יום גלישה בטוחה באינרנט

Post date: Feb 16, 2012 2:2:2 PM

לרגל יום גלישה בטוחה באינטרנט, מצורפים מס' מאמרים בנושא:

עצות וטיפים לגלישה בטוחה ומועילה - הרב יוני לביא

כמה נקודות שחשוב לדעת:

1. צעירים ומבוגרים גולשים באינטרנט למטרות שונות: מבוגרים - בעיקר לחיפוש מידע, דוא"ל וחדשות, ובני נוער - לרשתות חברתיות והעברת מסרים (פייסבוק, Icq, צ'טים) והורדת תוכנות,

שירים וסרטים.

2. בדרך כלל הילדים מבינים באינטרנט הרבה יותר מההורים. מחקרים מצביעים על פער גדול בין מה שההורים חושבים שהילדים עושים ברשת לְבֵין מַה שהם עושים באמת...

3. האינטרנט הוא כלי בעל עוצמה אדירה - לטוב ולרע. רוב ההורים תמימים ביחס להכרת עוצמת הסיכון וקלות הנפילה בו, בעיקר לצעירים. זה עשוי לקרות גם ל'צדיקים' ביותר. לפעמים מתחיל מסקרנות חד פעמית או בלי כוונה, ונגמר בהתמכרות עמוקה ("70% מבני הנוער בגילאי 17-15 נתקלים בפורנוגרפיה באינטרנט במקרה" - מאתר משטרת ישראל, רוב הגולשים באתרי מין הם בני 12-17", ידיעות אחרונות 7.8.01).

4. הנזקים של גלישה לא בריאה גדולים מאוד (חלקם אף לטווח רחוק):

בעיות בריאותיות ונפשיות, בעיות זהות, התמכרות, פגיעה ביחסים חברתיים ובחיי משפחה נוכחיים ועתידיים, הסתבכות עם סוטים, נוכלים ומטרידים, מפגש עם סמים, הימורים וכתות מסוכנות ועוד.

מה עושים?

1. גלישה בטוחה- שירותי החסימה הם "חגורת הבטיחות" שלנו- כמו שלא נוסעים ברכב בלי חגורת בטיחות כך לא גולשים ללא אבטחת תוכן הגלישה. באופן מיידי להוריד לבד תוכנת-חינם מהאינטרנט (יעילות נמוכה), אבל מעבר לזה - לִפְנוֹת לספק שלכם ולבקש התקנת אבטחה (מומלץ שימוש ב'רשימה לבנה' - 'מורשת' - 1-800-014-014 / 'אינטרנט זהב' - 1-800-200-300, או בשירות של 'רימון'- 1-800-222-234).

2. להדריך את הילדים

א. לגבי הסכנות שבגלישה: בזבוז זמן, התמכרות, פורנוגרפיה, פרסום מטעה, עצלנות ושטחיות ועוד.

ב. זהירות רבה במסירת פרטיים אישים או תמונה למישהו שהכירו דרך הרשת. חשוב שירגישו בנוח לשתף אתכם ולספר על כל הטרדה (ואז פנו לספק שלכם ולמשטרה) או דבר בעייתי שהם נתקלים בו.

ג. להדריך לגלישה נכונה - לא להיכנס לאינטרנט 'סתם', להגדיר מטרה וזמן גלישה לפני שנכנסים. להשתדל לְמַעֵט כמה שאפשר בצ'טים למיניהם (במקום זה לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים). 'להזכיר' לילדים שיש חיים יפים ומרתקים גם מחוץ לאינטרנט: לטייל, לקרוא ספרים, לעזור לאמא, להתנדב, לנגן, ללכת לסניף, לשחק עם האחים הקטנים, לפתח תחביבים חדשים, לעשות ספורט ועוד.

ד. הצבת גבולות של עיתוי ומשך זמן הגלישה, וקביעת כללים (רק כשההורים בבית, רק אחרי סיום ש"ב וכדו').

3. מיקום המחשב- מומלץ במקום מרכזי שחולפים בו בני הבית. שלא יהיה מצב בו מישהו יכול להסתגר איתו בחדר צדדי שעות ארוכות ללא הפרעה.

4. מעקב - אחרי היסטוריית הגלישה במחשב [אם רשימת ההיסטוריה מתרוקנת לעיתים קרובות (בתירוצים שונים) זה סימן שמצריך בדיקה (הערה: מעקב כזה אינו תחליף להתקנת אבטחת גלישה. ניתן למחוק מההיסטוריה אתרים בעייתים מסויימים שגלשו בהם ולהשאיר את כל השאר)].

5. במקרה של גילוי נפילה של נער/ה באתרים בעייתיים - קודם כל להירגע. להבין את העוצמה האדירה של הפיתוי ואת קלות הנפילה. לשדר אמון, חום ואהבה. להימנע מלהביך או להטיח האשמות. רמז עקיף יספיק. עם הפנים קדימה-לחשוב ביחד איך מתמודדים עם ניסיונות בעניני צניעות בכלל, ומה עושים ספציפית ביחס לגלישה במחשב.

