מניעת אלימות

אלימות- רקע תיאורטי

האלימות נתפשת כצורה ההרסנית, הלא לגיטימית, של תוקפנות והיא מוגדרת כ"שימוש בכוח, בין אם פיזי או אחר, כנגד הזולת במטרה לפגוע בגופו, בכבודו, ברכושו, בנפשו או בתרבותו" (רוזמן ודיטל, 1999, עמ' 387). פעמים רבות, במיוחד אצל ילדים, מה שמתחיל כתוקפנות קלה ולא מזיקה לכאורה, עלול להידרדר במהרה לאלימות של ממש. הצקות מילוליות ופיזיות, קללות, משחקים תוקפניים וכיו"ב הם מרמזי האלימות ומזמניה.

האלימות הוגדרה ע"י נחקרים כחוסר כבוד הדדי,חוסר סובלנות,חוסר הערכה הדדית, התעלמות מזכויות הפרט,התעלמות מנורמות חברתיות, שלילת זכותו של הפרט לתחושת ביטחון,חוסר תיאום תקשורתי. כלומר המאפיינים שצוינו הם דווקא העדר של מצבים,ולאו דווקא הימצאותם, ונראים כקשים יותר למדידה, בשל היותם מוכללים ומופשטים למדי.

האלימות הנה תופעה שכיחה ביותר המופיעה כמעט בכל הקשר בחיינו: במשפחה, בין שכנים, בכבישים, במקומות בילוי,במגרשי הספורט, בבתי הספר, ברחוב ,ולאחרונה גם אלימות פוליטית, החודרת ומחלחלת לכל תחום בחיינו,ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים. האלימות בקרב ילדים ובני נוער בישראל מגיעה לתודעת הציבור בשיאה המזעזעים ביותר כשכלי התקשורת מדווחים על מקרים קיצונים של רצח,שוד, אונס קבוצתי או סחר בסמים,אבל התופעה הקשה באמת היא ששיאים אלה הם ביטוי של מעורבות וחשיפה לאלימות יומיומית ,ברמות שונות של חומרה,שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים בישראל,בכל מקום בארץ, בכל שכבות הציבור. הספרות המדעית מצביעה על כך ששיעורי האלימות גבוהים במיוחד בתקופת ההתבגרות, בהשוואה לתקופות גיל אחרות,וכי במדינות רבות בעולם המערבי ניכרת החרפה בשיעורי האלימות במקביל לגידול בהיחשפות הצעירים לשתיית אלכוהול ונשיאת נשק.

אלימות במערכת החינוך

אלימות בבתי ספר מאיימת על ביטחונם של תלמידים ומורים ופוגעת במעשה החינוכי. תלמידים מתנהגים בצורה תוקפנית ואף אלימה, הן כלפי תלמידים אחרים והן כלפי מורים (דיין, 2004). הדוגמאות לכך רבות ויום-יומיות: תלמידים מסרבים למלא הוראות, צועקים, מציקים מילולית ופיזית, מאיימים, מפחידים, ואף נוקטים באלימות גופנית, 2004). היקף האלימות במערכת החינוך בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי. בין הסיבות לעליה באלימות ניתן למנות: הישגים נמוכים בלימודים, תחושת נתק מבית הספר, הכרה כי בבית-הספר קיימת אלימות, מצב כלכלי קשה, תזונה דלה או רעב של תלמידים, סבל מאלימות במשפחה, השפעת האלימות בסרטי טלויזיה, בפרסומות, מחשב, אינטרנט, עליית מפלס האלימות בחברה הסובבת ונזקי הטרור. ילדים אלימים מרבים לברוח מהלימודים, להשתעמם, להכשל בלימודים ולהסתבך עם המורים וההורים. תופעת האלימות הגוברת בבתי-הספר קשורה גם להיחלשות מעמדו של המורה, כירסום בסמכויותיו, זילזול במורים והיעדר גיבוי למורים. אירועי האלימות הקשים בין בני הנוער המחמירים ומתגברים מהווים ביטוי גם למצוקה חברתית וכלכלית בה נתונים ילדים במשפחות דלות אמצעים, הורים מובטלים, משפחות חד-הוריות, ומשפחות עוני. נקיטת פעולות לחיזוק הישגי התלמידים האלימים בבתי הספר עשויות לחזק את הדימוי העצמי החיובי שלהם ולהשפיע בכיוון של השתלבות משופרת במערכת החינוך ובחברה. (נקר,2005) תופעת האלימות בקרב ילדים ונוער מהווה בבואה של מה שקורה בחברת המבוגרים. החברה אלימה יותר, בוטה, וגבולות המותר והאסור נפרצים כל יום. העליה באלימות בחברה מקבילה לעליה באירועי הטרור בישראל. הנימוסים אינם באופנה עוד, כמו גם ההתחשבות בזולת. האחריות מוטלת גם על כתפי ההורים שאינם מציבים גבולות ברורים בפני הילדים, לא בלבוש ולא בהתנהגות, מה שגורם למשבר ערכים. הילדים מחקים את המבוגרים בחיפוש פתרון לבעיות באמצעות כח. ילדים אלימים עלולים לגדול כבגירים אלימים שקשה לשקם אותם, או בלתי אפשרי. ילדים ונוער האמורים לספוג במערכת החינוך ערכים, מכים אחד את השני מכות רצח, עבור ערכים כמו כבוד, הוכחת גבריות, שליטה, בריונות לשמה, ועוד. נערים נפצעים פציעות קשות מאלימות של בני גילם כנגדם ושימוש בסכינים. (נקר,2005)

