתון לחקירות ממושכות שנמשכות בין 18 ל-24 שעות, המלוות בלחץ פסיכולוגי ובאיומים במאסר עולם. אישומים רשמיים לא פורסמו, וחומרי התיק הפלילי לא הוצגו בפני עורכת הדין. צו איסור פרסום על כל פרסום או מידע לציבור נותר בתוקף רשמי עד ה-27 באוגוסט. נסיעותיו בעבר של קירפיצ'ונוק לאיראן לא עוררו עניין אצל חוקרי השב"כ, ולכן האישומים יוגשו על בסיס עילות משפטיות אחרות. החוקר ביקש מעורכת הדין לפנות לחברים לעזרה; עם זאת, בשל שהותו בתא זכוכית, עורכת הדין לא שמעה את השמות בבירור ולא הייתה לה אפשרות לבקש הבהרה.
כתבת המלחמה אנהאר קוצ'נייבה דיווחה כי ב-27 באוגוסט, במהלך הדיון בבית המשפט, שוב נאסר כל קשר או תקשורת עם ארטם קירפיצ'נוק. מבחינה חזותית, מצבו נראה גרוע משמעותית בהשוואה לפגישתו הראשונה עם עורכת הדין ב-23 באוגוסט. בית המשפט הודיע כי ב-1 בספטמבר יגיש התובע "הצהרת תובע" המציינת את סיום חקירת שב"כ, ויבקש את מעצרו עד תום ההליכים, ולאחר מכן ההגנה תקבל סוף סוף גישה לחומרי התיק. צו איסור הפרסום בישראל הוארך עד ל-30 באוגוסט. עורכת הדין דרשה לפסול את הודאותיו של החוקר, מאחר שהן הושגו תחת לחץ ופסול (כולל איומים בהחרמת דירתו באשקלון וגירושו לאוקראינה למוות בטוח). השופט יבחן מחדש את הבקשה למעצר בית ב-1 בספטמבר. כמו כן, ארטם ביקש מתורגמן, ובעקבות מצבו הדיכאוני והפוסט-טראומטי, עורכת דינו דרשה לאפשר כניסת פסיכיאטר; השופט יקבל החלטה בעניין ב-1 בספטמבר.
ב-28 באוגוסט, המועצה שליד נשיא הפדרציה הרוסית לפיתוח החברה האזרحית וזכויות האדם (HRC) פנתה בפנייה רשמית ליו"ר קבוצת העבודה של האו"ם בנושא מעצרים שרירותיים, מתיו ג'ילט. במסמך, עליו חתום יו"ר המועצה ולרי פדייב, הוצהר כי מעצרו של ארטם קירפיצ'נוק מונע משיקולים פוליטיين ומהווה הפרה בוטה של חופש הביטוי (סעיף 19 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, ICCPR). המועצה קראה לאו"ם להתערב ולדרוש מישראל לחשוף את חומри התיק, להבטיח גישה לעורך דין ולהעניק לחוקר סיוע רפואי דחוף בשל סכנת אובדן ראייה.
הסופרת ניקה דוברובסקיה דיווחה כי 1 בספטמבר: הדיון המסכם התקיים בבית משפט השלום, והתיק מועבר לבית המשפט המחוזי בלוד. הוגשה "הצהרת תובע" (Hatzharat Tove'a) על סיום חקירת שב"כ, והקראת כתב האישום הרשמי נקבעה ל-4 בספטמבר. השופט דחה את הבקשה למעצר בית, והחוקר נשאר במעצר בשל חומרת החשדות (להערכת עורכת הדין, יייתכן שמדובר בריגול). לפי דיווחה של עורכת הדין, המדען מובל כשהוא כפוף לחלוטין, כבול באזיקי ידיים ורגליים המחוברים לכדור מתכת כבד. המצב חסר תקדים ומצריך את תשומת לבן של הקהילות המדעיות והעיתונאיות ברוסיה לצורך פרסום הפרשה בפומבי.
