לקראת הפנסיה
לא יהיה לי כסף לכלום אני גומר את העבודה ואהפוך למיטרד ,בלי עבודה בלי התפרנסות רק עם הוצאות פחות ופחות עצמאות יותר ויותר תלות אני לא אוהב להיות תלוי ב …….
וזכור את בוראך בימי בחורותיך ….
עד אשר לא יבואו ימי הרעה אשר תאמר אין לי בהם חפץ
עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם .
ביום שיזועו שומרי הבית :והתעוותו אנשי החייל :ובטלו הטוחנות כי מיעטו:וחשכו הרואות בארובות גם מגבוה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הולך האדם לבית עולמו וסבבו בשוק הסופדים.
עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרוץ גולת הזהב ונשבר כד על המבוע ונרוץ הגלגל אל הבור .
והעפר ישוב על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה .
הבל הבלים אמר קוהלת הכל הבל .
לא צריך להסביר רק לקרא.מה לא מובן כאן ..ציורי סוף הדרך מודליאני סלבדור דאלי פיקאסו אפילו מגריט ואשר תולים תמונות במוזאון הירונימוס בוש מסתכל וצוחק הוא כבר צייר את זה ..
הרוח שבה אל האלוהים זו רוח שהתחבטה והתלבטה ובעיקר התעייפה ...והגוף המתפורר שעכשיו הוא אבק ברוח ואז באמת אל מול הכלום שנחשף מה הם כבר תאורי הסוף השיריים האלה גלגל אל הבור גולת הזהב נשברת וכד שהיה מלא מיים נשבר על הנביעה ….
והסופדים שהולכים בשוק לא ניתן לדעת מי הם? אלו צלליות אולי אינם אנשים כלל אלא קולות שמשמיעים אנשי המערה עם הפסילים כאשר הם הולכים בין אור המדורה והקיר בו אנו צופים בצללים המדברים והחגב פתאום הוא חייה ענקית עם מחושים שיכולים לתפוס אותך ולהעיף אותך אל הקיר עד שתתרסק ותתנפץ והאביונה שהייתה פעם בריצה המשוגעת הזו של לשגל לשגל עד אובדן הכרה האביונה הזאת כבר דועכת כמו אור נר חיוור בחדר מרוחק אי שם על אי בודד של מגדלור שכבר אינו מאיר לשום אונייה בלילה סעור כאשר תריסי החדר מכים בחוזקה באדני החלון וכבר ממש לא איכפת לך לסגור ואו שיהיו פתוחים כי הולך האדם אל בית עולמו. ואין שמש ואין אור והכובים והירח לא נראים ותפארת השקד על ראשך אינה הדרת כבוד או תואר כי אם מעמסה של קמטים וחיוך של אדם זקן בראי שאינו מבין בדיוק מה קרה לאותו אדם צעיר שהיה נשקף אליו מלא חיים עד לא מזמן.