מרים הילדה רוסמן

1896-1995

שנה לפטירתה של אניו ע"ה

"שאי סביב עיניך וראי, כלם נקבצו באו לך.." (ישעיה' מט, יח )

באנו לך, אוהביך מכל קצות הארץ..באנו לחלוק לך כבוד ואהבה, לך.. הגחלת האחרונה

בשלהבת הגדולה שהאירה וחיממה את משפחתנו.. הגחלת הלוחשת האחרונה..שדעכה וכבתה.

באנו כל אלה, שמצאנו בך את החוליה המחברת ומלכדת את שרידי המשפחה המפוארת,

שבאישיותך התמזגה היפה והאציל שבמורשתה :" אהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלוהיך "

באו לך, להודות לך,על המבט החם שהקרנת עליהם, על מילות העידוד שבהן חיזקת אותם

במצוקתם ועל הבית החם שפתחת בפניהם, בית פתוח...יד פתוחה...ולב פתוח...לרווחה.

באו לך, נכדיך וניניך ,להודות לך על שהית להם לא רק סבתא אהובה אלא גם אניו

וראש משפחה. באנו כולנו. להגיד לך שלום , שלום לרחוק שנשאר לנו קרוב..

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ...היא תישאר צרורה גם בצרור החיים שלנו...לתמיד.

וילי אורן

*******************

אהבה אין קץ. אישה מיוחדת. פיקחית. ידענית.

רחל שחר

*************

כפי שידוע לכולנו , לאורך שנים גידלנו בחצר הבית בנווה איתמר כלבי זאב....

רוב הטיפול בהם היה בחסות השכנה המיתולוגית והיעדנית גב' יעקובוביץ - שמעבר ליוזמה הברוכה , ראתה בעצם הגעתה לחצר הזדמנות לשבת ולהעביר לאוניו מידע כזה או אחר על השכונה...גב' יעקובוביץ לא הפסיקה לקטר על "המטלה" הזו - וכל פעם שעשתה זאת אוניו היתה אומרת לה שהיא ממש לא חייבת אם זה קשה לה....😉 וכמובן שגב' יעקובוביץ המשיכה לבשל ולהאכיל את הכלבים...על מנת שהאפשרות להמשך דו-השיח עם אוניו לא יפסק...😉😉

וכך במשך שנים זכורה לי התמונה של צמד החברות ישובות להן ומנהלות שיחה בשפתן שלהן (שהרי גב'יעקובוביץ לא שלטה בהונגרית ואניו לא בעברית...).

במקביל טבועה בראשי החוויה של ימי חמישי אחרי הצהריים והערב עת אניו היתה "משתלטת" על המטבח .... ומהר מאד ריח "הקפוסטו" , העוף ברוטב השום ועוגות השמרים היה עולה ומופץ ברחבי הבית והחצר....לא היה שריחם וטעמם של מטעמיה....

וכמובן שבסוף הבישולים - היתה אמנו כרמלה עמלה על סידור "הפוגרום" שנשאר במטבח...😉😉

אך , כמובן , שקשר האם-בת הידוע והיחודי שהיה בין השתיים בא לידי ביטוי גם בהיבט הזה ... והכל היה באהבה ובהערכה רבה והדדית...❤❤

אמיר אורן

****************

כשגרנו בצפת הדירה היתה במפלס תחתון צמוד לאיזור בו היינו משחקים. היתה מתקיימת תקשורת צעקות (בהונגרית) עם אוניו בה הייתי מזמין סנדויצים או שתיה. והיא היתה זורקת לי דרך החלון. בנתניה אוניו היתה גם כן בעלת הבית בפועל. לארוחת הצהריים דאגה לכל אחד מהמשפחה לאוכל שהוא אוהב והיתה מכינה כמה מנות בהתאם. וכשהייתי חייל, בכל פעם שהגעתי לחופשה, בבוקר הנעלים הצבאיות היו מבריקות ומצוחצחות (בשעה 05:00). כל השכנים בשכונה היו מברכים אותה בחיבה ובכבוד "שלום גב' אורן" "מה שלומך". היתה דודה אהובה על כל המשפחה ולא עבר שבוע מבלי שמישהו מקרוב או מרחוק הגיע לבקרה ו\או דיבר איתה בטלפון.

זאב אורן

***************