בפרשת תזריע וגם לאחריה בפרשת מצורע אנו קוראים על חומרת נגע הצרעת, שתי פרשות שלימות (חוץ מכמה פסוקים בתחילת תזריע) עוסקות בנושא אחד, דבר שאין לו עוד דוגמא בתורה.

חז"ל הקדושים מלמדים אותנו שנגע הצרעת בא על לשון הרע, הבה נתבונן: אדם מוציא מפיו מילים לא ראויות וחושב לעצמו "אני הרי הוצאתי את המילים מגופי, הן יכולות לפגוע במישהו אחר אבל לא בי".

אבל התורה הקדושה מלמדת אותנו שאדם שמוציא מפיו מילים לא ראויות הוא בעצם מרעיל את האוויר סביבו והוא עצמו נפגע מכך באופן פיזי ממש!

ואין הדברים אמורים רק לגבי לשון הרע, אלא כל דיבור אסור, עלינו לחנך את ילדינו לשמור על טהרת הפה, וחלילה כל דיבור שאינו ראוי פוגע במדבר עצמו.

ידוע מאמר חז"ל שמידה טובה מרובה ממידת פורענות פי 500, אז אם למילה לא טובה יש השפעה כ"כ הרסנית, אי אפשר לתאר ולשער כמה יכולה לפעול מילה טובה!

אם זו מחמאה או מילת עידוד או כל מילת קירוב.

אנו עומדים בערב חג הפסח, חג החירות והחינוך, מצד אחד אנו לומדים שבני-ישראל נגאלו על שלא שינו את לשונם, שאין זאת רק השפה אלא צורת הדיבור. ומצד שני אנו מצווים על "והגדת לבנך" ומה יותר מחנך את הבנים מאשר דוגמא אישית של ההורים.

ואסיים בסיפור ששמעתי השבוע מכלי ראשון. פגשתי רופא שהוא נכד לצדיק רבי חי טייב זצ"ל (המכונה "לא מת"), לצערנו כיום הוא אינו שומר תומ"צ כלל, אך הוא מספר לי שבהיותו נער בג'רבא כבר אז הוא לא הלך בתלם והוריו שלחו אותו לעשות את אחת השבתות אצל הגאון רבי מצליח מזוז זצ"ל. בשובם מביהכנ"ס בעיצומה של שבת קדש, ראה הנער סיגריה דולקת על הארץ, מול עיני הרב מתכופף הנער, מרים את הסיגריה מכניס אותה לפיו ומעשן!

הרב שראה זאת מייד הסתובב ועשה את עצמו כאילו לא ראה, המתין שהנער יסיים את הסיגריה ואז קרא לו והעניק לו חיבוק גדול ונשיקה חמה!

מספר לי אותו רופא: "אני לא שומר שבת, מאז עברתי גלגולים רבים. הייתי רופא בצרפת, הקמתי בית-חולים בדרום אפריקה, אבל למרות שעברו מאז עשרות שנים! הנשיקה של הרב בוערת בי וקשה לי מאוד להכניס סיגריה לפה בשבת!''.

הסיפור הזה ממחיש לנו מהי כוחה של מילה טובה שיכולה לבנות עולמות ולהשפיע על ילד עד סוף ימיו!

שנזכה למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום. שמחים בבנין עירך, וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשנו.

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"

בדורנו הדל, אנו שומעים פעמים רבות לצערנו את השורש "חרד". הילד סובל מחרדות, ההורים סובלים מחרדות (כמובן "לא ליד הילדים"...), כמעט בכל ועדה חינוכית עולה נושא החרדות, ואין בכך פלא בעקבות המאורעות התכופים העוברים עלינו, עוד זה יוצא וזה בא, מלחמה, קורונה, מלחמה וחוזר חלילה.

לכן מן הראוי היה לעשות מעט סדר בדברים.

מה באמת ההבדל בין פחד לחרדה? האם הם תגובה טבעית? מי מהם דורש התייחסות וטיפול?

ובכן, פחד הינו תגובה טבעית ובריאה! שכן הפחד גורם לנו לשמור על גופנו מסכנות. אם חלילה לא היה פחד אדם היה נכנס לסכנות ולא שומר על עצמו. הפחד הוא תגובה קצרת-טווח לאיום אמיתי שמטרתו לסייע לגוף להגיב במהירות כדי להינצל מהסכנה, ומשכך גם חולף עם חלוף הסכנה או מעט אחרי, פחד מניע לפעולה.

