מסע אופנועים ומבשלות בירה בישראל – היום הראשון

Post date: Dec 13, 2016 7:22:24 PM

או, איך למדתי בדרך הקשה ששעתיים שינה עדיפות יותר מלילה בלי שינה.

כמו כל מסע טוב גם זה התחיל בהרבה בלתמי"ם שגרמו לי להיות ער כמעט בכל הלילה שלפני היציאה למסע. אם זו תקלה מוזרה באופנוע שגרמה למוסכניק האתאיסט שלי להתפלל לעזרת האל, אם אלו משקפי השמש שהחליטו באותו ערב ליפול על הרצפה ולהתנפץ לרסיסים ואפילו תנועה ערה של אנשים בגלן בר בחמש לפנות בוקר. דבר נדיר לכל הדעות במוצאי השבת של עיר הקודש ירושלים.

1/4/12 יום א'. 7:00 בבוקר.

אחרי שעתיים שינה וגם זה אחרי שאחרון הלקוחות שמיאן לעזוב את הבר חווה מהו "שימוש בלתי סביר בכוח", גררתי את עצמי מחוץ למיטה, ארזתי תיק, מילאתי את הארגז של האופנוע במוצרי מזון כמו קבנוס, שימורי זיתים וטונה, קשרתי את שק השינה ואת האוהל למושב האחורי והתנעתי.

האופנוע נוהם נהמות של בוקר ויאללה, המסע מתחיל רשמית כשאני והוא יורדים דרומה אל מושב דקל. מכירים את צאלים? אז זה רחוק יותר. ידוע שבוקר יום ראשון הוא לא בוקר אידיאלי על הכביש, כולם נוסעים לעבודה ובאופן כללי לא נעים לזגזג בין רכבים, בטח שלא כשאתה על שעתיים שינה אבל ברגע שהגעתי לכביש 6 דרום הריק והחינמי המסע החל להראות טוב יותר…

בתחילת הישורת שבימים כתיקונם מובילה לבסיס צאלים אני יוצר קשר עם איציק לוי הבעלים של מבשלת הבירה ISIS(בעברית: איזיס). המבשלה נמצאת במושב דקל שבחבל שלום על גבול עזה ולמרות שהקונוטציה של נגב היא בדרך כלל מדי חאקי, אבק צהוב ונגמשים אפורים הפעם הנגב צבוע בירוק, נמצא בשיא הפריחה והריח המשכר של האביב חודר את הקסדה מכל הכיוונים. בתור מישהו שמכיר את הנגב בקיץ ובחום, לראות אותו צבוע בירוק זו חווייה מרגשת.

איציק פוגש אותי בתשע ורבע ליד ביתו. בחצר האחורית נמצא מבנה קטן דמוי קרוואן ובו מבשלת הבירה. איציק מייצר בירה כבר 4 שנים ואת הרעיון קיבל בטיול בארה"ב, שם ביקר בלא מעט מבשלות בירה אמריקאיות. כאשר חזר לארץ, למד אצל שחר הרץ את הבסיס לייצור הבירה וזה בעיקר מה שהוא עושה היום. בזמן הפנוי הוא גם מגנן להנאתו גינות נוי ומנגן להנאתו על בס, שאלתי אותו אם הוא גם מגגן להנאתו אבל הוא אמר לי שזה רק משחק מילים ושאתרכז בעיקר.

מבשלת הבירה ISIS קרויה על שם אלת הפריון והטבע המצרית. יכולת הייצור של

המבשלה עומדת על 3000 ליטר בחודש כשהבישול מתבצע עם מערכת קטנה של 200 ליטר והתסיסה במיכלים של 600. כל חמשת סוגי הבירות שהמבשלה מייצרת באופן קבוע לא מסוננות ולא מפוסטרות.

אמבר – בהירה יחסית לבירה לא מסוננת, 5.3% אלכוהול ומאד כשותית.

פילזנר אייל – בירת אייל, 5.8% אלכוהול, שתוססת עם כשות צ'כית מזן Saaz של פילזנר.

