"יהושע-שמואל ושני בניו מאיר-יהודה וחונא, קיבלו אדמות ומגרשים מאת השלטונות (ניקולאי הראשון), והפכו להיות איכרים עובדי אדמה בכפר מנקיפקה שבדרום-מערב, אוקראינה". (מתוך אילן יוחסין שהכין צבי ליברמן-לבנה, אחיו של סבא יהושע).

היכן בדיוק נמצא הכפר מנקיפקה? האם זהו שמו האמיתי או שבמרוצת הדורות השתבש השם, לא ברור. ברשומות שונות נכתב שם הכפר כמאנקובקה, כך או כך, אין וויכוח על העובדה שמוצאם של שרה ויהושע היה מאוקראינה.

עץ המשפחה של סבא יהושע

- יהושע-שמואל ליברמן בן מאיר-יהודה (נולד: 1820).

התחתן עם גנסיה (נולדה: 1822)

ילדיהם: מאיר-יהודה (1834), נתנאל (1841), חונא (1845), רייזל (1847), דוב (1851), ביילה (1854).

- חונא ליברמן (נולד: 1845. נפטר: 18.02.1909)

התחתן עם לאה.

ילדיהם: בן ציון (1867), רייזל (בעלה נחום אברהמסון), יהושע-שמואל (אשתו מניה).

- בן ציון ליברמן (נולד: 1867. נפטר: 1957)

התחתן עם הניה.

ילדיהם: אליעזר (התחתן עם חנה ונשאר ברוסיה), צבי (התחתן עם רבקה לבית פינסקי), דוד (התחתן עם חיה לבית ספיבק), יהושע (התחתן עם שרה לבית דוכובני), שרה (התחתנה עם וורטמן שמת משחפת, ובעלה השני יעקב ישראלי).

- יהושע ליברמן (נולד: 1895 נפטר: 1990)

התחתן עם שרה.

בנם: יורם ליברמן (לילך).

- יורם לילך (נולד: 14.08.1930. נפטר: 16.01.2016)

התחתן עם מיכל לבית בוכמן (נולדה: 10.10.1935)

ילדיהם: נטע (24.08.1957), רן (07.07.1959), ניר (10.12.1965).

- נטע לילך

התחתנה עם יורם דומב.

ילדיהם: גיא (28.10.1985), חן (19.09.1987)

- רן לילך

התחתן עם אפרת גרץ.

ילדיהם: יובל (20.12.1994), מעין (20.4.1997), חמוטל (13.3.2006)

- ניר לילך

התחתן עם כרמית לוי.

ילדיהם: דנה (07.09.2000), רז (16.06.2002), גל (17.09.2005).

עץ המשפחה של סבתא שרה

הוריה: יהושע וחיה

הורי יהושע: אהרון ונחה

הורי אהרון: איזיק ו-?

הורי חיה: ישראל ואסתר

להלן סיפור עלייתה לארץ של סבתא שרה ליברמן (לבית דוחובני) כפי שסופר לניר לילך:

בשנת 1918 התחילו פרעות. לכל הערים היו מגיעים קבוצות של בריונים ושודדים את הבתים. בביתה של שרה היה סליק, זה היה חדר שאת דלתו הסתירו מאחורי ארון. יום אחד חזרה שרה הביתה, ושכן קרא לה להיכנס לביתו. הוא סיפר לה שחיילים רוסים מצאו את הסליק והתחילו לשדוד אותו. היא ראתה דרך החלון את החיילים הרוסים גונבים את חפצי הערך שהיו בסליק. הסליק שימש כמחבוא לחפצי ערך של כל המשפחות כי היה בטוח.

בזמן הפרעות שרה הייתה בחורה צעירה והיא פחדה מהחיילים הרוסים, לכן נהגה להתחפש לאישה זקנה כדי להטעות אותם. היא כיסתה חצי מפניה במטפחת גדולה, את יתר הפנים מרחה בפיח, התעטפה בשמיכה והחזיקה בידיה את בתו של אחיה, כך לא חשבו שהיא נערה צעירה.