6. טיפים נוספים -

א. שימו ב"מועדפים" אתרים תורניים נבחרים לפי נושאים: אמונה, הלכה, שו"תים, פרשת שבוע, ציונות דתית, או אתרי איכות שאתם רוצים שהילדים יכירו.

ב. שירותי דואר אלקטרוני: לפתוח תיבת מייל באתרים שאתם מזדהים עם תפיסת עולמם, ולא בכאלו שפוגעים בנו (למשל: walla,nana וכדו'). ניתן לפתוח חינם חשבון גדול ונקי באתר shoresh, gmail וערוץ 7.

הגלישה היא אתגר! אפשר לצאת ממנו גדולים או קטנים ...

זה תלוי בכם ובילדיכם. בהצלחה, ושימרו על עצמכם!

=============================================================

מה יעשה הנער? הרב אלי שיינפלד

האם אתה יודע היכן בנך גולש?

הורים יקרים.

מה החלק שלנו בחינוך ילדינו? עד כמה אנחנו צריכים להיות מעורבים ומתי נכון להעביר אחריות לילדים? שאלה זו מורכבת שהרי מחד גיסא אנחנו רוצים שילדינו יהיו עצמאיים וילמדו לקחת אחריות. ומצד שני יש דברים שהילדים פחות מודעים אליהם ועלינו להיות מעורבים יותר ולהוביל אותם בצורה מבוקרת.

ניתן למור בצורה כללית כי בדברים בהם אנחנו יכולים לסמוך על שיקול הדעת של הילדים ועל הבנתם, בדברים אלו ניתן ואף ראוי להעביר את האחריות לידי הילדים, ועל ההורים להיות בקרים חיצוניים שמוודאים שההחלטות שמקבלים הילדים מתאימות לדרכינו החינוכית. אמנם יש דברים בהם עלינו ההורים להיות אלו שמובילים ומקבלים את ההחלטות.

במאמר זה נעמוד על נקודה אחת בה אנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים יותר.

המדרש מספר על גדולתו של רבי מתיא בן חרש. פעם אחת עבר יצר הרע ליד בית המדרש וראה את רבי מתיא בן חרש, שהיה ידוע בהקפדתו הרבה בשמירת העיניים, לומד תורה והחליט להחטיאו. כאשר יצא רבי מתיא מבית המדרש, נדמה לו היצר כאישה יפה ובא לפניו. הסיט רבי מתיא את מבטו. בא לו יצר הרע מן הצד, שוב הסיט את מבטו, ושוב בא לו מן הצד. אמר לנערו ללבן לו ברזל, לקח אותו ושם אותו על עיניו וסימא אותם, בעיקבות כך יצר הרע נפל לאחוריו. הקב''ה שלח את המלאך רפאל, שישיב לו את ראיית עיניו. אמר לו רבי מתיא: ''מי אתה''? השיב לו: ''אני המלאך רפאל ונשלחתי להחזיר לך את הראיה''. סרב רבי מתיא. חזר המלאך רפאל אל הקב''ה ואמר לו: ש''רבי מתיא מסרב לרפא את עיניו''. אמר לו הקב''ה: 'אמור לו, שאני מחזיר לו מאור עיניו ומבטיחו שלא יחטא'.

רבי מתיא בן חרש עמד בפני התמודדות קשה, והיה מוכן לוותר על מאור עיניו על מנת לשמור על טהרת העיניים. האם רבי מתיא הוא היחיד שמתמודד? האם יצר הרע מנסה להפיל רק אנשים ידועים ומפורסמים? בוודאי שלא. אין מי שמחוסן בפני התמודדויות, ויצר הרע לא נמצא רק בבית המדרש, הוא נמצא גם בתוך הבתים שלנו.

מדי שנה מפרסם משרד החינוך נתונים לא פשוטים ביחס להרגלי הגלישה של בני הנעורים, על סמך סקר שנעשה בקרב התלמידים. על פי רוב, מתבצע הסקר בכיתות ה', ח' וי"א, כאשר השאלון מתייחס לגלישה באינטרנט במחשב בלבד, ואינו כולל את הרגלי הגלישה בטלפונים הניידים. מהשאלון עולה, כי מעל 70% מההורים מאפשרים לילדיהם לגלוש בלא הגבלה, כאשר מעל ל-50% מקרב ההורים אינם מגלים עניין כלל בגלישת ילדיהם. כ-60% מההורים אינם משוחחים עם הילדים באשר למעשיהם ברשת, ובכ-80% מהבתים לא מצוי חוסם כלשהו לאינטרנט.

