שימור מזון

תופעת קלקול המזון העסיקה את המין האנושי מאז ומתמיד וההתמודדות איתה היתה אתגר מתמיד ומקור לפתרונות יצירתיים. כך למדו לקרר מזון בקרח באזורים קרים, לייבש מזון בשמש באזורים טרופיים, ובימינו גם להשתמש בקופסאות שימורים ובמקררים משוכללים.

בעת העתיקה האמינו שמזון מתקלקל בגלל יצורים חיים שנוצרים באופן ספונטני מחומר חסר חיים. חשבו, למשל, שהבשר מרקיב בגלל חיות קטנות שנוצרות מתוכו. התיאוריה הזו הופרכה בהמשך בידי הרופא האיטלקי לזרו ספלנצ'ני, שהראה שבבשר שהונח בכלי אטום שהורתח מראש לא נוצרים חיידקים, בעוד שבשר שהונח בכלי חשוף לאוויר התמלא בחיידקים שגרמו לריקבון. עד מהרה הבינו שהחיים אינם נוצרים מאליהם, אלא עליהם להגיע ממקום כלשהו – במקרה זה, מהאוויר. כמאה שנים מאוחר יותר שימשו הניסויים האלה בסיס להמצאת תהליך הפסטור בידי לואי פסטר, התהליךשבו מחממים נוזל לטמפרטורה מסוימת שבה החיידקים מושמדים.

איך עלולה אכילת מזון מקולקל לגרום לנזק? המזון מתקלקל בעקבות התרבות של מיקרואורגניזמים (יצורים חיים זעירים שאפשר לראות רק במיקרוסקופ) שעלולים לסכן את בריאותינו. האורגניזמים האלה כוללים חיידקים, וירוסים, טפילים ופטריות (עובש ושמר).

כשאנו אוכלים מזון מזוהם, האורגניזמים האלה מגיעים למעיים, מתרבים שם ועלולים ליצור דלקת שפוגעת בתפקודי המעי התקינים. כמו כן, כאשר היצורים האלה גדלים במזון הם יוצרים לא פעם רעלנים (טוקסינים), שמגרים את דפנות המעי וגורמים כאב, בחילה ותחושת חולי.