שרה עזבה את ביתה ועברה להתגורר עם אחיה, כי אביה לא הרשה לה לכתוב בשבת בביה"ס של הגויים. בבית אחיה הכירה את יהושע, אך לאחר שפרצו המאורעות לא ראתה אותו במשך שלוש שנים. בזמן זה הוא עזב את אוקראינה ונסע לארץ-ישראל, אך היא לא ידעה זאת.

כשהסתיימו הפרעות והחיים חזרו למסלולם, הכריזו השלטונות כי כל אדם צריך ללמוד ולהביא תועלת למדינה, ושרה קיבלה משרה של חצי יום לנהל מחסן ספרים. בערב היא למדה בסמינר למורות. חודש אחד לפני הבחינות האחרונות בסמינר שהיו מבטיחות לה תעודת הוראה, הגיע אחיה ובידו מכתב מארץ-ישראל. המכתב הגיע מיהושע ובו נכתב כי עליה לפגוש מיד קבוצת חלוצים המתכננים לעלות לארץ-ישראל ולהצטרף אליהם. היא קיבלה את הבשורה בבכי כי מאוד רצתה להשלים את לימודיה, אך יצאה מיד להיפגש עם אותה קבוצה בגבול רוסיה-פולין.

בהמתנה לפגישה שהתה במשך היום באכסניה, ובלילה התחבאה בחנות של יהודים. בוקר אחד נכנס לאכסניה שוטר וביקש ממנה תעודה, בעודו מניח על השולחן ספר, ועוזב. שרה ראתה שמדובר בספר שירים של ח.נ. ביאליק, ותהתה אם האיש אמנם שוטר וזו מלכודת, או שמדובר ביהודי שרק התחפש לשוטר ובעצם העביר לה הודעה. בתוך הספר היא מצאה פתק כתוב בעברית בו הודיעו לה כי בשעה 9 בערב יבואו לקחת אותה לנקודת מפגש. בנקודת המפגש חיכה מבריח גבולות פולני שדרש מכל אחד מחברי הקבוצה 50 רובל דמי מעבר של הגבול. שרה נתנה לו את הכסף שאביה נתן לה בטרם עזבה, והם יצאו לדרך. הם החלו לחצות נהר, נורו עליהם יריות והם נתפסו. רק אחרי יומיים שוחררו וחצו את הגבול לפולין.

בפולין פגש אותה בחור ששאל אותה אם יש לה קרובים במדינה. היא ענתה שיש דוד ובעקבות מכתב שנשלח אל הדוד, היא קיבלה תעודה פולנית על שם בתו. היא החלה לעבוד בתפירה בבית "החלוץ" ועזרה לשתי ילדות בשיעורי הבית שלהן בתמורה ללינה ולמזון. כשהלכה יום אחד ברחוב עצר אותה שוטר חרש שזיהה שהמבטא שלה אינו פולני, וביקש ממנה תעודה. בהתרגשותה ענתה לו ברוסית ולא בפולנית, ונעצרה. בחקירתה דיברה אוקראינית והסבירה כי אינה דוברת פולנית משום שהוריה מאוד אדוקים ולא אפשרו לה ללכת לבית ספר פולני, אלא דיברו אוקראינית אותה למדו משכניהם. 6 שבועות ישבה בבית הסוהר מבלי שהצליחו להוכיח כי היא דוברת רוסית, והוחלט לשלוח אותה לגליציה. שוטר ליווה אותה לעיר הקרובה, שוטר אחר המשיך במסע וכך עברה מידיו של שוטר אחד לשני עד שהגיעו לגליציה, לבת דודתה. מספר חודשים שהתה בגליציה ומשם המשיכה לורשה. מורשה נסעה ברכבת לרומניה. השלג שירד כיסה את המסילה והיה צריך לפנות אותו כדי שהרכבת תוכל להמשיך בדרכה. ברומניה עלתה על אוניה שהובילה לוחות עץ ובמשך 14 ימים שטו עד שהגיעו לארץ-ישראל. המזון המועט על האוניה היה צנימים ודג מלוח.