בעקבות ממצאי הסקר, קורא משרד החינוך לציבור ההורים להיות מעורב יותר בשגרת חייהם של הבנים והבנות :

'הילד שלך יוצא מהבית, ואתה ההורה נוהג להתעדכן, היכן הוא מבלה, ומתי הוא אמור לשוב הביתה. הילד שלך גולש במחשב, האם אתה יודע היכן הוא גולש ועם מי הוא משוחח, מה הוא רואה שם וכמה זמן הוא עוד יבלה שם. ישנה חשיבות עליונה לשיתוף פעולה הנדרש מצד ההורים, שכן עליהם לדעת כי האינטרנט הוא עולם ומלואו, וכי הוא משמש כזירת התרחשות אמיתית עבור הילדים. הורים רבים סבורים, כי ניצול שעות הפנאי של הילד לגלישה במחשב הביתי, פוטרת אותם ממעקב ודאגה לשלומו. הורה אשר סבור, כי דלת הבית חוסמת את הסכנות האורבות לילדו ברחובות ובסמטאות, טועה. עליו לדעת, כי האינטרנט פותח בפני הילד דלת, לא רק אל הרחוב והסמטאות בעירו, אלא גם אל העולם הגדול, על כל המשמעויות הנלוות לכך'.

האינטרנט, על שלל יתרונותיו המשמעותיים, העצים בעשרת מונים את ההתמודדות של דורנו עם שמירת העיניים ועם בניית חיים של קדושה. אמנם גם בדורות הקודמים ההתמודדות לא היתה פשוטה, אבל אין להשוות את ההתמודדות בעבר לקשיים שנגרמים בעקבות האינטרנט, זמינות החטא, עוצמתו הגדולה והקלות הרבה בה ניתן ליפול ברשת ללא כוונה. חובה עלינו להקל את הניסיונות מילדינו היקרים, וַלא 'מה יעשה הנער ולא יחטא?'

על ילדינו לדעת כי לחסום את האינטרנט בפני אתרים מזיקים זו לא בושה, זוהי גבורה. עלינו להיות מודעים לקשיים שלהם ולהיות יותר אחראים.

היום, ברוך ה', קיימים פתרונות שמאפשרים לסנן אתרים מזיקים ובאחריותנו ליישמם בהקדם (לדוגמה נציין את אינטרנט רימון, שנותן פתרונות טובים ומסנן אתרים בצורה מבוקרת על פי דרישת הצרכן - ניתן ליצור קשר עם חברת 'אינטרנט רימון' על ידי מנוע החיפוש 'גוגל' באינטרנט...). ולוואי ונשכיל להשתמש ביתרונות האדירים שבקידמה המדעית, ובו זמנית נצליח לנטרל את החסרונות הנלווים, כך שנרוויח מכל העולמות.

=============================================================

לכודים ברשת - יוני לביא

בן 13 והוא כבר גולש באתרים קלוקלים. מדוע? היכן ההורים?

סיימתי את ההרצאה והתחלתי לקפל את הציוד אל תוך התיק. בזווית העין קלטתי אותו עומד בצד. נער, אולי יותר נכון לומר ילד, פנים תמימות, מבט מבויש. מהסס. לגשת או לא לגשת. שיגרתי לעברו חיוך ידידותי והזמנתי אותו להתקרב. זו היתה הרצאה בנושא 'התמודדות עם האינטרנט'. בשנים האחרונות גברה המודעות לכוח העצום של הרשת, לטוב אך גם לרע, ואני מוזמן למוסדות חינוך רבים כדי לדבר עם התלמידים על הנושא. אלא שהניסיון שלי מלמד שלפעמים הדברים הכי חשובים מתחילים דווקא כשההרצאה נגמרת. הזמנתי את הנער ללוות אותי בדרך אל הרכב. ראיתי שיש לו משהו בִּפְנִים שמתחנן לצאת החוצה וצריך רק לתת לו את ההזדמנות לעשות את זה. גם הפעם זה התחיל בטפטופים מגומגמים ונמשך בשטף סוחף. רק לפני חצי שנה הוא חגג את הבר-מצווה. תלמיד מצטיין בכיתה ז', בכור למשפחה בת 4 ילדים. הנושא, איך לא, נפילות באינטרנט. בעיניים מושפלות הוא סיפר איך נסחף בחודשים האחרונים לתהומות של התועבות ברשת. הוא נחשף לדברים שלא מתאימים לילדים, בעצם שלא מתאימים לאף גיל, איבד את התמימות, מרגיש איך הרעל מפעפע בו ואין לו מושג איך להיחלץ מהמדרון החלקלק.

"תגיד", אני שואל בעדינות, "יש איזו חסימה אצלכם בבית?". הוא מרים אלי את העיניים ומבטינו מצטלבים. אני רואה את הכאב שמציף אותו. "לא", הוא אומר בקול מיוסר, "ההורים שלי אומרים שאין צורך, שהם סומכים עלי שאני אדע לגלוש למקומות הנכונים...".

