יצאתי לבדוק מה חשבו בתקופת העוצרות (Regency) באיים הבריטיים: מה קראו? איך חיו? מה כתבו ולמי? האם בימם האלה התחדדו ההבדלם בן המעמדות או להפך, למרות שחוג מצומצם חי חיי שפע ומותרות רוב האנשים חשו אחרות כלפי זולתם? והאם היו הבדלים בין אנשי העיר לאנשי הכפר? ואם כן מה היו? איך זה שבאיים הבריטיים, למרות המהפכה התעשייתית שאיימה על העובדים ולמרות הגירה לערים ויצירת שכונות שניתן לקרוא להם בשפת העכשיו "שכונות מצוקה", בתקופה בה יורש העצר, העוצר, התהולל בלי מעצורים; יצר הפרלמנט חוקים מתקדמים וקידם רפורמות חברתיות, שהגיאו לשיאן בתקופת שלטון המלכה ויקטוריה וההמונם, בעזרת דעת קהל, הביאו את מצוקותיהם לשולחן המחוקקים, ולמעט ארוע אחד, לא היו מהומות דמים שתבעו קורבנות, ומשארע האירוע היחיד הזה היה כלה טראומטי, עד כ הטביע חותם על העשייה המדינית והחברתית.
ראשית, חשבתי, יש לקרוא את יצירות הספרות של התקופה הזו, ולראות מי היוצרים? מה הנושאם שנדונו בכתביהם? למי כתבו והאם בכלל הייתה הקריאה עיסוק נפוץ דווקא בקרב האריסים והפועלים? וכמה באמת עלה ספר קריאה יחסית להכנסתו של אריס או פועל? מה דמות וצורה הייתה למערכת החינוך? מי למד, מי לימדמה למדו ואיך לימדו? מכל אלה ניתן יהיה לקבל תמונה על החיים בתקופה זו ועל הדרך שבה הפך הפרלמנט לכלי לקידום החברה וההשכלה בה ולתמיכתם של בעלי מעמד חברתי גבוה בתהליך זה, למרות שלכאורה פגע בהכנסותיהם.
התחלתי דווקא ביוצרות, הנשים, מפני שחשבתי שהן תיצגנה את החשיבה על החינוך, על ערכ משפחה ועל החברה. אולם התברר לי כי היוצרים, נשים וגברים כאחד, חלקו אותו חזון ואותם רעיונות. לפיכך הקדמתי גם מספר מילים על היוצרים של התקופה, שלכולם (ולכולן) מקום ב"היכל התהילה" של הספרות בכלל.
בדף זה תמצאו הקישורים לדרך החתחתים הזו, אשר עוד ארוכה היא. בעיקר מפני שקל לצלול אל עומק השירה והיצירה הזו ולשכוח דרכה ובאמצעותה את ההווה....אך קשה עד מאד להפסיק.....
1. חלק ראשון: הרקע המדיני והחברתי.
2. חלק שני: הסופרים של תקופת העוצרות: ווליאם גודווין (בהכנה).
3. חלק שלישי: וויליאם בלייק.
4. חלק רבע: רוברט ברנס. [מהמשוררים האהובים עלי ביותר].
5. חלק חמישי: וויליאם וורדסוורת'.
6. חלק שישי: וולטר סקוט [מהסופרים שבקריאת כתביהם ביליתי שעות רבות בילדותי].
7. חלק שביעי: סמואל ט. קולרידג'. (בהכנה).
8. חלק שמיני: צ'ארלס למב. (בהכנה). [האיש שהציג לי את כתבי שייקספיר ואת סיפורי המיתולוגיה היוונית בימי הילדות]
9. חלק תשעי: ג'ון קיטס (בהכנה).
10. חלק עשירי: פרסי ב. שלי (בהכנה).
11. חלק אחד עשרה: מרי וולסטונקראפט (בהכנה).
12. חלק שנים עשר: מרי אן למב (בהכנה).
13. חלק שלושה עשר: חנה מור ; הלן מריה ווילאמס ; מריה אדג'וורת' ; אמלה אופי.
14. חלק ארבעה עשר: ג'יין אוסטן (בהכנה).
15. חלק חמישה עשר: מרי ראסל מיטפורד ; סוזן אדמונסטון פריאר ;
16. החיים בתקופת העוצרות (בהכנה. דגש יושם על החינוך, על ספרי הילדים ועל הערכם העולים מחמרי הלמידה, אך פורטו גם כל שאר הנושאים שיש להם השפעה על עצוב הדעות והרעיונות של מקבלי ההחלטות והמצביעים לפרלמנט...
הערה: בחרתי במושג "האיים הבריטים" מפני שבשנת 1707 נחקק החוק המאחד את סקוטלנד עם אנגליה, ומפני שהיוצרים האיריים כתבו באנגלית, בין אם ראו עצמם כחלק מאנגליה או שאפו לשלטון עצמאי.
אז הנה, אני יוצאת לדרך ארוכה, שיתכן כי בסופה יתגלה לי הסוד: איך זה שבממלכת אנגליה ואחר כך בממלכה המאוחדת, התנגדות לשלטון מצאה ביטוי, למעט פעם אחת, באופוזיצה בתוך הפרלמנט, ובהדרגה זכו כל הנתינים לשוויון על פי חוק, ואפילו בוטלה העבדות בכל מושבות הממלכה נוכח דעת הקהל עד שנת 1833(באים הבריטיים הייתה אסורה עבדות מלכתחילה) והצמיתות חדלה מהתקיים מאות שנים לפני כן; ואילו מעבר לים היה צורך במהפכה ושפיכות דמים, שלטון טרור, העמדת מנהיג צבאי (ואחר כך את אחיינו) בראש המדינה, וחידוש המלוכה, עד שנרגעו הרוחות... ובמושבות בצפון אמריקה, שנלחמו לעצמאות בשם החופש השוויון והאחווה, התקימה עבדות עד מחצית המאה התשע עשרה ולביטולה נדרשה מלחמת אחים...