המישור המשופע הוא אולי אחת המכונות הפשוטות ביותר בהיסטוריה, אך כשמציבים אותו בקצה השולחן, הוא הופך למעבדה מרתקת לחקר תנועה ומסלולים. בפעילות זו, אנו בונים מערכת המשלבת שני עולמות פיזיקליים: הירידה במדרון והזריקה האופקית. גוף שמתחיל במנוחה בראש המישור צובר מהירות ככל שהוא יורד, וברגע שהוא עוזב את קצה השולחן, הוא הופך ל"קליע" המבצע תנועה בליסטית עד למפגש עם הרצפה.
בלב הניסוי עומדת שאלה פיזיקלית עמוקה: לאן הולכת האנרגיה? כאשר אנו מניחים גולה בראש המדרון, יש לה אנרגיה פוטנציאלית כבידתית. בזמן הירידה, האנרגיה הזו מומרת לאנרגיית תנועה (קינטית). אך כאן מגיע הטוויסט – האם כל האנרגיה הופכת למהירות קווית שתטיס את הגולה רחוק, או שחלק מהאנרגיה "מתבזבז" על פעולת הגלגול עצמה?
ההשוואה בין גולה מתגלגלת לבין קוביית קרח מחליקה חושפת את ההבדל הדרמטי שבין אנרגיה קינטית קווית לאנרגיה קינטית סיבובית. התלמידים יגלו שגופים שונים "מתנהגים" אחרת על אותו מדרון בדיוק, וכיצד חלוקת האנרגיה הפנימית של הגוף משפיעה ישירות על המרחק שהוא יעבור באוויר.
התלמידים הופכים לחוקרים. הם לא רק פותרים משוואות על הנייר, אלא רואים במו עיניהם כיצד המסה, הצורה ואופן התנועה קובעים את גורל הגוף במרחב. זוהי הזדמנות לשלוט במשתנים, לצפות בתוצאות בזמן אמת ולהבין את החוקים הבלתי נראים שמניעים את העולם.
נושאים מחומר הלימוד: אנרגית גובה, אנרגית מהירות, מעברי אנרגיה, זריקה אופקית
נושאי העשרה (לא בחומר הלימוד): אנרגית גלגול