*

"60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגראפיים" (TheMarker, 2008), "רוב הגולשים לאתרי מין הם בני 12 עד 17" (ידיעות אחרונות). הנתונים מזעזעים, המספרים מפחידים. וההורים? עדיין ישנים. ברוב הבתים בישראל, גם בציבור הדתי(!), האינטרנט פתוח לגמרי. מדינת ישראל היא בין המפגרות בעולם בתחום חקיקה שתגן על הילדים מנזקי הרשת, מה שאומר שהאחריות רובצת על כתפי ההורים. וכשאתה שואל בתמיהה איך הם מאפשרים מצב מסוכן כזה אצלם בבית, אתה שומע תשובות כמו:

- "כל החסימות לא שוות כלום. הצעירים של היום יודעים לעקוף את הכול" (רוב הילדים אינם האקרים בינלאומיים, ורוב הזמן לא מחפשים דווקא דברים שליליים. אם החסימה תציל אותם לפחות מהיתקלויות אקראיות בתועבות, לא כדאי? חוץ מזה, גם חגורת בטיחות לא מונעת הרמטית מוות בתאונת דרכים, אבל מי הטיפש שיוותר עליה?).

- "אנחנו רוצים לחנך את הילד להתמודדות" (אל תדאגו, גם אחרי החסימה יהיו לו עוד שפע התמודדויות באינטרנט ומחוצה לו. חוץ מזה, אם נלך הלאה עם הטיעון הזה - אפשר גם לשלוח ילד בן שש לכביש לבד. שיתמודד!).

- "אני מכיר את הבן שלי. הוא צדיק. לא מעניין אותו הדברים האלו" (גם אם נניח שחז"ל הגזימו כשאמרו ש"אין אפוטרופוס לעריות", למה שנער צדיק לא יתעניין בדברים האלו? הוא צעיר, בריא, סקרן, ורק רוצה לבדוק פעם אחת על מה מדברים כולם. חוצמזה, גם בלי כוונה לחפש שום דבר שלילי, בכל גלישה בדף הבית של פורטל חדשות מצוי הוא ייתקל בלפחות בחמש כתבות חצי-פורנוגראפיות).

- "אנחנו כבר חתומים לשנה בספק אחר ולא יכולים לעבור עכשיו לספק יותר בטוח" (או, סוף סוף טיעון משכנע. באמת חבל על הכסף. עדיף להוציא 11 אלף שקל בשנה שכר לימוד למוסד חינוכי יוקרתי ולהחריב את כל מה שהוא מקבל שם בערב אחד מול האינטרנט, מאשר להוציא עוד 59 ₪ לחודש על חסימה טובה יותר).

*

המציאות מראה שנער/ה ממוצעים לא מסוגלים להתמודד לבד עם עוצמת הפיתויים שהאינטרנט פורש לפניהם. הם זקוקים לנו, ההורים, שנהיה שם בשבילם, שנעזור להם, שנגן עליהם. אבא ואמא יקרים, הרי אין דבר יקר לנו בעולם יותר מהילדים שלנו. אני מבטא כאן זעקה אילמת של המוני נערים ונערות נפלאים, מוכשרים, מקסימים (הילדים שלכם, לא?) ו..אומללים: "עִזְרוּ לנו, הצילו אותנו, אנחנו לא מסוגלים לעמוד בניסיון הזה". האם נפקיר אותם דווקא במקום בו הם תלויים בנו כל-כך?!

נ.ב דיברנו לכל אורך הדרך על הילדים אולי כי פשוט נוח לנו יותר לדבר עליהם. אבל בינינו, וכי אנחנו המבוגרים לא צריכים את זה?...

===========================================================

על הורים, ילדים, והפייסבוק שביניהם - יוני לביא

מה זה "פייסבוק"? מה בני מחפש שם? יש לי מה להתערב בענין?!

"הי יוסי, מה הענינים? מה עשית בחופש הגדול?". "סבבה. הייתי בפייסבוק". אם אתם לא רוצים להיקלע לשיחה הזויה (ואמיתית! שמעתי במו אוזניי) כמו הנ"ל אצל ילדיכם, כדאי לנקוט בכמה אמצעים. אך לפני כן כמה מילות הקדמה, לטובת חלק מההורים שבשבילם פייסבוק זה - "נו...משהו מהאינטרנט...".

ובכן, פייסבוק הוא אתר אינטרנט אמריקאי שנועד להיות רשת חברתית. הוא הוקם על ידי סטודנט יהודי אמריקאי בן 19 בשם מארק צוקרברג, שבזכותה הפך להיות המיליארדר הצעיר בעולם. האתר זכה להצלחה מטאורית ותוך שש שנים בלבד מהקמתו הוא מונה 350 מיליון משתמשים רשומים. בארץ הוא האתר השלישי בפופולאריות שלו, עם 2 ורבע מיליון משתמשים בשבוע (60%! מכלל הגולשים בארץ), והפופולאריות שלו רק גוברת. בחודשים האחרונים הוא הפך לטרנד הלוהט אצל הנוער הדתי ושיעור המשתמשים בו מגיע לעשרות אחוזים.