חרדה לעומת זאת, הינה תופעה ארוכת טווח המופיעה ללא שום קשר לאיום אמיתי אלא כתוצאה מחשבתית הגורמת לחרדה. חרדה בדר"כ אינה מוסברת, כלומר שלאדם החרד לעתים קרובות קשה להסביר ממה הוא חרד, או שהוא מפחד מדברים שאינם קיימים כרגע, כלומר האיום לא אמיתי או לא מאיים כרגע, החרדה משתקת ואינה מניעה לפעולה משום שהחרד אינו יודע מה ניתן לעשות שהרי אין איום אמיתי.

והנה כמה דוגמאות מתורתנו הקדושה להבדלים בין פחד לחרדה:

בראשית לא', מב': "לוּלֵי... וּפַחַד יִצְחָק" יעקב אבינו לא רוצה לומר "אלוקי יצחק" משום שהיה חי עדיין, לכן מחליף זאת במילה "וּפַחַד" כלומר: מי שאבי מפחד ממנו, ומכיוון שיצחק ויעקב הכירו את ה' א"כ זהו פחד מדבר ידוע, פחד שמניע לפעולה לקיום המצוות. ואותו עניין גם בפס' נג': "וַיִּשָּׁבַע יַֽעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָֽק".

שמות טו', טז': "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן" אומר רש"י הקדוש: "תפול עליהם אימתה. על הרחוקים: ופחד. על הקרובים" כלומר שהקרובים, דהיינו המצרים, פחדו כי הם ראו את המים מכסים אותם, הם פחדו מאיום אמיתי.

דברים ב', כד-כה': "רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה: {כה} הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ" פחד נופל על כל העמים בשמעם את מה שעם ישראל עשה לעמים אחרים, הם מפחדים מאיום אמיתי. וכעין זה גם בדברים יא', כח': "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' וכו' ".

וכן בקללות בפרשת כי-תבוא, דברים כח', סו-סז': "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: {סז} בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד וכו' " כאשר עם ישראל עובר צרות חלילה ויש איום ממשי על החיים, זה פחד.

לעומת זאת אנו מוצאים פסוקים שמדברים על חרדה:

בראשית כז', לג': "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" ואומר רש"י הקדוש: "ראה גיהנם פתוחה מתחתיו". כאשר עשו נכנס לאביו יצחק להביא לו מטעמים ויצחק אינו מבין מי זה שהביא לו מטעמים לפני כן "וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ" וגם עניין הגיהנם היה הפתעה עבורו שהרי כשיעקב נכנס ולא נפתחה תחתיו גיהנם הוא לא התפלא. רואים כאן תגובה מאיום לא ידוע, לכן התורה משתמשת במילה חרדה.

בראשית מב', כח': "וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ" האחים מגלים שהושב כספם ואינם יודעים מדוע, אינם יודעים מי ומה רוצים מהם, אין להם הנעה לפעולה משום שאין להם מושג מה ניתן לעשות כנגד איום לא ידוע, הם חרדים.

שמות יט', טז': "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" עם ישראל מופתעים מהתגלות אלוקית שהם עדיין לא מכירים, הם חרדים.

ואולי רמז לכך שחרדה מטלטלת את הנפש, בניגוד לפחד שמניע לפעולה כשהפעולה עצמה מפחיתה את החרדה, נוכל למצוא בשמות יט', יח': "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" הטלטול והרעידה של ההר מעוצמת המעמד נקראת חרדה.

ובאמת הדבר הכי חשוב במקרה של חרדה הוא להניע את החרד לפעולה, תחילה מחשבתית כמו שאלת שאלות טכניות שהוא יכול לענות עליהן אך מחייבות אותו להפעיל את החשיבה כגון: איפה אתה גר, איך קוראים לאבא ולאמא וכו'. ולאחר מכן, אם מתאפשר, להניע אותו לפעולה פיזית.

א"כ הפחד הוא תגובה טבעית ובריאה, אך החרדה היא תגובה לא בריאה ויש לטפל בה בהקדם האפשרי, תחילה כמו שכתבנו אך במקרה וזה לא חולף יש לפנות לאיש מקצוע.

יה"ר שנזכה לחיים רגועים ושלווים
ונזכה שיתקיים בנו הכתוב: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"