קיצור הלכות אבלות

קיצור הלכות "שמחות" (אבלות)

                                                        מבוסס על קובץ של הרב איתן כהן  eitancahn@gmail.com עם עדכונים של גבי גלסר (glasser.gabi@gmail.com

מרגע השמועה על הפטירה ועד הקבורה

מרגע שיודע אדם על קרובו שנפטר, אם יש לו מה לעשות להתעסק בקבורה, להודיע לאנשים ולארגן דברים, הוא נקרא "אונן". הוא פטור מכל מצוות עשה מהתורה ומדרבנן, אבל אסור במצוות לא תעשה. לכן אינו מברך על מה שאוכל, ואינו מניח תפילין ומתפלל. (דין זה משתנה אם ההלוויה מתעכבת מספר ימים מסיבות שונות – כגון הגעה מחו"ל וכד').

בטרם ההלוויה

לפני ההלוויה עדיין לא חלים כל מנהגי האבלות, ולכן אם קרובי הנפטר מזיעים וזקוקים לכך, הם רשאים להתקלח, ולהחליף לבגד שמתאים להם לערוך בו את ה"קריעה".

הדלקת נר נשמה

"נר ה' נשמת אדם" – נוהגים להדליק נר לכבוד נשמת הנפטר. (יש נוהגים להשאיר נר דולק במהלך כל השנה הראשונה).

 מסע ההלוויה

זיהוי - לפני תחילת ההלוויה מוזמנים נציגים מהמשפחה לחדר צדדי על מנת לזהות את הנפטר/ת.

התכנסות להספדים - המשפחה וידידים מתכנסים ברחבת ההספדים. הפתיחה היא מדברי המשנה במסכת אבות 'דע מאין באת ולאן אתה הולך...' ולאחר מכן אמירת קדיש, קריעה ודברי הספד.

הקריעה וברכת "דיין האמת"

בתחילת טקס ההלוויה, נהוג לקרוע את דש החולצה. את הקריעה יש לעשות ביד – ובעמידה. (ניתן להתחיל את הקריעה בסכין/מספריים כדי לעבור את שפת הבגד). הקריעה – על ההורים – בצד שמאל כנגד הלב – קורעים את כל שכבות הבגדים, "עד שיגלה את ליבו". על שאר הקרובים קורעים בצד ימין.

אישה תסגור את הקרע מיד בסיכת בטחון משום צניעות.

לפני הקריעה מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, דיין האמת".

 מסע הלוויה לחלקת הקבר אומרים פרקי תהילים (ומזמור אשת חיל לאשה)

לאחר הקבורה

נוהגים לחלוץ נעליים ולקבל תנחומים עוד בבית העלמין. מנהג הספרדים שהאבלים יושבים והציבור עובר לפניו בשורה ומנחם אותם. מנהג האשכנזים שהציבור עומד בשני שורות בצדדים והאבלים עוברים באמצע ומנחמים אותם.

סעודת הבראה

את הסעודה הראשונה לאחר הקבורה – האבלים אינם אוכלים משל עצמם, אלא אחרים מכינים להם לאכול. המנהג לאכול מאכלים עגולים המסמלים אבלות. מקובל להגיש לפניהם ביצה קשה ופת. אך יש גם מנהגים אחרים. למנהג האשכנזים, אם הסעודה נאכלת ביום אחר (לאחר צאת הכוכבים), אין צורך יותר בסעודת ההבראה וניתן לאכול משל עצמם.

קדיש ותפילות

נוהגים שבן הנפטר אומר "קדיש" (גם הבנות רשאיות לומר קדיש).

נוהגים שהאבל עובר לפני התיבה בתפילות השונות – ויש בכך עילוי נשמה לנפטר.

יש עניין גדול בקיום התפילות בבית האבל, ובמיוחד כשיושבים שבעה בבית שבו הוחזרה הנשמה לבורא.

אם אין תפילות במניין בבית האבלים, במידה ויש מניין של גברים, ניתן ללמוד משנה מפרקי אבות ולאחריה לומר קדיש דרבנן.

