כך פותחות רבות מהמעשיות, המביאות לנו מהווי חייהם של חכמינו ומנסות להורות לנו כיצד לנהוג.
"מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באים בספינה. עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה" (סוכה כ"ג, ע"א).
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי שַׁמְגָּר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי חַלְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם:
"רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית" (מתוך ההגדה).