המובן המילולי של 'פייסבוק' הוא 'ספר הַפָּנִים', כיוון שהוא מאפשר לכל אחד ליצור מעין ספר בו הוא מציג לכולם את פניו וחושף לפניהם את עולמו. המשתמש יוצר לעצמו מעין אתר אישי בסיסי, בו הוא רושם פרטים אישיים, ומעלה אליו תמונות וסרטונים קצרים. האתר משמש כרשת חברתית ומאפשר לגולש להצטרף לקבוצה חברתית לה הוא משתייך (בית ספר, מקום תעסוקה, מתעניינים בתחביב מסוים, אוהדים של דמות או של רעיון כלשהו, או כל מאפיין אחר) ולתקשר עם שאר חברי הקבוצה. פייסבוק מאפשר למשתמש לצרף משתמשים אחרים להיות 'חברים' שלו, ובכך הם מקבלים הרשאה לצפות בדף שלו, ולהגיב לתמונות ולחומרים שנמצאים שם. בדף האישי של כל אחד תוכלו למצוא (אם רק זכיתם להיחשב כ'חברים' שלו), את כל הדברים שהוא וחבריו רשמו, הגיבו ואמרו זה על זה.

העניין הוא שפייסבוק כבר מזמן אינו עוד אתר. הוא תופעה חברתית ישראלית וכלל-עולמית. נקודה. יש לו כוח ממגנט אדיר והיכולת שלו לשאוב אליו אנשים עולה על כל אתר או אמצעי מדיה אחר שהכרנו קודם. לא נוכל במסגרת זו לנתח את סוד קסמו ויתרונותיו מחד, וגם לא את רשימת הסכנות שהוא מציב, מאידך. בכל זאת ניגע בכמה דברים על רגל אחת. בעוד האינטרנט מדורג כגורם התמכרות רמה 3, הפייסבוק נמצא ברמה 5. הוא בולען זמן אדיר, ומצוי מאוד שכניסה חטופה מסתיימת אחרי כמה שעות. רוב השימוש הוא סתמי ושטחי, ומתמקד בהתקשקשויות אינסופיות, עדכוני הפרופיל האישי, העלאת חומרים אליו ובתגובות על של אחרים, ובמשחקים ואפליקציות שונות. עם זמן, ממש בלי לשים לב, הפך פייסבוק מכלי שנועד לשקף את החיים, למוקד החיים עצמו. רבות מהתמונות שבו אינם צוהר לחוויות מהחיים, אלא אנשים מצטלמים מראש ב'פוזות' מיוחדות רק כדי להעלות את הדברים לפייסבוק. האתר ממומן על ידי פרסומות, וביקור תמים בפרופיל של חבר מהישיבה התיכונית עלול לחשוף אותך לפרסומת צבעונית למועדון לילה. לנוער דתי החי בחברה נפרדת רוב זמנו, אך גם למי שנמצא בחברה מעורבת, פייסבוק הפך את הזמינות ואת רמת החשיפה אל המין השני לגבוהה ביותר. בעולם הוירטואלי המחיצות נופלות בקלות, ויצר המציצנות, הסקרנות וחיפוש החוויות, דוחפים בני נוער למקומות שלא היו מגיעים אליהם בעולם האמיתי. הפייסבוק מפתה לצרף עוד ועוד חברים ומעניק לך תחושה של שייכות ומקובלות, אך בפועל הוא משחית את מושג החברות בכך שהופך אותה ממערכת יחסים ממשית למשהו טכני ושטחי שתלוי בהקלקה כפולה על העכבר בלבד. משאבי הזמן והנפש שהפייסבוק לוקח מן האדם בוודאי באים על חשבון החיים האמיתיים והיכולת להתקדם ולפתח קשרים עמוקים. רק נעיר שבכל הנ"ל לא נגענו כלל בבעיות כלליות של רשת האינטרנט שהפייסבוק רק העצים (גניבת זהות, אפליקציות המנסות 'לצוד' את כתובת המייל שלנו לצורך שליחת דואר-זבל אלקטרוני, האפשרות של כל מופרע וסוטה לשטוח את עולמו ולהזמין אותנו להיכנס אליו ועוד). לסיום רק נציין שבני נוער רבים מצטרפים אל הפייסבוק, לא מתוך מחשבה ובחירה, אלא כתוצאה מהלחץ החברתי ותופעת העדר - "מה עוד אין לך פייסבוק? די, אתה צוחק עלי. כ-ו-ל-ם בפייסבוק!".

מה צריכה להיות עמדתנו כהורים ביחס לפייסבוק?

באופן כללי, גלישה ברשת בכלל היא דבר הדורש מהורים שלא רוצים להפקיר את ילדיהם לחסדיו של האינטרנט, היערכות מתאימה, אך השימוש החדש בפייסבוק העצים את הצורך בהתמודדות בכמה רמות.