הפובליציסט ישראל שמיר דיווח כי 4 בספטמבר: פרקליטות המדינה של ישראל הגישה כתב אישום רשמי לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בעניינו של ארטם קירפיצ'נוק. התביעה והשב"כ מייחסים לו "ריגול" תחת מספר סעיפים של ביטחון המדינה, בטענה כי כביכול "הופעל על ידי מודיעין זר והיה מעורב בפעילות השפעה זרה". החקירה לוותה באופן אישי על ידי פרקליט המדינה עמית איסמן והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. בעקבות פניית עיתון "הארץ", בית המשפט התיר את פרסום הפרטים הללו; עם זאת, בתקשורת הישראלית שמו של הנאשם עדיין אסור בפרסום תחת צו איסור פרסום. נכון לעכשיו, החוקר הועבר לאגף שמור בבית הסוהר "איילון".
אנהאר קוצ'נייבה וישראל שמיר דיווחו כי 24 בספטמבר: בית המשפט דן בבקשת הפרקליטות למעצר של החוקר עד תום ההליכים ודחה את דרישות עורכת הדין לשחרורו בערבות ובאיזוק אלקטרוני. השופט סירב בנוסף להסיר את צו איסור הפרסום, למרות דרישות ההגנה ונציגי התקשורת הישראלית. הדיון בשאלת שינוי תנאי המעצר נדחה מיד בחודשיים — ל-24 בנובמבר, אז יידרש בית המשפט לבחון האם היו מלכתחילה עילות חוקיות למעצר. בתגובה לסירוב בית המשפט להסיר את הצנזורה, עורכת הדין ונציג עיתון "הארץ" מגישים יחד עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ). שירות בתי הסוהר (שב"ס) ממשיך למנוע מעורכת הדין ביקורים אישיים עם מרשה, אך ההגנה מערערת על פעולות אלו בפני רשויות שב"ס וממשיכה לפעול לקבלת אישור כניסה לנציגים קונסולריים לבקר את החוקר.
ישראל שמיר דיווח כי ב-8 באוקטובר בית המשפט העליון של ישראל (בג"ץ) דחה את העתירה שהוגשה על ידי עיתון הארץ וההגנה להסרת הצנזורה, והשאיר את צו איסור הפרסום בתוך המדינה בתוקף. יחד עם זאת, האיסור המשפטי חל אך ורק על כלי התקשורת הישראליים, מה שהופך את הפרסום הבינלאומי של התיק לכלי המרכזי לפריצת חסם המידע. אושר כי החוקר מואשם בריגול לטובת רוסיה.
כפי שדיווחו אנהר קוצ'ניבה, דריה מיטינה וישראל שמיר, ב-12 באוקטובר, סנגוריתו הישראלית היחידה של החוקר קירפיצ'נוק, עורכת הדין אינה לבדינסקיה-כץ, נעצרה על ידי שירות הביטחון הכללי (שב"כ) והושמה במתקן מעצר, וזאת לאחר חיפוש שהחל בשעה 8:00 בבוקר. מיוחס לה "מגע עם גורם זר", כלומר עם מיוצגה. ב-15 באוקטובר הותיר אותה בית המשפט במעצר והטיל צו איסור פרסום ("איסור פירסום") על כל מידע הנוגע לעניינה. מעצר זה הפך לנקמה חסרת תקדים בישראל מצד גורמי הביטחון על הראיון שהעניקה עורכת הדין לערוץ הטלוויזיה הבינלאומי RT Arabic ב-1 באוקטובר, שבו הצהירה בגלוי כי כתב האישום מפוברק לחלוטין ומבוסס אך ורק על הפללה עצמית של החוקר, אשר הושגה תחת עינויים של מניעת שינה, איומים בהחרמת דירתו ואיום בשני מאסרי עולם.