IPA- כחובב מושבע אני חייב לומר שאהבתי לחלוטין את ה-IPAשל ISIS. אמנם היא קצת חזקה מהרגיל אבל טעימה. 6.2% אלכוהול.

היו עוד מספר בירות שאיציק מזג לי, אבל שוב, הנסיעה היתה באמת ארוכה וללא שינה טובה לפני כן… היה קשה לי לעקוב אחרי כולן. גם היה קשה להיפרד מאיציק היקר ומהבירה הטובה שלו, אבל נותרו עוד לא מעט אנשים לפגוש היום והרבה בירות לטעום.

כבר בוהוריים. הנסיעה צפונה קשה וחמה, אירוע הלילה הקודם מתחילים להשפיע, העייפות מכה ומחייבת אותי לעצור בצד הדרך להתרעננות. אני מוריד שכבות של ביגוד חם ושותה פחית של משקה אנרגיה שמאפשרת לי להמשיך בערנות יחסית אל מבשלת הנגב שבקריית גת.

11:00 בבוקר. אני חותך ימינה אל המבשלה, יורד מהאופנוע ומוריד את מעיל הרכיבה. בשביל הגילוי הנאות אומר שאת המבשלה ואת הנפשות הפועלות

בה אני מכיר טוב מאוד. יותר מזה, באחד מברזי הבירה בגלן בר נמזגת בירת חבית טריה של המבשלה הזו כבר יותר מחצי שנה. בערך לפני שנה עברה המבשלה לידיים של היבואן נורמן פרימיום כאשר את הבישול עושה גלעד דרור. מאז שהנורמנים נכנסו, הם הכפילו את כושר הייצור של המבשלה לכ-5000 ליטר בחודש, התחילו לשווק גם חביות ונתנו טאץ' משלהם בחלק מהמתכונים. בירות הבקבוק עוברות ייצוב בחום שהורג את השמרים וגורם לבירה לשמור על טעם אחיד ולא להשתנות עם הזמן. כל תהליך התסיסה מתבצע במיכל אחד אטום וללא תסיסה נוספת בבקבוק. המים של המבשלה עוברים טיפול קל הכולל סינון בפחם, השבחה והוספת קלציום לפי הצורך.

את בירות המבשלה קשה שלא להכיר:

אמבר אייל– אחלה בירת מיינסטרים ותחליף נהדר לכל חובבי הגולדסטאר למיניהם. בירה לא מורכבת מידי, מדוייקת, טובה וטעימה.

פורטר אלון– שמיושנת עם שבבי עץ אלון, שמה יצא למרחוק בזכות טעמה הנפלא.

ובירת הפסיפלורה – מתבשלת יחד עם רכז טבעי ואמיתי של פרי התאווה שמגדל אחד השכנים.

13:00 את אזור התעשייה של קריית גת אני עוזב ברעמי מנוע ושם פעמיי אל איזור דומה של העיר הקרובה, אשדוד. שם שוכנת מבשלת הבירה אחוזת בית הבלתי רגילה. היא לא ממש יושבת על השטאנץ של מבשלת בירה רגילה ממספר סיבות: ראשית, הבעלים של המבשלה, חנן אברמוביץ', לא מגיע מעולם הבירה אלא דווקא מעולם הבשר (הוא מחזיק גם ברשת המעדניות הידועה "קרל ברג") ושנית, המבשלה ממוקמת בתוך האנגר תעשייתי ענק שמיוצרים בו בין היתר המון מוצרים שהם לאו דווקא נוזל אלכוהולי מריר-מתקתק בצבע חום-צהבהב. רועי, המאסטר בראואר שאמון על כל מה שנוגע לבישול הבירה במקום סיפר לי שאת הניסיון שלו רכש בעשר שנות עבודה ב-Brew House המיתולוגי בתל אביב. רועי מצהיר על עצמו כאיש לאגרים, תופעה די נדירה בין בשלני הבירה בארץ. חשוב לדעת שבישראל קשה לייצר לאגרים מכיוון שהמים שלנו רחוקים מלהיות אידיאלים לסוג בירה זה. כדי לייצר לאגר טוב בארץ המים צריכים לעבור תהליכים של סינון, ריכוך ושינוי של הרכבם המינראלי. מכיוון שמאחורי המבשלה עומד גוף כלכלי יציב יש לה פריוולגיה שאין לשאר מבשלות הבוטיק בארץ: לעשות ניסויים, לטעות, לשפוך בירה שיצאה לא ממש טובה, להסיק מסקנות וליישם בניסוי הבא עד לקבלת בירה מושלמת.

