בנימין שלמה (וילי) אורן

1926-2015

דודי ורעי,

אט אט חודרת בי התודעה כי לא מכבר נפרדנו מדודנו האהוב וילי. המח קולט אך הלב ממאן להשלים. וילי היה עמוד התווך שהחזיק את משפחתנו במשך עשרות שנים. חוכמתו ,ידענותו, נדיבותו, התמדתו, כל אלה ביחד ולחוד, היוו משענת איתן לכל בני המשפחה. זכיתי לשמור על קשר הדוק למדי אתו, ובמשך השנים אף התפתחה בינינו שפת קודים אותה היטבנו להבין. למשל, עד לא מכבר, גם כשכושר הריכוז של וילי היה חלש, כשהיה שואל אותי, מי מדבר? הייתי עונה : פרקש מאלבה יוליה. ישר הוא היה מזהה אותי ואומר: זאבי מנתניה.

וילי מאד שמר על הקשרים המשפחתיים , ושמח כשספרתי לו על פגישותי עם בני המשפחה . אורו עיניו כשאמרתי : יש לך דרישת שלום מאוה מבודפשט.

תקופה ארוכה וילי הביע באוזני חשש שכל החומר המשפחתי שאגר במשך השנים יעלם. זכיתי לשבת אתו שעות ולסרוק חומר משפחתי רב ומעניין, וילי ישב לידי ובדרכו העיקשת והפדנטית עמד על כל פסיק וחודה של מילה.

אני יודע ומוקיר גם את עמי קדם מהר אדר שהקדיש לנושא שעות וילי רבות. הזיכרונות מחזירות אותי לגיל בר המצווה. זכיתי ללמוד את הפרשה אצל וילי

ומבלה הייתי סופי שבוע רבים בבית וגן ללימוד ושינון. בתקופה שאוניו היתה אצל פסי ורחל, היינו נוסעים פעם בשבוע ביחד לבקרה. הנסיעה לא הייתה ישירה בדרך כלל. צריכים היינו לבקר בדרך כמה קרובים רחוקים גלמודים.. זו היתה דרכו בקודש.

וילי ואוי הרבו לבקר אצלנו בנווה איתמר ווילי נעשה דמות מאד מוכרת בקרב קהילת המתפללים של בית הכנסת במקום.

עד היום זקני המקום זוכרים לו לטובה את השתדלותו בהעברת תקציבים ממשלתיים לשיפוץ גג בית הכנסת ולהחלפת גרם המדרגות לעזרת נשים.

אני זוכר בערגה ובגעגועים את החגים בהם היינו מוזמנים לביתם של ווילי ואוי. דירה לא גדולה במיוחד שהצליחה להכיל נפשות רבות בחמימות וברווחה.

וילי עזב אותנו, אך דמותו הייחודית והאהובה תישאר עמדי לעד

זאב אורן. נתניה

הוא היה לא רק אח, הוא היה חבר. מילדות עד ימיו האחרונים. אחרי שצ'וצ'ו נפטר, כל יום שאל אותי אם חסר לי משהו. אפילו שוילי היה כבר חולה, הוא המשיך להתקשר אלי.

רחל שחר