ישיבה על גבי קרקע

נוהגים שהאבלים יושבים במקום נמוך. אנשים מבוגרים שקשה להם לשבת נמוך יכולים להקל ולשבת על כסא רגיל. ישנם ארגונים המשאילים כסאות כתר נמוכים (אחים לצרה 050-4111953, המחסן שלהם בבני ברק, ליד קוקה קולה).

חליצת נעליים

כל שבעת ימי האבלות חל איסור "נעילת הסנדל" - לא נועלים נעלי עור אלא נעלי בית, כפכפים, קרוקס וכדו' (אם כן נאלץ לצאת מביתו למקום אחר שהמעבר בו דורש נעליים שכאלו).

יציאה מביתו

האבל לא אמור לצאת מביתו למקומות אחרים, על מנת שלא יסיח דעתו מן האבלות. אבל אם נדרש ללכת לביתו על מנת לישון שם בלילה ולחזור בבוקר – מותר. וכן מותר לו ללכת לבית הכנסת על מנת להתפלל במניין ולומר קדיש.

עשיית מלאכה

אבל אינו עושה את מלאכתו בעסקיו, אלא אחרים עושים עבורו מה שצריך. בית העסק של האבל נשאר סגור כל שבעת ימי האבלות, ורק אם יש משהו שהוא "דבר האבד" שייפסד אם לא יטפלו בו יעשו זאת בצנעה.

רחצה, סיכה ואיפור

אבל לא רוחץ כל שבעה, אבל כשעה לפני שבת מותר לו לרחוץ פניו ידיו ורגליו. ואם צריך להתקלח מפני שהיום חם ונצרך לכך מבחינה בריאותית או מפאת כבוד הבריות, מותר לשים דאודורנט וכן מותר להתקלח במים קרים - פושרים. אבל לא יסוך בשמן (אלא אם כן לצורך בריאות) ולא ישים בושם. נמנעים מלהתאפר בימי ה"שבעה" – מלבד נשים בגיל השידוכין, וכלות לאחר חתונתן. (נוהגים גם לכסות את המראות שבמקומות מרכזיים בבית).

גילוח, תספורת וגזיזת ציפורניים

אבל אינו מתגלח ואינו מסתפר בימי אבלותו. איסור הגילוח והתספורת על כל הקרובים הוא עד תום שלושים ימי האבלות, ובאבלות על ההורים הוא מעבר לשלושים היום "עד שיגערו בו חבריו" על כך שאינו מתגלח. נהגו שהאבלים לא גוזזים ציפורניים ובעת הצורך אפשר בלא מספריים.

כיבוס ובגדים חדשים

נוהגים שהאבל לא לובש בגדים מכובסים ובוודאי שלא בגדים חדשים, אם האבל זקוק לבגד נקי, ניתן שבן משפחה שאינו אבל או מישהו אחר ילבש אותו למשך זמן מסוים ולאחר מכן יפשוט אותו וייתן לאבל ללבוש.

עניינים שבצנעה בין איש לאשתו - אבל כל ימי ה"שבעה" אסור בחיי אישות.

לימוד תורה, ודברים משמחים

התורה משמחת את הלב, ולכן האבל אסור בלימוד תורה כל שבעת ימי האבלות (למעט הלכות אבלות ודברים מצערים דומים), ואינו עולה לספר תורה. כמו כן האבל אינו יכול לעסוק בדברים משמחים אחרים - חתונה, מוזיקה, החזקת תינוק בידיו וכד'.

שאלת שלום

לא שואלים שלום בבית האבל. לא נכנסים ואומרים: "שלום" או "מה שלומך" וכדומה.

אם מישהו שאל בשלומו, משיב לו שלום ב"שפה רפה" – כלומר בחולשה, כדי להשיב בנימוס אך להראות אבלות.

נוסח הניחומים

הנוסח שונה בין העדות השונות, יוצאי אשכנז נוהגים לומר: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים (ולא תוסיפו לדאבה עוד)", העדות האחרות נוהגות לומר: "תנוחמו מן השמים" או "מן השמים תנוחמו".

