שלושים ימי האבל

על שלושים ימי האבל

הפרידה מאדם קרוב, ובמיוחד הורה, מותיר חלל בלבנו ובעולם בכלל.

האבל על מות יקירנו, הנו תהליך שנכון לתת לו ביטוי - מעשה, מקום וזמן.

חכמי ישראל השכילו להבין את נפש האדם .

את תקופת ה'שלושים' אנו פוגשים לראשונה עם מות אהרון ולאחר מכן עם פטירת משה. במקרה זה, מדובר על מנהיג אהוב שהיה מעין אב רוחני לכל עם ישראל.

וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, ... וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.   (במדבר כ' כב-כט). ובהמשך- וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ ...  וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה:  (דברים לד, א-ט)

על אף העובדה שכל אדם מתאבל בדרכו האישית, ובכל חברה יש מנהגי אבלות האופייניים לה, מתברר שניתן לזהות דפוס משותף לאנשים שונים ולחברות שונות, אשר מורכב מרצף של מספר שלבים בהם מתנסה האדם שנחשף לאובדן משמעותי. שלבים של אבל דווחו בעידן המודרני של הפסיכולוגיה על ידי בולבי, שהרבה לחקור את תהליך ההתקשרות, וכן על ידי אחרים, כמו קובלר-רוס, אולם מנהגי האבלות ביהדות מעידים על הבנה מופלאה של חז"ל, בתהליך הפסיכולוגי שמתנסה בו המתאבל. השלבים האלה עונים על הצרכים הפסיכולוגיים של אנשים המתמודדים עם האובדן, ומטרתם לעבד את החוויה הקשה ולהחזיר את שיווי המשקל הנפשי והתפקודי לקדמותו. חשוב לציין שהמעבר משלב אחד לשני הוא הדרגתי, לעיתים חוזרים לשלב קודם אחרי שנמצאים בשלב מתקדם יותר, משך הזמן בו מתנסים בכל שלב, והעוצמה שלו, משתנים מאדם לאדם, אבל על אף כל השונות הזאת בין אנשים, הדפוס הכללי קיים ברוב המקרים.(רוב המנהגים של שלושים ימי האבלות מתייחסים להימנעות ממעשים שיש בהם שמחה וקלות ראש. בתלמוד מובא - שלשה ימים - לבכי, ושבעה - להספד, ושלשים - לגיהוץ ולתספורת . (תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כז. לפי חלק מהדעות, איסור התספורת הוא רק לגברים. (קטע זה נלקח מאתר ער"ן).

יחד עם זאת, אם נחפש מה נהוג לעשות אני מוצא שלושה דברים שנוגעים להבנתי לרובד הרוחני. המפגש עם סוף החיים בעולם הזה, מזמין שיח מסוג אחר שאיננו רגילים אליו, במיוחד לא בתרבות המערבית הכל כך גשמית / ראלית / מדעית. 

על פי היהדות, בכל אדם יש צלם אלוקים. בחייו בעולם הזה, האדם יכול לעשות מעשים שמביאים לידי ביטוי את צלם האלוקים שלו. כל מעשה כזה, מרומם את נשמתו (לעניות דעתי, זהו ההסבר להרגשה הטובה המלווה כל אחד לאחר שעשה מעשה טוב). עם מותו של האדם והיפרדות הנשמה מן הגוף, מסתימת תקופה זו בה מתאפשר לאדם לרומם את נשמתו. לאחר הפטירה האפשרות היחידה לרומם את נשמתו של הנפטר היא שמישהו בעולם הזה, יעשה מעשה טוב לזכותו של הנפטר (אינני באמת מבין איך זה עובד. אלו דברים שלא מתעסקים בהם כל כך אך חשוב להבהיר שלא מדבר כאן על סחר מכר פשוט. זה לא שאני מפקיד 'זכויות' בחשבון של הנפטר בעולם הבא. אולי ניתן לומר שהמעשה הטוב מלמד זכות על הנפטר שגידל צאצאים שעושים כאלה מעשים טובים). המשנה במסכת אבות פרק ד' משנה י"ז אומרת: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם. הרמב"ם בפירושו למשנה זו מסביר 'אין אחר המוות שלימות ולא תוספת, ואמנם ישלם האדם ויוסיף מעלה בזה העולם. ואל זה רומז שלמה באומרו: "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (קהלת ט י), אלא במצב אשר ילך האדם - בו יישאר לעולם. ולזה ראוי להשתדל בזה הזמן הקצר המועט.

·         מקובל שכאשר צאצאיו של אדם (וכן כל אדם אחר) עושים מעשים טובים הם יכולים להקדיש אותם לעילוי נשמה לנפטר. כך התפתח המנהג של לימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר.