ההמלצה ראשונה להורים היא: אם בידכם למנוע מראש מילדים להיכנס לתוך העניין הזה - עדיף. עודדו אותם לצאת ולפגוש את החברים פנים אל פנים ולא ל'קשקש' בלי סוף עם הרבה אנשים שמעולם לא פגשו ולכנות אותם 'חברים'. ייתכן שכרגע הם יתעצבנו עליכם, אבל בגיל עשרים הם עשויים לבוא ולהודות לכם על שהענקתם להם במתנה עוד שלוש שנים לחיים...

אם הם כבר עמוק בפנים ולא ניתן לעצור זאת - מומלץ להגביל את זמן הגלישה בפייסבוק (אם אתם מחוברים דרך רימון - מסלולי הגלישה העליונים שלו לא מאפשרים כלל שימוש בפייסבוק, ובתחתונים השימוש אפשרי עם סינון ברמות שונות. אם אתם משתמשים בסיסמא כדי להוריד את הרמה ולאפשר שימוש, הגדירו מראש במחשב זמן קצוב).

אפשר להתנות את כניסת הילדים לפייסבוק בסיום מטלות בסיסיות (שיעורי בית, התכוננות למבחן, סידור חדר וכדו'), ולא להיות הדבר הראשון שהם עושים כשחוזרים מבית הספר... דרך אגב, ישנם הורים שמקפידים שכל הגלישה ברשת תהיה רק כאשר לפחות אחד ההורים נמצא בבית.

כדאי לדבר עם הילדים בשיחה גלויה על היתרונות והחסרונות שקיימים בפייסבוק. להתעניין מה מושך אותם להשתמש בו ולשאול אותם מה הם מפיקים ממנו, לדבר איתם על מושג ה'חברות', על המשמעות שלו בחיים, ועל מה שעשה לו הפייסבוק, ולחשוב יחד איתם על דרכים להשיג את מה שהפייסבוק נותן גם באמצעים אחרים.

נסיים בהצעה נועזת - פתחו גם אתם פייסבוק משלכם ושלחו לילדיכם הצעת 'חברות'. זה יאפשר לכם להיות נוכחים בעולמו האינטרנטי של בנכם ולהתרשם מ'חבריו' וממה שהולך ביניהם. אלא שעליכם לקחת בחשבון דבר נוסף. אל תיעלבו אם תקבלו למחרת במייל הודעה מאתר פייסבוק - 'יוסי דחה את בקשת החברות שלך'...

- תודה לרב יונה גודמן על הרעיונות

===========================================================

השימוש באינטרנט: סכנות ופתרונות - הרב אלישע אבינר

האם רצוי להתחבר ל"אינטרנט כשר"? האם נכון לוותר על ההתמודדות?

א. הקדמת רפואה למכה

האינטרנט הפך את המידע העולמי וכל המצוי בעולם ליותר זמין. הכל יותר קרוב ויותר נגיש - הטוב והרע, הקדושה והטומאה, החכמה וההבל, הברכה והקללה. אתרים של מידע חיוני להצלת חיים ושל ידיעות מדעיות להכרת העולם ואתרים המציגים פורנוגרפיה לראווה - פתוחים לכל גולש. באינטרנט, הקִרבה בין הררי החכמה לתהומות הטומאה היא מדהימה, המרחק הגיאוגרפי ביניהם הוא כחוט השערה, והמעבר ביניהם הוא כהרף עין. לכן, האינטרנט מציב אתגר רציני בפני החברה האנושית. "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל יט). מפרש הרמב"ן (שם): "להגיד להם כי שני הדרכים בידם, וברשותם ללכת באשר יחפצו בה, ואין מונע ומעכב בידם לא מן התחתונים ולא מן העליונים". יש הטוענים שהאינטרנט מעמיד בפני האדם המודרני את מבחן "הבחירה החופשית" הגדול ביותר.

בכל דור נבחנת החברה האנושית במבחן חדש של בחירה חופשית. אך אנו מאמינים "שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג א), כלומר, אין הקב"ה מכשיל את בריותיו. האתגרים שה' מזמן לאדם גזוּרים לפי מידותיו (של האדם), ואינם חורגים מיכולותיו. ובכלל זה גם האתגרים הנובעים מהאפשרויות המתחדשות על ידי הקִדמה הטכנולוגית, מפני שהִקדמה הטכנולוגית גם היא נתונה לפיקוחה של ההשגחה האלוקית. אנו מאמינים שחידושי הטכנולוגיה הגדולים אינם פרי המקרה והמזדמן, אלא תוצר מכוּון של ההשגחה האלוקית העליונה. ההשגחה האלוקית המלווה את תולדות האדם ותרבותו, מקיפה גם את תולדות המדעים והטכנולוגיה. "יש משקל מיוחד לכל רעיון ומחשבה לזמן לידתו ופעולתו, באין שום מקרה והזדמנות בלתי מכוּונת כלל" (אגרות הראי"ה, צא). כל תגלית מדעית מופיעה בעולם בעיתוי מתאים, כאשר כבר מסוגלת האנושות להתמודד איתה בהיבט המוסרי, לנתב אותה לאפיקים חיוביים ולהפיק ממנה ברכה.

