פשוט להתחתן

תהליך חיפוש הזיווג הוא תהליך לא תמיד כזה פשוט. אולי אפילו מאוד לא פשוט. לפעמים... אחרי כל כך הרבה זמן שזה לא הולך - זה עלול ממש לייאש. אבל האמת... זה ממש (אבל ממש) לא חייב להיות ככה. למה?

****

הנה לך הסוד הגדול של הצלחה בשידוכים.

קריעת ים סוף. זה היה מצב בלתי אפשרי. המצרים רודפים מאחור והים חוסם מקדימה. אי אפשר לעבור וגם אין לאן לברוח. בחיצוניות... קטסטרופה! דד-אנד. הדלת נעולה. מה עושים?!

אך האמת היא שהדלת לא באמת היתה נעולה. היא היתה נעולה רק באופן טכני - אבל היה לנו את המפתח כך שבעצם היא היתה פתוחה.

נו... אז אם היה לנו את המפתח, מה הבעיה? למה לא להמשיך קדימה?

הבעיה היתה שלא היינו מודעים לעובדה הפשוטה הזאת שהמפתח כבר אצלינו. הים כבר היה מוכן להיפתח. רק היה צריך לשלוף את המפתח, לפתוח ולעבור.

ומה הוא היה? מה היה המפתח שפתח את המחסום? המפתח היה אותה הכרה שמה שנראה בחוץ כחסימה - כמשהו פשוט בלתי עביר - באמת מאוד קל לעבור אותו. שהדבר הזה שצועק לך - אין שום טעם אפילו לנסות ולהמשיך - הוא בעצם תעתוע. אשליה. ואם רק תמשיך קדימה עוד קצת - תראה שהכל נפתח. הכל זורם. הכל פתאום מצליח.

ולמה זה ככה? למה זה לא יכול להיות פשוט וזורם וקל...

יש לה סיבה לבלימה החיצונית הזאת - והיא לנסות אותנו. לראות אם אנחנו באמת מחוברים לפנימיות או שאנחנו עדיין שבויים בחיצוניות המתעתעת של העולם. וכשאנחנו עדיין בצד הזה של תפיסת המציאות, אז הכל הולך קשה ואנחנו פשוט תקועים.

אבל כשנחשון בן עמינדב שלף את המפתח התודעתי הזה, כשהוא החליט ללכת על ה'פנימיות', זה לא היה תהליך. זה קרה מיד. ישועת השם כהרף עין. מיד קרה הנס והתגלה שמלכתחילה לא היה שם באמת שום מחסום - זה היתה אשליה שנבעה מאותה הסתכלות חיצונית וילדותית שלנו על המציאות.

****

מה צריך לעשות כדי להגיע לתודעה פורצת הגבולות הזאת, כדי להגיע לתודעה מחוללת הניסים הזאת? איך משיגים את המפתח?!

לזהות את הניסיון הפרטי שלי

באופן כללי הקב"ה רוצה שנעבור ממקום של 'תוהו' למקום של 'תיקון'. המקום התוהי זה אותה תפיסה ילדותית שבה אני רואה את המציאות בצורה מאוד שטחית ורדודה וממילא טועה. היא מבוססת בעיקר על דמיונות ופחדים והיא זאת שתוקעת אותנו עמוק עמוק בתוך תהליך השידוכים וההיכרות בלי להצליח להכיר ולהתחבר באמת.

התוהו זה המחסום וממנו אנחנו צריכים לצאת ולהגיע למקום המתוקן שמסוגל להתחבר למציאות כמו שהיא. התיקון זה מקום רגוע ושלו, חסר פחדים. מקום שמאוד מאמין בעצמו ובערך שלו. זה מקום ללא מתח, לחץ, אכזבה, כעס, עייפות, ייאוש... מה שמאפשר לי לראות את המציאות ואת בן הזוג איתו אני נפגשת בצורה הרבה יותר מציאותית ואז אני יכולה להכיר באמת וגם להתחבר אליו רגשית.

אז זה האתגר באופן כללי, אבל באופן פרטי כל אדם קיבל מהקב"ה אתגר אישי וספציפי משלו. אצל כל אחד ה'תוהו' מתלבש בציור אחר. כל אחד וה'שריטה' שלו. והאתגר שלנו הוא להצליח לזהות את ה'שריטה' הפרטית שלי ומכאן הדרך לתיקון היא כבר קצרה.

יש מין מושג כזה בעולם - מעוכבי שידוך. ולפעמים זה נשמע כמו מין מילת קוד למזל רע. ואם זה פשוט מזל רע אז אפשר להתחיל למכור לנו קמעות, נסיעות לקברי צדיקים ו-40 ימי תפילה רצופים...

אז כמובן שתמיד זקוקים לסייעתא דשמייא, אבל אנחנו חייבים להבין שזה לא גזירת גורל.

אם עדיין לא התחתנתי זה אומר שיש בתוכי ניצוץ של תוהו שמחכה להיגאל. שמחכה שיתקנו אותו. וברגע שאזהה אותו ואתקן אותו - אז זה פשוט יקרה. ברגע חדא ובשעתא חדא. ברגע אחד ובשעה אחת. ממש כמו קריעת ים סוף זה פשוט יבוא..

רק מה, אדם קרוב אצל עצמו ולכן מאוד קשה לזהות את הנקודות התוהיות האלה לבד. ההזדהות עם המקום הטועה שלי היא מאוד גבוהה - לכן זה כל כך חוסם אותי.