אודות

כמעט אלפיים שנה חלפו מעת חורבן בית מקדשנו ויציאתנו לגלות הארוכה. התפזרנו בארבע קצוות תבל. כל קהילה העמידה בראשה חכם שנאלץ להתמודד עם גזירות מקומיות ועם חיים בצל תרבות שולטת מקומית. כך מהלכה פסוקה אחת בישראל -בבחינת הציווי החוזר "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם"... נעשו לדאבוננו תורות הרבה! כל אחד תיקן תקנות שהיו יפות לשעתן ומקומן ועתה מששבנו לארץ ישראל נוצרה מציאות קשה ובלתי אפשרית, חכמי התורה - זה מתיר בזה והשני אוסר ומחמיר. זה עושה סייג וזה רואה בזה טורח וחומרה יתירה, ומכאן הדרך קצרה לכיתתיות ולעדתיות ולעבור על האיסור לא תתגודדו.

האחד מסתכל על השני בעין חשדנית ויש מתנשאים ויש מזלזלים בכאלו שאינם כמותם והפילוג במחנה שומרי התורה הוא פירוד הלבבות.
ציבור שומרי המצוות מתגדר בשלו.
הציבור המסורתי מתבלבל מהפסקים השונים.
והציבור הכללי רואה זאת ומתרחק עוד ועוד...

לא עוד ספרדי / אשכנזי / חרדי / דתי / חסידי וכו'!

עפ"י הוראת ה' אין מקום לזה - יש מוסד עליון שמאחד את ההלכה ומוציא פסק אחיד בלבד!

בתוך הסנהדרין ישבו שבעים ואחד חכמים שייצגו את מגוון הדעות ההלכתיות. בכל דיון החלו לשמוע את דעת הדיינים הצעירים קודם, כדי שלא ייווצר מצב שהוותיקים יכריעו והקטנים בלית ברירה לא ישמיעו את דעתם.

לבסוף הייתה נערכת הצבעה ובה הרוב מכריע!

דיין ככל שיהיה גדול וחכם ביותר שיצא נגד פסיקת הסנהדרין, עלול להיכנס בהגדרה של 'זקן ממרא' שעונשו חמור.

כיום מששבנו לארץ, שב הציווי ההלכתי למנות סנהדרין.

אך מאידך, יש אתגר קשה; כל גורם הלכתי/רב/ראש ישיבה/ וכד' חושש מפגיעה במעמדו ברלוונטיות שלו ובפסיקותיו הטוטאליות...

לדבר יש השלכות רבות. אנשי חצר רבים הסובבים את גדולי הדור ושיטותיהם מתפרנסים מבד"צים נותני כשרות ייחודיים לפסיקותיהם, וממערך שלם של מוסדות המושתתים על שיטתם.

כשעודדו הגר"א והבעש"ט את תלמידיהם לעלות לא"י כחלק מתהליך הגאולה, לא כל ראשי הקהילות השכילו לראות זאת וכשהגיעו רבנים שעוררו על שיבת ציון - רבני הקהילות יצאו כנגדם בחרמות ונידוים על כך שהם מפרקים את הקהילה ושולחים את האנשים למקום סכנה. כולנו יודעים היטב מה עלה בגורלם של הקהילות הללו באירופה...

כולנו מתפללים כל יום 'השיבה שופטינו כבראשונה' מתפללים להשבת הסנהדרין, אך בפועל - לא עושים מאמץ לשנות.

מובא במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק י:
"הוא היה אומר, כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו הכנס, רוצה אני שארד עמו עד לחייו. עכשיו שנכנסתי, כל מי שיאמר לי רד הימנה, רוצה אני שאפיל עליו קומקומוס של חמין. שהגדולה קשה היא להעלותה. וכשם שקשה היא להעלותה, כך קשה להורידה. שכן מצינו בשאול בשעה שאמר לו עמוד במלכות, היה מתחבא שנאמר (ש"א י) "ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים". ובשעה שאמר ליה רד הימנה, היה מחזיר אחרי דוד להרגו:"

דהיינו, ככל שהאדם הוא בעל מעמד ושררה רבנית - הניסיון שלו גדול יותר וה'הפסד' לכאורה הוא עצום מבחינתו!
לכן, עלינו הקטנים והפשוטים לעורר מלמטה תביעה זו לאיחוד החכמים.

עלינו לבקש מכל חכם שבאמת מבטל את עצמו וכבודו ומוותר על מוטות השליטה והתקציבים להתאחד ולהתכנס בסנהדרין שתאחד את ההלכה ועימה את כל האומה - ומכאן קצרה הדרך לעוד שלב משמעותי בגאולה.

כבר היום ניתן לראות מפגן אחדות מרגש בין יוזמי חידוש הסנהדרין. ניתן לראות תלמידי חכמים מזרמים שונים: ספרדים, אשכנזים, חרדים, כיפות סרוגות וחסידים היושבים יחדיו, מכבדים זה את זה ופועלים במשותף לחידוש וכינון הסנהדרין.

אם גם אתם רוצים להיות שותפים ליוזמה ברוכה זו, הצטרפו עוד היום. שתפו את העניין בכל דרך אפשרית! כל סיוע יתקבל בברכה.

לפרטים: צור קשר