מספר מילים מאת סבא בוריס (סבא'לה, כמו שאהב לקרוא לי איגור'לה) - נכה מלחמת העולם השניה 1941-1945.
איגור היה אמיץ וכשהנסיבות דרשו זאת היה החלטתי. תכונות אלה פיתח מצעירותו, בהבעת רצונו להיות רופא, רופא מנתח דווקא, לכירורג התכונות האלה הן דרישות המקצוע.
זמן קצר לפני יציאתו למלחמה אמר לי איגור בשיחה טלפונית כמעט במדויק את המילים האלה: "... בהיותי חי במדינה זו, אינני יכול לעמוד בצד; כאשר יש מלחמה, עלי להגן על ארצי". מספר ימים לאחר מכן הוא התנדב לשירות הפעיל, אף על פי שאת תפקידו יכול היה למלא בהצלחה גם בעבודתו בבית החולים, לעזור לפצועים להשתקם.
ביטוי האומץ, הנחיצות והעוז של איגור ניתן, ללא ספק, לראות בתגובתו המיידית לדיווח על הפצוע: הוא נחלץ להעניק עזרה לפצוע ונהרג. איגור נהרג כגיבור, פעל לפי סובורוב: "תיהרג, אך תציל את חברך".
למשפחתנו מותו של איגור - הוא שקיעת השמש, האבל שלא יחלוף כל עוד אנו בחיים. אהבנו אותו מכל הלב, אנחנו אוהבים אותו ונשמור את אהבתנו בלבנו לעד. כשאיגור חי בזיכרוננו, הוא נמצא בינינו, הוא אתנו.