ה כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה--שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה. {
יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף: בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0140.htm --------------ט וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלֹמוֹ, לְיוֹסֵף; וַיֹּאמֶר לוֹ--בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי./טז וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים, כִּי טוֹב פָּתָר; וַיֹּאמֶר, אֶל-יוֹסֵף, אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי.
---------------------------------------------
נעוריה
יואל
https://www.mechon-mamre.org/i/t/t1401.htm ---- ח אֱלִי, כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת-שַׂק עַל-בַּעַל נְעוּרֶיהָ. .
2016/09/28 07:59
בנעוריה הייתה הולכת בשדות ושובל שמלתה היה מצית אש בשלפים הבוהקים בשמש ,חווה אהבה את הרוח הנושב במחלפותיה ,חולצתה הלבנה ,שמלתה תכלת ועיניה נצצו.
אנחנו שהכרנו ולא ידענו היינו צופים בה בערגה מקווים לחסד אהבתה מייחלים להתייחדות .
יחידים היינו אז מול הים .
והנה הפלגנו הרחק מחופי החול של ילדותינו .כמה רצינו כמה התגעגענו למגע הקסם לחיוך ,לעינים האלו .
חווה אש קוצים שהמבוגרים קראו לה שקוצים…"שקוצים, שיגצית קטנה בויי היינה " היה נובח עליה אלי הכבד שנמלט בעור שיניו מהחיה הנאצית כשהוא משכלל את קפיצת הרכבת שלו.
חווה להטה את הלהט של חווה,משהוא תמיד היה מדליק בה .
לצאת לכבות שריפה או כמו שאורי מ היה אומר לחבות שריפה היה חוויה ,פתאום בקיץ לרוב בלילה הייתה אזעקה וכולם היו רצים לשדות של מסטבה להציל את החיטה "שהולכת עכשיו להישרף לגמרי ולא ישאר כלום" .
חווה הייתה נעמדת ליד הכבאית ועיניה נוצצות ,לא אמרה מילה פשוט הייתה מסתכלת קדימה.אנחנו שהיינו עסוקים מי במחבט מי בצינור לא שמנו לב איליה ולמשוגתה רק זליג שהיה מאוהב בה שנים הביט בה וניסה להזיז אותה מהדרך הראשית בכדי שלא יתקלו בה האנשים הטרודים בכיבוי השרפה .
יום אחד יהשוע הצייר היציע לה לבוא ולדגמן בסטודיו שלו ליד הלולים ,בדיוק המתנדבות של המחזור הקודם עזבו אף אחת לא נשארה עם איזה בן קיבוץ ולא היה מי שידגמן לו …..
בהתחלה חווה דחתה אותו כמו גרגירי חול שנשארו לה בבגד מהפעם האחרונה שנסעה לים .
אבל ערב אחד היא התפרצה לסטודיו שלו פרמה את החולצה זרקה את המכנסיים ועמדה מולו עירומה כביום היוולדה .
"מה שינה את דעתך מיידלה ?" שאל יהשוע הצייר
היא הסתכלה לתוך עיניו כמו הייתה משפדת אותו ואמרה -"בקשת ,באתי -תצייר"
והוא צייר תאמינו לי זאת הייתה אחת היצירות היותר טובות שלו.
========================================================
המורה נחום סגר את המחברת והלך ,עננת גיר קטנה נישאה באוויר ואט אט התפזר עשנה וירד כגשם קל אל הרצפה .
רוחמה קמה ראשונה ונגשה אל הלוח ונגבה במטלית לחה את הכתוב .דמומים יצאנו אט מתאפקים שלא לומר דבר.ציפקה בכתה ללא קול ,יורם זעף ורטן ,ואנחנו התקבצנו בדשא.
======================================================
=============================================================
וגם היום כשאני שוכב מת מתחת לשורשי הפרחים המריחים מלמעלה אני יכול לומר בבטחה מיירבית כי לא הבנתי דבר כאשר הייתי עדיין חי. זאת אומרת….ז"א…
היא אומרת שלא התכוונה . אני אומר שהכוונה איננה כלל העיקר כי אם המעשה.. מבחן התוצאה ….
וגם היום כשאני שוכב מת מתחת לשורשי הפרחים ,אוניות שטות ,מטוסים טסים ,בלונים תלויים ועומדים באוויר והאנשים שבסל צווחים מהתרגשות כאשר הם רואים בחורה צעירה מתפשטת ועושה יוגה על קצה צוק.
וגם כיום נאשר אני שוכב מת מתחת לפרחים שמתיבשים בחורף הקיצי הזה כל שנותר לי הוא לנסות להריח את מה שיכול היה להיות ריח של גשם ראשון ואז לצאת בשיר ומחול הודיה לבורא עולם שלמעשה צוחק על משובתינו ומכנה אותנו הבלי הבלים של עולם הבלים .
תושיה דרוקנא ראתה את רכב הוריה מתרחק ממנה במהירות שבה היא שוכחת את פניהם ידיהם חיוכם וכל מה שהיה בינה ובינם והיא לבד בעולם מול עצמה .אותו עצב מלווה אותה כעת כאשר היא חותמת עיסקאות ענק בסכומים שהיו גורמים לעלפון לב לאביה.
והיא כלאחר יד מסכמת חוזים וכבר ממשיכה הלאה לפרוייקט הבא להשקעה הבאה. הלבוש המעוצב,הבית המושקע, יצירות האומנות שרכשה, התאורה שמציפה אותה כאשר היא משיקה כוס יין אדום אל שפתיה ...כל זה נמוג לגל עכור של זכרון שאין בו שימחה ורק געגוע למה שיכול היה להיות .נדנדה תלויה על עץ,ענף מקיש בחלון מוצף גשם,חיוך וחיבוק חם בבית.