צורות אלימות

אלימות פיסית

קשת רחבה של התנהגויות המבוצעת ע"י האלים ופוגעות בגופו ובריאותו של הקורבן: דחיפה, יריקות, צביטות, משיכת שיער, בעיטות, דקירה, כוויות, הכאה, ירייה, הגבלת חופש התנועה, פגיעה באמצעות חפצים, הטרדה, פגיעה ברכוש, פגיעה בבעלי חיים, כפיית הקורבן לבצע פעולות משפילות.

אלימות מילולית

מעשים שמטרתם לפגוע באדם אחר שלא בצורה פיזית: העלבה, איומים וסחיטה באיומים. במקרים מסוימים, הפגיעה המילולית היא חלק מביצוע עבירה חמורה יותר, לדוגמא - בפרשת אונס בבית ספר מסוים בארץ, איימו האנסים על הנערה כי אם לא תעשה כדבריהם "ייעשו לה בלגן בבית הספר".

אלימות מינית

פעילות מינית אגרסיבית כנגד גופו של הקורבן וכנגד רצונו. קשת רחבה של התנהגויות שיש בהן פגיעה בגופו של הקורבן, נגיעות בלתי רצויות בחלקי הגוף, פעילות מינית המלווה בפגיעות פיזיות, פעילות מינית עם אדם שלישי בניגוד לרצונו ותוך שימוש בכוח פיזי או איומים, כולל עבירת מין המתבצעת גם ללא שימוש בכוח כמו גילוי עריות ומעשים מגונים. שימוש בכינויי גנאי מיניים, הפחדות במהלך קיום יחסי מין, התעקשות על התנהגויות מיניות בלתי-רצויות על-ידי האישה, הסתרה של קיומה של מחלת מין או אי-הגנה על האישה מפניה, או איסור שימוש באמצעי מניעה. התעללות מינית מאופיינת גם בפגיעה בחזה או באיבר המין, שימוש אלים בחפצים, וכן אונס ("אונס בנישואין").

אלימות נפשית/פסיכולוגית

שימוש באמצעים המכוונים לגרום לפגיעה רגשית ונפשית באדם, ללא מגע ישיר עם גופו. מדובר בהרס שיטתי של תחושת הערך העצמי על ידי הפעלת כוח ושליטה בצורות שונות: סחיטה, הפחדות, דיכוי, איומים, מניעת מזון ו/או שינה, הטרדה, ביזוי והשפלה, מניעת קשרים חברתיים ובידוד חברתי. הפגנת שחיטה טוטאלית. התעללות נפשית היא זלזול שיטתי בערך העצמי של הקורבן. זה נעשה תוך מניעת חיבה, התעללות בחיות מחמד, הפגנת קנאה קיצונית, הוצאת כעס על בת-הזוג בקשר לילדים, מניעה מהקורבן של קשר עם חברים, הגבלת זמן.

אלימות כלכלית

כוללת מניעת קבלת החלטות כלכליות, לדרוש הצדקה לכל הוצאה לגיטימית, האשמות לא מוצדקות בבעיות כספיות, למנוע מידע בנושאים כספיים וגישה למידע כזה, וכן איסור לעבוד מחוץ לבית.

הזנחה

אי סיפוק צרכים בסיסיים, בין אם ע"י מניעה ואו ע"י עשייה אשר תוצאתם סבל בלתי נחוץ עם השלכות פיזיות, פסיכולוגיות כלכליות וחברתיות: מניעת טיפול, מניעת אוכל, מניעת שינה, וניצול כלכלי.

אלימות כלפי רכוש

פגיעה שיטתית, בדרך כלל, ברכושו של הקורבן (ללא מגע או פגיעה בגופו) במגמה לדכאו, לפגוע ברגשותיו ולערערו מבחינה פסיכולוגית.