פנינה (פסי) כתבן

1925-1998

ו' באלול. יום השנה לפטירתה של אמא. 17 שנה חלפו. לא ייאמן.

השנה, בגלל צפיפות האזכרות, החלטנו לאחד את האזכרה שלה עם ציון יום השנה לפטירתו של אבא.

איזו שנה זו היתה. אמא בטח היתה מופתעת. כבר בראשיתה אלוף נעוריה, אבא היקר, הצטרף אליה בשמיים. חלפו רק כמה חודשים ואחיה האהוב, וילי, הצטרף אל קרובינו האהובים שהלכו לבלי שוב. והנה, אך לפני חודש, בנה הבכור, נתן, נקרא אף הוא לישיבה של מעלה בטרם עת. אהובים ויקרים, נקיים מיסוריהם בעולם הזה, בודאי נהנים זה מזה בגן עדן. ורק אנחנו כאן חסרים ומתגעגעים.

אמא היקרה שלנו. הצנועה, השקטה, אשת החסד, שבהשקט ובצנעה תמיד טרחה לטפל, להעניק, לסייע, לפנק ולתת. תמיד לתת. לקרובים ולרחוקים. בלי להתלונן על הקושי. בלי לבקש דבר לעצמה.

אמא, את חסרה לנו מאוד.

חנה

פסי היתה עם הרבה סבלנות ואהבה. גידלה את הילדים כמעט לבד. הלכה לשוק כל שבוע וחזרה עם סלים כבדים. כשהיתה מגיעה לבקר אצל אוניו שאלה אם יש משהו לתפור או לתקן. התיחסה בכבוד רב לחמותה

רחל שחר