במבשלה טעמתי מספר בירות:

רוטשילד– לאגר בהירה מסוג פילזנר, אחוז הכוהל שבה נע סביב הספרה חמש. לעניות דעתי היא לא בדיוק פילזנר אבל דקדוקי הלשון לא ממש חשובים כאן. היא עדיין טעימה מאוד.

שיינקין– בירת חיטה חביבה עם 4.8% אלכוהול.

אלנבי– בירת לאגר בווארית אדמדמה ששוטפת את הפה עם 5.2% אלכוהול.

בתזמון מושלם ומזל שכנראה אלי הבירה הרעיפו עלי באופן מיוחד, בדיוק באותו יום המבשלה בקבקה בירה חדשה בסגנון דאבל בוק. רועי פתח את אחד משלושת הבקבוקים היחידים שהיו בקירור כדי שאוכל לטעום ולהכיר. הבירה כהה, ובהשוואה לדאבל בוקים המוכרים היא מגיעה עם מתיקות קלה בלבד וטעם כשות ברור. לבירה המעולה הזו שזה עתה נולדה עדיין אין שם ולכן רעיונות יתקבלו בברכה בעמוד הפייסבוק שלנו, הזוכה יקבל בקבוק שלם שלה.

15:30. נפרדתי לשלום מרועי, התנעתי שוב ורכבתי אל פתח תקווה, אם המושבות. הרכיבה בחום של מרכז הארץ אחר הצהריים היתה קשה ולא כיפית בעליל. פיספסתי את מחלף גהה כי שוב הייתי מרוכז בלהישאר ער ובניסיון להצליח להתפתל בפקקי אחר הצהריים של כביש 4 עם הרבע טון שגירגר לי בין הרגליים. אחרי התברברות ארוכה וטיול מיותר לגמרי ברחובות פתח תקווה הגעתי סוף סוף אל מבשלת ג'מס שיושבת גם היא, איך לא, באזור תעשייה עמוס מוסכים ופנצ'ריות.

17:30 זהו סוף סוף הביקור הראשון שלי בג'מס אחרי המון זמן שאני מנסה להגיע לשם. לפני פסח רוב מבשלות הבירה נמצאות בלחץ מטורף: של בקבוק

התוצרת האחרונה, של נקיונות וחיטוי ושל ניסיונות להחבאת החמץ ממשגיחי הכשרות. כשהגעתי, גם ג'רמי כמו כולם היה עסוק מאוד. לשמחתי הוא בכל זאת פינה מעט זמן ועשה לי סיור ממוקד ותכליתי במבשלה תוך כדי שהוא יורה הסברים במהירות שלהיאבוסה.

בישול בירה בארץ ישראל היה חלום של ג'רמי, סוג של ציונות אלכוהולית כזאת. בינינו, גם הסוג הכי טוב. ג'רמי גדל וחי שנים בארה"ב למעט שלוש שנים שהעביר במסייעת באחד מגדודי הנח"ל. לימוד בישול בירה התחיל אצלו כתחביב תוך כדי עיסוקים חופפים כגון מסעדנות ומלונאות, אך בהמשך הפך גם למקצוע כשג'רמי רכש גם השכלה פורמלית בדייוויס שבקליפורניה. לפני כשלוש שנים הוא פתח את מבשלת ג'מס בהשקעה אדירה של 1.5 מיליון דולר והיום המבשלה מייצרת כ- 12,000 ליטר של שש בירות קבועות מדי חודש. המים מפוסטרים ולאחר מכן מוסיפים להם את המינרלים המתאימים לכל סוג של בירה. 7000 (!) ליטר בירה נמכרים במסעדה שלו מדי חודש.