יש לדעת שאסור למנחמים לפתוח בדברים עם האבל, עד שהאבל יפתח פיו תחילה. ההלכה מכירה בצורך של האבל להיות ספון באבלו, ולעיתים די בישיבה המשותפת כדי לנחמו.

סעודות בבית האבל

בענייני האבלות רבו המנהגים שיש בהם הבדלים בין עדות שונות - וכל אחד ידבק במנהגו. ישנן עדות שבהם מקובל שהאבלים אינם אוכלים ביחד עם אחרים, על מנת לא להתחייב בזימון גם שלושה אבלים אינם אוכלים יחדיו, אלא כל אחד בפינה משל עצמו. ובוודאי שאחרים אינם אוכלים בבית האבלים. ישנן עדות אחרות שנוהגות שעושים סעודות גדולות בבית האבלים. ישנם שאינם אוכלים בשר ואינם שותים יין – מכיוון שאלו הם "סימן לשמחה", ויישנן עדות שבהם אוכלים בשר ושותים יין –ש"לא נברא אלא לנחם אבלים".

בנוסח ברכת המזון לאבלים – ישנה תוספת מיוחדת הנמצאת בסידורים.

אבלות בשבת

בשבת לא חלה אבלות בפרהסיא, אבל כן חלה אבלות בצנעה בחוג המשפחה (איסורי רחצה וחיי אישות), ולכן יום השבת נספר לימי השבעה. יש נוהגים שלפני קבלת השבת ב"מזמור שיר ליום השבת" הציבור מקבל את האבל בבית הכנסת במילים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים (ולא תוסיפו לדאבה עוד)".

צדקה ולימוד תורה לעילוי נשמה

חשוב לתת צדקה לעילוי נשמת הנפטר, המתים מתכפרים בצדקה שנותנים עבורם. כמו כן כדאי לסדר לימוד לעילוי נשמה, ניתן לעשות זאת בין התפילות בבית האבל. וכן ניתן לסדר חלוקת משניות לסיים סדר או את כל השישה סדרים, על ידי אנשים שונים במהלך כל השלושים או השנה. נהגו בלימוד "משנה" שיש בה את אותיות המילה "נשמה".

חישוב ימי השבעה

בשבעת ימי האבלות ישנו כלל שמקצת היום ככולו, ולכן אפילו קברו את המת, לפני השקיעה כבר ניספר אותו היום כיום ראשון של אבלות. ביום השביעי מסתיימת האבלות בבוקר, לאחר תפילת שחרית. אם היום השביעי חל בשבת, גם אז מסתיימת האבלות בבוקר (מכיוון שאבלות בצנעה נוהגת בשבת), ולאחר מכן יכול האבל ללמוד תורה, ואין צורך להמשיך לשבת שבעה במוצאי שבת.

במקרה שבאמצע ה"שבעה" חל אחד החגים מהתורה (ר"ה, יוה"כ, פסח, שבועות, סוכות או שמיני עצרת), – ה"שבעה" נפסקת באמצע בשל החג, ואין צריך לשבת שבעה לאחר החג. אבל אם לא ישבו "שבעה" לפני החג בכלל אז יושבים לאחריו.

קימה מאבלות ה"שבעה"

ביום השביעי בבוקר לאחר תפילת שחרית, המנחמים מקימים את האבלים. ויש נוהגים לומר לאבל  פסוקי נחמה ואז הוא קם מאבלותו:

"לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".

עליה לקבר

נוהגים לעלות לקבר ביום השביעי לאחר שקמו מן האבלות.  ראו קישור לתהילים לפי אותיות שם: (אם קמו בשבת, עולים לקבר ביום ראשון).

משך האבלות

האבלות על הקרובים השונים נוהגת במשך שלושים יום, שבהם לא עושים דברים משמחים, נמנעים מבגדים חדשים או מכובסים (כדלעיל), ולא מתגלחים ומסתפרים.

האבלות על אב ואם נמשכת שנים עשר חודש.

שינוי מקום בבית הכנסת

נוהגים שהאבל משנה את מקומו בבית הכנסת.