נוסף למבט האמוני וההשקפתי על השימוש באינטרנט ועל מבחן הבחירה החופשית שהוא מזמן לאדם, קיימת גם הדרכה מתוך מבט חינוכי. הפניות הרבות לעזרה מצד בני נוער אשר גולשים באתרי זימה, ואינם מצליחים לגמול את עצמם מהם, מעידות שהכִשלון מצוי וקרוב. הפניות באות גם מבני נוער "טובים" המתביישים במעשיהם ומייחלים לתשובה ולתיקון. הוסף עליהם נערים רבים המכוּרים לאתרי זימה וחוששים לפנות לעזרה, והוסף עליהם רבים אשר נכשלים רק לעיתים מזומנות, והרי לך תופעה קלוקלת בעלת ממדים רחבים המחייבת התמודדות חינוכית.

ההתמודדות החינוכית מתחילה בהסברה על הסכנות המצויות באינטרנט, על חינוך לבחירה נכונה וחינוך לאיפוק והתגברות. אבל אין להסתפק בהסברה, דרושה גם פעולת מניעה מעשית החוסמת לגמרי את הגישה אל הטומאה: חסמים, מסננים, התחברות דרך ספק אינטרנט "כשר". עלוּתם נמוכה והגנתם טובה. התקנת חסמים ומסננים או התחברות דרך ספק אינטרנט "כשר" הן חובה בכל בית שיש בו אינטרנט. זו איננה חוּמרה יתרה המתאימה לחסידים ולקדושי עליון אלא דרישה מינימאלית המופנית אל כל אחד. מי שנוהג אחרת, בוחר להמר על חינוך בניו ובנותיו (ולעיתים, אף להמר על החינוך של עצמו...).

ושמא ישאל השואל: אם חוסמים בשיטה טכנולוגית בפני בני הנוער את הגישה לאתרי זימה, היכן החינוך לבחירה? אם ה' הציב את האתגר הזה בפני בני דורנו, עלינו להתמודד איתו בגאון, ולא להתחמק מהתמודדות! תשובה: חלק מההתמודדות היא לחסום את הגישה לרע. הקִדמה הטכנולוגית מציבה בפנינו אתגרים, היא פותחת בפני האדם את שערי הרע, אבל גם מציעה פתרונות כיצד לנעול אותם. עצות אלו הן בכלל העיקרון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", כלומר ה' מציב אתגרים בפני האדם ויחד עם זה הוא מעניק לו כלים כיצד להתמודד אִתם. הקדמת רפואה למכה היא מחסדי ההנהגה האלוקית.

יש שנרתעים מחסמים וסולדים ממסננים, זה מזכיר להם את חומות הגטו היהודי. הם ששים אלי קרב לקראת כל התמודדות, והכִשלון שעלול לנבוע מכך מכוּנה בפיהם "מחיר הפתיחות". לדאבוננו, לעיתים המחיר הוא כבד מדי ומיותר. כבד - השחתת הנפש, הרס הטהרה הפנימית, צלקת מוסרית קבועה שקשה להסירה. מיותר - גם אחרי חסימת הגישה לאתרי הזימה, נותר לכל נער ונערה מרחב מספיק גדול של התמודדות. לכל אורך דרכם (של בני הנוער) פזורות התמודדויות. כל התמודדות שנחסכת מהם מאפשרת להם אגירת כוחות לקראת התמודדות שאי אפשר לעקוף. הבה נקדים רפואה למכה!

ב. מכתבים של בני נוער

שני המכתבים הבאים הם אוטנטיים. הם נכתבו על ידי נערים בגילאים שונים. זהו חומר מחשבה להורים.

מכתב א' - "אני חייב לציין שאני מתבייש לכתוב לך את המכתב הזה, אבל הרגשתי שאני חייב לספר למישהו ולא העזתי לספר לאף אדם שאני מכיר, אז שלחתי לך את המכתב דרך האתר של --- כדי שלא יזהו אותי.

אני נער בן 17 הלומד בישיבה תיכונית. לפני בערך חודשיים הייתי לבד בבית ותוך כדי כך נכנסתי לאינטרנט. בהתחלה סתם גלשתי, אבל לאחר קצת זמן לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאתר פורנוגרפי. למרות הידיעה שהדבר הזה אסור, לא הצלחתי להתגבר על עצמי והמשכתי לגלוש באתר במשך כשעה. בסופו של דבר, לאחר שהצלחתי לצאת מהאתר (וגם זה מהפחד שההורים שלי יחזרו...) לא יכולתי לסבול את עצמי ואמרתי לעצמי שבחיים אני לא אעשה את זה שוב, לא משנה מה יקרה. ובשיא הרצינות באמת הרגשתי רע כמה ימים...