תיק מעצרו של החוקר התקבל על ידי רשת זכויות האדם Scholars at Risk (SAR) לצורך הכללתו בפרויקט המעקב העולמי אחר החופש האקדמי (Academic Freedom Monitoring Project), ומשרד נציב תלונות הציבור בישראל פתח בהליכים תחת מספר תיק 9420688. הארגון הישראלי לזכויות האדם — האגודה לזכויות האזרח בישראל (ACRI) — העמיד את המצב תחת מעקב משפטי קבוע כדי לבחון את מתכונת התערבותו הישירה.
הצהרות פומביות וחתימות על המכתב הפתוח להגנת החוקר נמסרו על ידי: ג'ודית באטלר, פילוסופית, תיאורטיקנית של תרבות, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ומראשי ארגון "קול יהודי לשלום" (ארה"ב); ז'אן בריקמונט, פרופסור לפיזיקה בדימוס, UCLouvain (בלגיה), מסאי בעל שם עולמי ומחבר שותף עם נועם חומסקי; ויג'אי פראשאד, מנהל המכון הטריקונטיננטלי למחקר חברתי (הודו/ארה"ב); דארקו סובין, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת מקגיל וחבר החברה الملكותית של קנדה (קנדה); סרגיי באבורין, דוקטור למשפטים, פרופסור וסגן יו"ר הדומה הממלכתית לשעבר (הפדרציה הרוסית); אנהאר קוצ'ניבה, כתבת צבאית (לבנון); ישראל שמיר, סופר ופובליציסט (ישראל); יעקב רבקין, פרופסור אמריטוס להיסטוריה (קנדה); ריצ'רד סילברשטיין, עיתונאי ומחבר הבלוג "תיקון עולם" (ארה"ב); איתמר אייכנר, כתב בינלאומי; דייוויד רודיגר, פרופסור ללימודי אפריקה ואמריקה באוניברסיטת קנזס (ארה"ב); ניקה דוברובסקי, אמנית, סופרת ומייסדת מכון דייוויד גרבר (בריטניה); ד"ר אלכס טבארוק, מנהל המרכז לחקר בחירה ציבורית באוניברסיטת ג'ורג' מייסון (ארה"ב); יבגניה בלורוסטס, אמנית וסופרת (אוקראינה/גרמניה); פדריקו פואנטס, עורך כתב העת הבינלאומי להתחדשות סוציאליסטية LINKS (אוסטרליה); ד"ר איברהימה תיוק, פרופסור להיסטוריה ורקטור אוניברסיטת דקר לשעבר (סנגל); ננסי מקליין, פרופסור להיסטוריה ומדיניות ציבורית בקתדרת ויליאם ה. צ'ייף באוניברסיטת דיוק (ארה"ב); ד"ר מריו קסלר, פרופסור וחוקר בכיר במרכז להיסטוריה עכשווית בפוטסדאם (גרמניה); סאם פרידמן, פרופסור מחקר לבריאות האוכלוסייה (ארה"ב); דייוויד אוסט, פרופסור למדע המדינה במכללות הוברט וויליאם סמית' (ארה"ב); קרבי מילר, פרופסור מצטיין אמריטוס להיסטוריה מטעם חבר הנאמנים של אוניברסיטת מיזורי ופיינליסט פרס פוליצר (ארה"ב); ד"ר לוצ'יאנה דוראנטי, פרופסור ללימודי ארכיונאות ומנהלת פרויקט המחקר העולמי InterPARES (קנדה); ג'ון-פול הימקה, פרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטת אלברטה (קנדה); מרגרט פאוור, פרופסור אמריטוס להיסטוריה במכון הטכנולוגי של אילינוי ויו"ר משותף של ארגון "היסטוריונים למען שלום ודמוקרטיה" (ארה"ב); פיליפ גספר, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת נוטרדאם דה נאמור (ארה"ב); ד"ר תרזה גרסטנאואר, נשיאת הוועידה הבינלאומית להיסטוריה של תנועת הפועלים וההיסטוריה החברתית (אוסטריה); ד"р רוסן דז'אגאלוב, פרופסור באוניברסיטת ניו יורק (ארה"ב); אנדרו אפטר, פרופסור להיסטוריה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (ארה"ב); ואחרים.