8.8– בירה חזקה, בסגנון בלגי עם 8.8% כוהל. זוהי אחת הבירות הפופולריות של ג'מס למרות שג'רמי לא הכי אוהב אותה. תופעה שאני נתקל בה בלא מעט מבשלות בירה. יצרני הבירה מכינים בירה עם אחוז אלכוהול גבוה ומתיקות גבוהה רק בגלל דרישת השוק. בארץ שלנו אוהבים יותר להשתכר מבירה מאשר ליהנות ממנה וחבל.

במלאי יש לג'מס גם בירות חיטה, סטאוט, פילס, אמבר אייל, דארק לאגר מצויינות בעתיד ג'רמי מתכנן לבשל גם בירת מאלט ללא אלכוהול כתחליף בריא למשקאות קלים. אני בעד.

עמוס בציונות ובבירה ישראלית מצויינת עליתי על האופנוע ורכבתי אל מבשלת הבירה האחרונה להיום. הגמל המרקד – תל אביב. ההגעה למדינת תל אביב היתה ממש כמו כניסה לארץ זרה. סבך רחובות שקרניים וחד סיטריים בלבל אותי ואת הרבע טון וכדי להמחיש את העובדה שתל אביב היא מדינה אחרת עם אקלים שונה החל לרדת עלינו גשם עשוי בוץ. אבל גם בארצות ניכר יש פינות חמד שכיף לבקר בהם ו"הגמל המרקד" של דייויד ברחוב התעשייה הוא אחד מהם.

דייויד, איש צבעוני ומעניין שבקלות כל הכתבה הזו יכלה להכתב עליו קיבל אותי בחום. הגמל המרקד היתה מבשלת

הבוטיק הראשונה שקיבלה אישור לייצר בירה לא רק לצריכה פנימית אלא גם החוצה, הברו האוס אומנם היה קיים קודם לכן אבל בישל את צרכי הבירה שלו בלבד. מאז 2006 ועד היום הבירה של הגמל נמזגת בעוד 13 מקומות בארץ. במהלך הביקור הצטרפה אלינו פופו מנורמן פרימיום והערב הזה הפך פשוט לכיף אדיר. כמעט הספקתי לשכוח שלא ישנתי בלילה הקודם.

טעמנו הרבה בירות. ארבע מתוכן זכרתי.

EVE– בירת אייל בלונדינית עם 4.9% אלכוהול.

אמריקן– פייל אייל העשירה.

Midnight Stout– מאד מוצלחת כבירת סטאוט.

IPA– מוצלחת שאהבתי מאד. היא באמת היתה כל כך מוצלחת שלא עמדתי בפיתוי והזמנתי לעצמי אותה בנוסף לטעימות עם כריך רוסטביף שהיה במילה אחת – מצויין.

אחרי ששבעתי ורוויתי נזכרתי שהמסע הזה רק התחיל, מחר מצפה לי עוד יום ארוך, עמוס לעייפה בביקורים בעוד חמש מבשלות בירה, רק שהפעם לא אהיה לבד עם הרבע טון, מצטרפים אלינו למסע זוג נוסף, שאולי וה-XF שלו. הרמתי אל שאולי טלפון, וידאתי שהוא מחליף מחר את הכיסא המשרדי הנוח של חברת התרגום בזה של האופנוע וארגנתי לעצמי השכמה לשבע בבוקר. את הלילה שהיה רווי באורות כוכבים וברחש גלים העברתי בתוך אוהל על חוף הים בין הרצליה לנתניה כשהרבע טון עומד זקוף ומוכן לקראת מחר, לקראת הנסיעה אל מבשלת הדובים שבאבן יהודה.

בירת היום – IPA של הגמל המרקד משתי סיבות: ראשית אני חובבIPA מושבע והבירה הזו עשתה לחיך שלי את כל מה שהשאר רק ניסו. שנית, יכול להיות שזו האווירה של סוף היום הראשון, יכול להיות שזו פופו שגרמה לזה אבל בשורה תחתונה – הבירה הזו הכי זכורה לי לטובה מכל היום הראשון של מסע האופנועים ומבשלות הבירה הזה.