פרשת לך-לך

סכנת החשיפה לתכנים קשים

"וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד"

כולנו מכירים את מדרשי חז"ל על המעשים הנוראים של אנשי סדום, מעשים שעד חג שמחת-תורה האחרון היה נראה לנו שאין יותר אכזריים מהם. והנה, התורה לא מזכירה אפילו ברמז את מעשיהם הנוראים של אנשי סדום, ומסתפקת במילים "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד", ומשאירה לחז"ל במדרשים לספר לנו על מעלליהם.

אולי אפשר ללמוד מכאן שהתורה הקדושה, אשר לומדים אותה גם תינוקות רכים של בית-רבן, רצתה לחסוך מנפשם הרכה ולו בדל של מעשה מכוער והסתירה זאת תחת המילים "רעים וחטאים", ורק במדרשים שפחות נגישים, חז"ל מתארים את אכזריותם, ויתכן שגם זה רק דוגמית וא"א לדעת מה עוד הם עוללו שהביא עליהם גזירת כליה.

ולעניינינו, נמצאים אנו בתקופה אשר לא צריך "עזרה" כדי להגביר את החרדות שגם כך פוקדים לצערנו רבים מילדי ישראל. תמונות קשות ממעשי הטבח של הברברים, עלולות לשבור אפילו אנשים מבוגרים, ואפילו מתנדבי זק"א שמורגלים במראות קשים, כמו שכבר שמענו על מקרים כאלו.

הורים יקרים! חוסו על ילדיכם ומנעו מהם תמונות קשות, ואפילו תיאורים בע"פ שלעתים מזיקים יותר מתמונה בגלל כח הדמיון של הילדים. אנא מכם, הבה נסתפק בדיווח יבש לילדים על המצב, אין צורך ואף לא יעיל להסתיר מהם הכל, אך מספיק דיווח יבש של העובדות ודרכי ההתגוננות, ובתוספת חיזוק באמונה נזכה לעבור בסייעתא דשמיא את התקופה בריאים בגופנו ובנפשנו.

בתפילה לשלום ילדינו ומשפחותיהם

אייל אטיאס

יועץ-חינוכי

מעשה אבות סימן לבנים

הרמב"ן בבראשית יב' פס' ו', מביא את המדרש תנחומא (ט') שאומר בשם רבי יהושע דסכנין שכל מה שארע לאבות סימן לבנים, כלומר שכל מה שהתורה מספרת על קורות האבות אינם סתם סיפורי היסטוריה! אלא כל מה שקרה עם האבות זה סימן למה שיקרה עם הבנים.  וממילא כאשר אנו נתקלים באירוע שדומה למה שארע עם האבות, עלינו ללמוד מהם כיצד עלינו להתנהג. וכמו  שמובא בב"ר עח' טו', שרבי ינאי היה הולך למלכות רומי להשתדל עבור עם ישראל, ובכל פעם שהיה צריך ללכת היה לומד את פרשת וישלח כדי לדעת כיצד להתנהג עם מלכות רומי שהם צאצאי עשו.

הבה נתבונן כיצד התנהג יעקב אבינו בחינוך ילדיו ובפגישה עם עשו והמלאך. "וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל" יעקב אבינו  מעביר בעצמו את נשיו וילדיו את הנחל, רק לאחר שהעביר את משפחתו הוא מטפל גם ברכוש: "וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ". "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" יעקב נאבק עם שרו של עשו, אך למרות שניצח במאבק, יעקב יוצא ממאבק זה עם פגיעה. ''וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" יעקב מנסה לפחות להפיק תועלת רוחנית מהמאבק ודורש שהמלאך יודה לו על הברכות שלקח מעשיו במרמה. "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:" בכל זאת יעקב נשאר עם פגיעה מסויימת מהמפגש עם שרו של עשיו ולזכר זה עד היום אנחנו לא אוכלים את גיד הנשה!(תשאלו שוחטים כמה זה מורכב!).

כשעמלו ב"מוסד הרב קוק" על ההדרת חידושי הריטב"א, מסרו כל מסכת לאחד מהתלמידי חכמים חברי המערכת. את מסכת יבמות, שכל תלמיד ובוגר ישיבה מכיר כשני כרכים עבים מאוד, מסרו לגאון רבי אהרון יפהן זצ"ל. כשסיים את עבודת ההדרה, מסר להנהלת המערכת קובץ גדוש שהיו בו יותר הערות שלו מאשר חידושי הריטב"א... הנהלת המערכת סרבו להדפיס את הספר בטענה שזה ספר של הרב יפהן ולא של הריטב"א. לאחר מספר חודשים לקה הרב יפהן בלבו ואושפז בבית החולים, וכאשר בנו בא לבקרו אמר לו הרב "מי יודע אם לא לקיתי בלבי בגלל הספר שלא הודפס...". הבן שמע את הדברים ומייד רץ להנהלת המכון וסיפר להם את דברי אביו. בשומעם זאת הבטיחו מייד כי הספר יודפס כמו שהוא.

לאחר מספר חודשים שאל הבן את הרב יפהן: הרי יש לך כמות ענקית של חידושים שעדיין לא הדפסת, אז מדוע דווקא הספר על חידושי הריטב"א גרם לך ללקות בלבך?

ענה לו הרב: אכן אתה צודק, אבל כששכבתי בביה"ח חשבתי איזה דבר טוב ניתן להפיק מהמצב בו אני נמצא? וכך יצא הספר לאור.

מיד לאחמ"כ יעקב מתכונן לפגישה עם עשיו עצמו ומסדר את המחנה כך שהילדים יהיו אחרונים שיפגשו בעשיו, וכאשר עשיו מציע לו ללכת יחד, הוא דוחה את ההצעה.

נלמד מכאן כיצד להתנהג עם ילדינו, כל מפגש עם אירוע שלילי מותיר רושם בנפש הילד! לכן הדרך היא להשתדל כמה שאפשר להרחיק את הילדים מחשיפה לדברים שליליים, אך בד בבד עלינו להכין אותם למקרה של חשיפה בלתי נמנעת שלא מרצונם לאירוע שלילי, כמו שיעקב הכין את עצמו 14 שנה בישיבת שם ועבר לקראת הפגישה עם לבן, וזה גם נתן לו את החוסן למפגש עם עשיו. עלינו לזכור שרושם שלילי עלול להחרט בנפש הילד לנצח! (גיד הנשה).

אך עם זאת, כאשר קרה והילד כבר נחשף לאירוע לא רצוי, עלינו להשתדל להפיק תועלת מעצם האירוע, לשוחח עם הילד על מה שקרה, להפיק תובנות איך להימנע מכך להבא וגם לנסות להפיק תועלת מהאירוע עצמו כלימוד לחיים, וכמו שאומרים העולם: מה שלא שובר אותך, מחשל אותך!

בתפילה לשמירה על טהרת ילדינו