הישיבה מחנכת בראש ובראשונה להאיר פנים לכל יהודי. דגש מיוחד ניתן על מידת הכרת הטוב. כך הדבר כלפי נהגי אגד העובדים בקו לנחליאל. באחד הימים התלמידים אף הגדילו לעשות ובנו לנהגים סוכה, בה יוכלו לנוח בין נסיעה לנסיעה. את הסוכה ציידו כמיטב מסורת הישיבה, בפינת קפה ומקום מנוחה ומרגוע. הישיבה כאמור אינה עשירה באמצעים, אך עשירה בלב חם.
כך הדבר גם ביחס לטרמפים עליהם עולים התלמידים. אנשי היישובים בגוש מדגישים בכל הזדמנות את דרך הארץ הבולטת , בפרט בעולם מודרני ציני וקר כזה בו אנו מצויים בימינו, ועוד על כל אלה כאשר מדובר בתלמידים שלא חוו חוויות חיוביות רבות בימי חייהם טרם הגעתם אל הישיבה.
הכרת הטוב בישיבה באה לידי ביטוי בכל שעור. אין שיעור אליו ייכנס המורה שכוס השתייה חמה לא מחכה לו על שולחנו. כוס השתייה הוכנה כמובן על ידי אחד התלמידים.
כל שיעור מסתיים בכך, שכל תלמיד, למן הצעיר ביותר, ועד המבוגר שבהם, ניגש אל המורה לוחץ את ידו ומודה לו בפה מלא "תודה רבה הרב, היה מאד מעניין", "תודה רבה הרב מאד נהניתי" וכדומה.
הישיבה מקפידה להוות מקור אור ולסייע בחינוך והפצת ערכים גם כלפי חוץ.
בכל יום ששי מתפזרים תלמידי הישיבה בכל מרחב העיר מודיעין וסביבותיה ( צומת שילת, מכבים רעות, ועוד) ומקרבים אנשים להנחת תפילין להדלקת נרות שבת, תוך שהם מלווים את הדברים בסיפורים חינוכיים הממתיקים את ערכי תורת הנצח של עמנו.
בכל עת בה חסר מלמד בתלמוד תורה הנמצא ביישוב הסמוך , נריה – נרתמים תלמידי הישיבה, ובמיוחד האברכים שבהם, למלא את החסר, לבל יתבטלו חלילה הילדים מלימודם.