חקלאות

לשאלה מה יורם העדיף להיות, חקלאי או אמן, לא הייתה תשובה חד משמעית.

בהיותו בן יחיד להוריו ודור שני לכפר, לא באמת הייתה קיימת עבורו אפשרות בחירה. לאחר נישואיו ובסיום תקופת ההדרכה במושב מרגליות שבגליל העליון, הוא חזר למשק הוריו והפך להיות הבן הממשיך.

במקביל לעבודות החקלאיות האינסופיות הוא המשיך לצייר ולצלם, ליצור ולהשתתף בתערוכות, ובשלבים מאוחרים יותר גם ללמד.

החקלאי שבו היה אמן - האמן שבו היה חקלאי, ושני העולמות היו שזורים זה בזה בחוט בל יינתק.

כמקובל בכפר המשק החקלאי היה "משק מעורב" - מספר ענפים במקביל.

בשנים הראשונות כלל המשק רפת, לול ומטעים, אך כדי להגדיל את אפשרויות הפרנסה, התווספו לאורך השנים גידולים, ואחרים נעלמו. בחורף גידלו כרובית ובקיץ בצל, ובמשך כמה שנים גידלו שיחי פרג. לול העופות החל כלול ביצי מאכל, הוחלף בגידול תרנגולי הודו ובהמשך עופות לפיטום. נבנו חממות לגידול פרחים בהן גידלו בעיקר גיפסנית. למשק היה חלק גם בשותפות של חברי האגודה בפרדס ובכותנה.

בשנים האחרונות לחייו סגר יורם את ענפי המשק השונים והעביר את השרביט לניר, הבן הממשיך אשר מגדל כרם באדמות המשק .

יורם הסתפק בטיפוח גינת ירקות עונתית לשימוש ביתי ובגידול חתולים, חלקם ילידי המקום ואחרים שכונו בשם הכולל "הדוד מאמריקה" - זה מקרוב באו, ולרוב הושלכו ע"י בעליהם.

מאחר ואחד מעקרונות המושב הוא "עבודה עצמית", העבודות החקלאיות במשק מבוצעות בכוחות בני המשפחה בלבד. אלה עבודות המשק בהן לוקחים חלק גם הילדים: לדלל סלק מספוא, להעמיס עגלה בסלק מספוא, לעשב בכותנה, לקצור ירק לפרות, לאסוף חבילות חציר ולסדר אותן במתבן (להשתדל לא להיפגש עם נחשים שחורים), לקטוף אגסים, להוציא בצל, לחלוב, להעביר עגלים, לאסוף ביצים, להעביר אפרוחים, להזריק להודים, לשלוח הודים, לקטוף ולארוז פרחים, ובחורף, כשרוצים להתכרבל במיטה ולהקשיב לגשם, לקטוף בפרדס...

חקלאות ואמנות