·         מקובל ללמוד משניות.  הייתי ממליץ על לימוד יומי של מספר דקות במסכת אבות. אפשר גם להצטרף ללימוד של פרק יומי בת"ך (פרוייקט 929). תפילה לאחר הלימוד:

אָנָּא יְדֹוָד מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חַי וְרוּחַ כָּל בְּשַֹר אִישׁ, יִהְיֶה נָא לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ שֶׁלָמַדְנוּ עֲבוּר עִלּוּי נִשְׁמַת (פב"פ) וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ (עִמָּהּ) בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתֹּחַ לוֹ (לָהּ) שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, וּתְקַבֵּל אֶת נִשְׁמָתוֹ (נִשְׁמָתָהּ) בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה. וּשְׁלַח לוֹ (לָהּ) מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים לְהוֹלִיכוֹ (לְהוֹלִיכָהּ) וּלְהוֹשִׁיבוֹ (וּלְהוֹשִׁיבָהּ) תַּחַת עֵץ הַחַיִּים אֵצֶל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת וַחֲסִידִים וַחֲסִידוֹת לֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתְךָ, וּלְהַשְֹבִּיעוֹ (וּלְהַשְֹבִּיעָהּ) מִטּוּבְךָ הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וְהַגּוּף יָנוּחַ בַּקֶּבֶר בִּמְנוּחָה נְכוֹנָה בְּחֶדְוָה וּבְשִֹמְחָה וּבְשָׁלוֹם, כְּדִכְתִיב, יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. וּכְתִיב, יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב, אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ, וְתִשְׁמֹר אוֹתוֹ (אוֹתָהּ) מֵחִבּוּט הַקֶּבֶר מֵרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לוֹ (לָהּ) עַל כָּל פְּשָׁעָיו (פְּשָׁעֶיהָ). כִּי אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וְתַשְׁפִּיעַ לוֹ (לָהּ) וּלְנִשְׁמָתוֹ (וּלְנִשְׁמָתָהּ) מֵרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, כְּדִכְתִיב, מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ, וּכְתִיב, שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. וְשַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה, וְאַל יִרְאֶה (תִרְאֶה) פְּנֵי גֵיהִנֹּם. וְנִשְׁמָתוֹ (וְנִשְׁמָתָהּ) תְּהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים לְהַחֲיוֹתוֹ (לְהַחֲיוֹתָהּ) בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים עִם כָּל מֵתֵי יִשְֹרָאֵל, כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן:

·         אפשרות נוספת היא, מתן צדקה או עשיית חסד מכל סוג שהוא, לעילוי נשמת הנפטר/ת (ההגיון – דומה לזה של הלימוד).

·         עניין נוסף הוא אמירת הקדיש. ישנו מנהג קדום לומר קדיש בתקופת האבל. כעת, כשאנו נפרדים מההופעה של נשמת קרוב/ת משפחתנו בעולם הזה, הנשמה שהאירה ביופייה, בהליכותיה, באופן המיוחד רק לה, מתמעטת הופעת השכינה – האלוקות העולם. בקדיש אנו מתפללים ששם ה' ימשיך לבוא לידי ביטוי, לגדול ולהתקדש למרות מה שקרה. על פי האמונה היהודית, לעתיד לבוא, באחרית הימים כולם יכירו בשם ה' ויהיה שלום בעולם.

             לכן הקדיש מסתיים באמירה:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא ( יהיה שלום רב מן השמים),

וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

         הקדיש נאמר בציבור – בבית הכנסת או בבית העלמין. גם נשים יכולות לומר קדיש. בבית הכנסת, בסוף התפילה אומרים האבלים קדיש   

         יתום (במהלך התפילה ישנם קדישים בנוסח שונה במקצת אותו אומר החזן בלבד).

         מומלץ להכיר את הקדיש והתרגום (נמצא בספר 'מעולם ועד עולם')

        קיימת אפשרות להגיע לבית הכנסת בליל שבת או בשבת בבוקר ולומר קדיש עם שאר האבלים (למעשה, כיון שאינני מכיר את בית הכנסת,     

אני מציע לומר בלחש יחד עם שאר האבלים). כדאי לשאול מראש מתי אומרים קדיש יתום. אפשר להגיע עם סידור 'ממני אליך – ספר השבת' שיש בו הספרים וקטעי קריאה נוספים.

        שנזכה להתחזק זה מזה בשעות הקשות ולעשות נחת רוח לבורא העולם מתוך האחדות שבעם ישראל.

      בברכה, גבי