?"מה זה אומר "איתי ולידי

ניהול הלמידה במודל "איתי, לידי, במרחב" שאול מדגמי הוראה בחטיבות הצעירות.

בכיתות א', יישום המודל, כולל בדרך כלל חלוקה של הכיתה לקבוצות למידה. קבוצת "איתי" , קבוצת "לידי" וקבוצה במרחב. המורה מקנה חומר חדש ובין הקניה להקניה המורה קמה, מסתובבת בין הקבוצות במרחב, דואגת להחלפה בפעילויות ובוחנת מה עשו התלמידים עד כה:

"איתי" - קבוצת ילדים לומדת בהנחיית מבוגר (מורה), בתיווך משאבי הוראה מגוונים: חוברת עבודה, דפים לתרגול, משחקים מקדמי למידה, פעילויות יצירה, תנועה וכו' תוך התייחסות למגוון סגנונות הלמידה- שמיעתי (קודם שומעים את הצליל/מילה ואז רואים אותה), חזותי

( קודם רואים את המילה ולאחר העיבוד החזותי מתרגמים לצליל), תנועתי, מוטורי ( מוטוריקה גסה ועדינה). (בדרך כלל כרבע מילדי הכיתה)

"לידי" - קבוצת למידה עצמאית - קבוצת ילדים לומדת/מתרגלת באופן עצמאי. הילדים מתרגלים נושאים שכבר למדו והם יכולים להתנהל לבד מבלי לפנות למורה. גם תרגול זה לא חייב להיעשות בחוברת העבודה והוא יכול לכלול משחק, יצירה וכדומה. (בדרך כלל כרבע מילדי הכיתה. ניתן ליצור שתי קבוצות לידי כדי למנוע עומס במרחב).

"במרחב" – למידה מונחית בחירה – שאר ילדי הכיתה, אלו שלא איתי ולידי, עוסקים בפעילויות במרכזונים/תחנות המוצבים במרחב (בדרך כלל כמחצית מילדי הכיתה. אם יוצאות מספר כיתות מומלץ לפרוש את המרחב למספר מוקדים, ככל שמתאפשר )

גם במרחב יכולות להיות פעילויות חובה, אותן התלמיד צריך לבצע במהלך היום/השבוע ופעילויות רשות.

לאחר פרק זמן של למידה, מתבצעת החלפה בין הקבוצות. כאשר מבנה זה מתקיים פעמיים ביום, במהלך כל השבוע, זוכה כל ילד לגיוון בקבוצות הלמידה ובדרכי הלמידה.

*להרחבה – ראו מסמך "מחוון להערכת חטיבות צעירות" האגף לחינוך יסודי תשע"א.

.המרחב המשותף הוא חלק מסביבת הלמידה.

מפעיל אותו הצוות החינוכי הנמצא בשיעור. מחנכת/מורה מקצועית/אפשר מורה שמקיימת שיעור פרטני/ ניתן להיעזר במתגברות/ ניתן להיעזר בחונכים. האחריות להפעלתו היא של המורה בכיתה שבין ההקניות קמה לראות מה קורה במרחב.

במרחב הילדים לומדים, יוצרים ומשחקים באופן עצמאי. האופי של התחנות/ המרכזונים הינו אופי מפעיל.

.כלומר, התלמידים, לאחר היכרות עם מאפייני התחנה/המרכז, מסוגלים לייצר פעילות באופן עצמאי

?על מה כדאי להקפיד בהפעלת המרחב

הגדירו הרכבי עבודה משתנים בהתאם לאופי התחנה/המרכז – ניתן ללמוד, ליצור ולשחק

לבד, בזוג, בקבוצה קטנה ובקבוצה גדולה. אפיינו מראש כל תחנה בסמל המגדיר את מספר המשתתפים בתחנה (דמות יחידה/שתי דמויות/מספר דמויות המייצגות קבוצה קטנה/מספר דמויות המייצגות קבוצה גדולה. כאשר התלמיד בוחר לפעול בתחנה, הנחו אותו לרשום את שמו באזור ייעודי בתחנה וכך יהיה ברור לתלמידים האחרים האם עוד ניתן להצטרף לפעילות בתחנה.

אפשרו מפגשים והתנסויות בתיווך שלכם עם התחנות השונות כשלב מקדים לפעילות העצמאית – צאו עם קבוצות תלמידים לסיור בין התחנות, בקשו מהם להמליל את כללי התחנות, את מטרותיהן ואת הפעילות המצופה בהן. אפשרו לתלמידים להדגים לאחרים את אופן הפעילות בכל תחנה. הבנו את העבודה העצמאית של התלמידים בתחנות באופן הדרגתי. חזקו התנהגויות חיוביות ורצויות במרחב.

הקפידו על עיצוב מרחב הכולל גם "איים של שקט" - מרחבי מנוחה, מרחב מוזיקה, מרחב משחק חופשי, מרחב יצירה ועמלנות וכו'.

