סיפורה של שרה לנסמן מפי טלי אטדג'י

היום מובא סיפורה של שרה לנסמן 

שרה נולדה להורים שומעים, ארבע מאחיותיה הן חירשות, סבתה מצד אביה חירשת, החירשות היא גנטית מנישואי קרובי משפחה רחוקים. אביה יודע שפת סימנים, אך אמה התקשתה לקבל את החירשות של בנותיה, בגלל הביקורת של סבתה מצד אביה ששאלה מדוע יש הרבה חירשים במשפחה.

שרה לומדת תואר שלישי בבלשנות סוציולינגוויסטיקה ובלשנות סימנים באוניברסיטת בר אילן. בלשנות סוציולינגוויסטיקה הינה בלשנות חברתית (נקראת גם סוציו-לינגוויסטיקה או סוציו-בלשנות, ובאנגלית: sociolinguistics). זהו ענף מדעי העוסק בהשפעת גורמים חברתיים, כמו נורמות תרבותיות, ציפיות והקשר, על הדרך שבה משתמשים בשפה. היא חוקרת את ההבדלים הלשוניים בין קבוצות חברתיות שונות, כמו בין אנשים ממוצא, דת, מגדר, סטטוס חברתי או רמת השכלה שונה. שרה יחד עם יפעת בן זאב אחראיות בתחום שפת הסימנים הישראלית במערכת החינוך של כבדי שמיעה וחירשים.

בנוסף לכך, שרה היא גם מורה לשפת סימנים ומלמדת הרבה שנים במסלול למתורגמנים באוניברסיטת בר אילן ומספרת על הטבעיות שבה נכנסה לנעלי המורה, "כשהייתי ילדה, המורים היו אומרים לי שאני מורה ילדה, כי הייתי עוזרת לחברים שלי להבין במה מדובר".

מרדנותה באמה היא הטריגר שהוביל אותה ללמד שפת סימנים, "באוטובוס, אמי הייתה אוסרת עליי לדבר בשפת סימנים", נזכרת שרה "הייתה מעירה לנו כל הזמן, עד שהגעתי לגיל 12 ואמי העירה לי על הקול הקולני שלי ואמרתי לה שארד מהאוטובוס אם היא תמשיך להעיר", היא מתעצבת לנוכח הזכרון וממשיכה לספר "אמי לא האמינה לי ואני ירדתי מהאוטובוס, אני זוכרת שבכיתי הרבה, אמי הופתעה מאד, אבל המשיכה להעיר לי. אני המשכתי למרוד ובארוחות שישי, הייתי קוראת לאחיותיי החירשות לשבת בסלון ולפטפט, כי השתעממנו ולא הבנו מילה מהשיחות שסבבו סביב התורה, ואמי הייתה כועסת, אך דבר לא עזר לה", היא מחייכת.

המפנה התרחש כששרה הייתה סייעת בבית ספר ניב, "המנהלת חנה גולדגרט פנתה אליי וביקשה שאלמד את המורים בבית הספר את שפת הסימנים, וכך הבנתי את החשיבות של השפה בשביל התקשורת בין המורים לתלמידים", היא מתרגשת לספר "כאן הבנתי כמה חשובה שפת הסימנים והחלטתי לשנות כיוון".

"לאט לאט למדתי איך ללמד בצורה נכונה", היא מספרת על לימודיה, "למדתי אצל חווה סביר בקורס להכשרת מורים באגודת החירשים. בנוסף למדתי גם באוניברסיטאות במדינות שונות, ורכשתי ידע וניסיון בלימודי שפת הסימנים".

הדרך להיות מורה טובה לשפת סימנים לדעתה היא "להאמין אמונה שלמה בדרך שבחרת בה, כי יש הרבה התנגדויות מהסביבה שלא תמיד מקבלת את שפת הסימנים, כמו בני משפחה, אנשי מקצוע. לשלוט היטב בשפת הסימנים ולהבין את ההשפעה של השפות האחרות עליה, כמו העברית המדוברת, כמו הגרמנית המדוברת שניתן לראות את השפעתה על שפת הסימנים הישראלית ועם זאת להבין מהי שפת ה- FA, ללמוד את שפת הסימנים על כל כלליה, כמו הבעות הפנים, סדר המילים, שאלות ומסווגים".

היא ממשיכה לתאר עוד, "לקרוא הרבה מחקרים, לצאת להשתלמויות, כנסים וימי עיון", היא מספרת על תלמידיה שיוצאים אחרי הקורס, "הם יוצאים מהקורס בהבנה שגילו שפה חדשה ואני תמיד אומרת לתלמידיי שזה אימון למוח. אני רואה שהם רוצים להתקדם וליצור קשר עם חירשים או להיות מתורגמנים".

"שפת הסימנים הישראלית", היא מתארת את האהבה שלה לשפה, "קרובה לי מאד ללב, היא מיוחדת בעיניי כי היא נוצרה על ידי אנשים חירשים שעלו לארץ ובמפגשים החברתיים הם יצרו את שפת הסימנים הישראלית החדשה, בשבילי זה מכרה זהב".