חדוה
חדוה בר-רומי ( 2010 - 1921 )
מתוך הספד שנישא ביום קבורתה, 4 לינואר 2010, על ידי בתה אורנה.
" את נולדת בריגה בדרך לארץ ישראל, בת לעיתונאי, סופר וחוקר בן ציון כ"ץ, ולרופאה ד"ר שרה הרכבי, אחות קטנה לרות וליוסף. הורייך היו אנשים מיוחדים ומופת עבורך. אירוע הזיכרון שעשינו לכבוד אביך בשנת 2008 לרגל 50 שנים למותו הבהיר זאת לכולנו היטב.
בדרך ארצה שהיתם 5 שנים בברלין, ובסופו של דבר ב 1928 עליתם ארצה והשתקעתם בתל-אביב ברח' רוטשילד. השנים בגימנסיה הרצלייה ואין ספור חבריך וידידך שישבו איתך באותה כיתה או לכל הפחות באותה שכבה וליוו אותך כל השנים עד היום, היו לך מקור לגאווה נוספת. רק לפני כשבועיים נסעת עם זאב לאור-עקיבא לאירוע לכבוד לובה אליאב בן כיתתך, והסברת לזאב שהוא כבר במצב לא טוב, וכנראה לא תתראו יותר.
בהמשך היית קשרית בהגנה, למדת מיקרוביולוגיה בירושלים באוניברסיטה העברית על הר הצופים. את הדרך לאוניברסיטה היית עושה ברגל על מנת לחסוך את דמי הנסיעה, וגילית שקצת אלכוהול יכול הוא לחמם בחורף. בימים אלה הכרת את חבריך האיטלקים וביניהם את אבא, שהקפיד להצטרף אליך בהליכותיך לאוניברסיטה. אך לפני שהקמת איתו בית, נשאת לשמואל ונולדה שאולה. אבא מספר שפגש אותך לראשונה אחרי גירושיך בנסיעת אוטובוס באחת ההפוגות בדרך מתל אביב לירושלים ואז התחדש הקשר.
עם אבא הקמתם בית בבית מזמיל היא קריית יובל, שם נולד גדי, ודי מהר התחלתם במסעותיכם המשותפים, ארגנטינה, שם נולדנו עדנה ואני, ואורוגווואי, קפיצה קצרה ארצה ולניו יורק יצאנו כולנו חוץ משאולה. שוב חזרה ארצה הפעם לתקופה קצת יוצר ארוכה, השליחות הבאה למוסדות האום בג'נבה, והאחרונה לפורטוגל היו רק של שניכם. בכל מקום למדת את השפה, ותקשרת עם כל אחד בשפתו ובגובה העיניים.
אחת מגאוותיך היה המקצוע שלך. והמסר שלך אלינו היה ברור – קודם מקצוע, אחר כך משפחה. בזכות התואר השני שרכשת בלימודים בירושלים הייתה לך הזכות להמשיך לעבוד במעבדות זר עד גיל 80. כשנאלצת לפרוש היה ברור שאת תמשיכי במלוא המרץ כפי שאמרנו, התנדבויות, לימודים, קריאה, ספורט, הצגות, סרטים, תערוכות פעילות פוליטית והרבה מאוד משפחה.
הנכדים הכירו סבתא לוחמנית, פעלתנית, דעתנית, ותמיד יודעת לסדר הכול. וכך גם אנו זוכרים אותך בהמון אהבה. "
קישור לגליונות עיתן הזמן שנוסד ונערך על ידי בן ציון כ"ץ והועלה ביוזמת בתו חדוה בר-רומי לאתר "עיתונות יהודית היסטורית" בשנת 2010.
תודה לרות הורם על תרומתה לעיצוב האתר