הנחו נהלים לתיעוד עצמי של התלמיד אודות בחירותיו בתחנות השונות – דפים מתעדי למידה שכאלו ישמשו גם לצורך קיום תהליכי משוב ורפלקציה אודות בחירותיו יחד עם המורה.

הקנייה במהותה הינה "נתינה או הענקה" וככזאת, במרחב הבית ספרי נוגעת לידע ומיומנויות (כדוגמת חשבון או קריאה) והרגלים (כדוגמת הרגלי עבודה). כדאי להבנות את ההקנייה כך שתתבסס ותהיה מקושרת לידע קודם, תהיה רלוונטית לתלמיד ותניע אותו למעורבות בלמידה. כמובן שהענקת ידע, מיומנויות והרגלים מבצעת בכל מרחבי תפקודי הלומד כולל קוגניטיבי (בכיתה א' – חשבון, קריאה, כתיבה, אוצר מילים), מטה קוגניטיבי (לדוגמה: "איך ידעתי לקרוא מילה שלמה גם אם לא למדנו לקרוא את המילה בכיתה?..") תנועתי – חושי (לדוגמה: איך אני יכול להסתובב במרחבי הלמידה ובהפסקה מבלי להיתקל בתלמידים אחרים..?, איך אשפר את ההתמצאות שלי במרחב הבית ספרי..?) הכוונה עצמית (לדוגמה: איך אבחר את התחנות שלי במרחב?..), בין אישי (כיצד אלמד עם חבר ומה אעשה כאשר אתקל באי הסכמה?..), תוך אישי (כיצד אייצר ואשמר את המוטיבציה שלי ללמידה?... כיצד אלמד לדחות סיפוקים...?).

אפשר ללמד במליאה כל תוכן שהינו רלוונטי לכלל התלמידים. כלומר, רצוי שהמליאה תעסוק בתכנים חברתיים, ערכיים או נושא רלוונטי לכולם ( חג, עונה, קריאת סיפור שיר

יש לזכור כי כדי שהתלמיד יפתח מעורבות בלמידה, מוטב שלא יעסוק בתוכן שכבר בקיא בו ואינו מחדש לו דבר מחד, ושלא ייחשף לתוכן שרחוק מאוד מיעדיו האישיים כפי שנקבעו בתכנית הלמידה שלו, מאידך. באופן מעשי, אם בכיתה תלמידים שאינם מכירים את האותיות, לצד תלמידים שיודעים לפענח את כלל התנועות, לאלו וגם לאלו הקנייה של צירוף כלשהו בפתח, לדוגמה, רחוקה מיעדי תכנית הלימודים האישית שלהם ולכן עלולה להיתפס כמיותרת ומשעממת ולגרור בעקבותיה התנגדויות והימנעות. מכאן, שבתחום הלימודי, מומלץ להיערך להקניות במודל "איתי, לידי, במרחב", ע"י חלוקה של הכיתה לרבעונים (גמישים ומוביליים), כאשר כל רבעון מהווה קבוצת למידה, וזוכה להקנייה מותאמת בזמן הלמידה "איתי". מודל זה מאפשר בקרה של המורה על הפנמת התכנים הנלמדים ועל רמת המעורבות של כל תלמיד בלמידה

בהתאמה לתפקודי הלומד, ולתפיסה ההומניסטית של המרחב הבית ספרי כמרחב להתפתחות רגשית וחברתית לצד, ותוך קיום יחסי גומלין עם ההתפתחות הקוגניטיבית, מושם דגש, בבית הספר היסודי בכלל, ובכיתה א' בפרט* על הלמידה וההתפתחות הרגשית והחברתית. משחקים חווייתיים וחברתיים משרתים היטב מטרות אלו, מאחר ומאפשרים לתלמידים הזדמנויות לשיתופי פעולה, לפיתוח כישורי השיח, לקבלת כללים וחוקים, לדחיית סיפוקים, לוויתור והתפשרות לצד הבעת עמדה. מכאן, חשוב ביותר לשלב במרחבי הלמידה הזדמנויות למשחקים חווייתיים מזמני תקשורת בקבוצות בהרכבים שונים. משחקים לימודיים הינם נדבך נוסף במרחבי הלמידה ואלו, מביאים לתוך מרחב הלמידה פרקטיקה של "משחוק", כלומר, למידה המאופיינת במאפיינים של משחק. בין מאפייני המשחק המשרתים את פרקטיקת המשחוק: עיצוב הגירוי ללמידה בצורת לוח משחק/קוביות/משחקים פעילים (באולינג, כדור ועוד), צבירת נקודות, הצבת יעדים להצלחה, ומטרה ל"מנצח". המשחוק הינו רצוי בכל גיל מאחר והוא מנצל את נטיית האדם להנאה ממשחקים לשם למידה.

*להרחבה – ראו מסמך "א' תחילה – ריכוך המעבר מהגן לבית הספר", אגף א' חינוך יסודי.