אבל למרות כל ההבטחות שנתתי לעצמי וכל מה שהצטערתי, לא התגברתי על עצמי ונכנסתי לאותו אתר לפני כחודש. ושוב פעם אותו הדבר... נשבעתי לעצמי לא לעשות את זה שוב, וכל פעם בתפילה - בעת אמירת 'תחנון' - כיוונתי על זה, וקיבלתי על עצמי שבחיים לא עוד פעם.

אבל אתמול שוב... ואני רוצה להגיד לך שנמאס לי מזה. אני כבר מתבייש מעצמי ואני אפילו לא מעיז לבקש על זה סליחה, ואני מאמין שבעתיד הלא רחוק זה יקרה לי שוב ואין לי כוח לזה. כי אני יודע שבאמת אסור להיכנס לאתרים כאלה אבל אני לא מאמין שאצליח להתגבר על עצמי.

אני מבקש שהתשובה שהרב יחזיר לי לא תהיה בסגנון: "אם תאמין שלא תעשה את זה שוב, זה יעבוד", כי אני כבר לא סומך על עצמי. ולמרות שאני מקווה שזה לא יקרה לי שוב, אני מפחד שזה כן יקרה.

אני גם מבקש שהתשובה לא תהיה שאפשר להתחבר לאינטרנט נקי, בגלל שאני לא רוצה לספר את זה להורים שלי, שאז הם יתחילו לשאול אותי: מה אכפת לי עכשיו? מה קרה? למה ומדוע...

חוץ מזה אני מרגיש בושה ענקית על זה שאני לא מתגבר על עצמי. אבל למרות כל זה, אני מרגיש יותר בושה בגלל שהפעם זה פחות הפריע לי מהפעמים הקודמות שנכנסתי. וזה כנראה בגלל שהתרגלתי וזה כבר לא מזיז לי לראות מה שראיתי באתר הזה...".

מכתב ב' - "יש לי בעיה מאוד גדולה. זה מספר חודשים יצר הרע שלי השתלט עלי ואני נכנס לאתרים שלא כאן המקום לפרטם. אני כל פעם מנסה לנדור נדרים (להתרחק מהמחשב לשלושה שבועות וכדו'), אבל לאחר שתקופת הנדר מסתיימת אני שוב חוטא. בשבט שלי (אני בן 13) אני נחשב בין הילדים היותר טובים (מבחינה דתית), ופעמים רבות אני מרגיש שאני מרמה אותם. איך אני יכול לפתור את הבעיה שלי בלי לערב אף אחד שמכיר אותי?"

ג. קול קורא של ראשי ישיבות תיכוניות, תיכונים, ואולפנות

עיקרה של העבודה החינוכית הוא להגביר את הטוב ולהרבות את האור, אבל לשם כך אין מנוס ממלחמה ברע ובחושך. העיקר הוא ה"עשה טוב", אבל לשם השגתו אנו נאלצים לעבור דרך ה"סור מרע". האינטרנט הוא כלי רחב שבו אור וחושך, טוב ורע, משמשים בו בעירבוביה. בני נוער רבים, טובים וישרים, נכשלים בו, נופלים ברע ונשברים. מתוך בושה, הם מהססים לפנות לעזרה, שוקעים בחושך ומתייסרים.

עלינו לחנך את בנינו ובנותינו לבחור בטוב ולמאוס ברע, לדבוק באור ולהתרחק מהחושך, להעצים את גבורת האיפוק שלהם, להעמיק את אמונתם ביכולת הבחירה שלהם ולהגביר את שליטתם העצמית. אבל לא די בכך. עלינו לאטום את החלונות הצופים אל הרע. לכן, אנחנו קוראים להורים להיעזר בפיתוחים הטכנולוגיים המבודדים את הטוב והרצוי המוצע באינטרנט ונועלים את הגישה אל הרע.

גם אִלו עַלוּת ההתחברות לספקי האינטרנט הנ"ל היתה גבוהה לא היינו פטורים מכך, על אחת כמה וכמה כאשר תוספת העלוּת היא זניחה. ההשקעה הכספית מועטת, והרווח החינוכי, הנפשי והמוסרי, הוא מרובה. בריאותם הנפשית של בנינו ובנותינו עומדת בראש סולם העדיפויות שלנו, לכן לא נמעיט בכל השתדלות על מנת להבטיח אותה. אנו קוראים להורים לגלות אחריות חינוכית ולמנוע מראש את המכשולים הכרוכים בגלישה באינטרנט.

[על הקריאה חתמו קרוב לארבעים ראשי רשתות וראשי מוסדות מכל הגוונים. קריאה זו התפרסמה בעקבות ה"מכתבים של בני הנוער" שהובאו לעיל]

=============================================================