עשר תרנגולות - שרה ליברמן

הסיפור הוא סיפור התרנגולות שלי. אלה התרנגולות הלבנות שנראות בצילום הצריף הראשון. הבאתי אתי מנהלל עשר תרנגולות. גרנו בצריף הגדול והתרנגולות הסתובבו במשך היום סביב הצריף ובלילה הייתי מכניסה אותן לארגז גדול. שם גם היה מקום ההטלה שלהן. הטילו שבע-שמונה ביצים ביום והייתי נותנת ביצה לאמא שלך בשבילך, לבוזיה (שולמן) בשביל נעמי, להניה (שולמי) בשביל הדסה. ביצה אחת הייתי משאירה בשבילי ובשביל יהושע. לילה אחד התהפך הארגז על ידי כלב או חיה אחרת והתרנגולות נחנקו. נשארו שתיים-שלוש בלבד.

נכתב בספר "כפר נולד" בעריכת רינה פורת.

ירקות - שרה ליברמן

כשהקימו במרכז מקלחת, עוד בימים הראשונים של הכפר, חברים כמובן התרחצו בה, ונשפכו הרבה מים! שרה בן-חיים ואני דיברנו בינינו: הרי חבל על המים שנשפכים מן המקלחת! נזרע שם ירקות! לי היה ידע בגידול ירקות שקיבלתי במקווה ישראל. ובכן - החלטנו לעשות שתי ערוגות: ערוגת סלק וערוגת תרד. מסלק נוכל לבשל חמיצה, ומתרד נעשה קציצות, וכבר יש ארוחת צהריים! ועשינו זאת.

"כפר נולד" בעריכת רינה פורת.

להלן סיפור עלייתו לארץ של סבא יהושע ליברמן כפי שסופר לניר לילך:

יהושע שירת בצבא הרוסי וכשהתחילה המהפכה ערק מהצבא וחזר לכפרו. מאחר והתושבים המקומיים הרגו ביהודים, החליט לעלות לארץ-ישראל.

הוא הגיע עם עוד 7 אנשים לגבול רוסיה-רומניה, עברו את הנהר ונכנסו לעיירה. כדי להתחמם נכנס לבית הכנסת המקומי וסיפר שהוא חלוץ בדרכו לארץ-ישראל. אחד היהודים לקח אותו מבית הכנסת לביתו ונתן לו לאכול ולישון אצלו. כעבור מספר ימים נסע בעגלה של סוחר יהודי לעיר אחרת בה היו ארגוני עלייה יהודים. כדי להתפרנס החל לעבוד בבית חרושת לוודקה בו היה בור גדול ובתוכו קרח לקירור הוודקה. את גושי הקרח הגדולים היה צריך לנפץ, ויהושע קשר לנעליו שני שקים כדי למנוע החלקה, ועשה בחצי שעה עבודה שעשו אחרים במשך יום שלם. מנהל העבודה החליט להעביר אותו לעבודה אחרת, בה היה עליו למלא 15 שקים של תבואה ולשפוך אותם לאסם. גם עבודה זו הסתיימה במהירות וכדי להעביר את הזמן סידר יהושע את השקים הריקים בערימה מסודרת. מנהל העבודה שלח אותו למשימה נוספת - לשמור שלא יגנבו אוכל מהפסולת בשביל הפרות.

יהושע הבין שאין תכלית בכך, נסע לבית "החלוץ" כדי לברר פרטים לגבי עליה לארץ. הוא הזכיר את אחיו, צבי ליברמן, שכבר היה בארץ-ישראל, וקיבל מיד אישור לעלות. יהושע הצטרף לקבוצה של 100 איש שנסעו לבודפסט, שהו בה מספר חודשים והמשיכו לתורכיה. בתורכיה עלו על אוניה ושטו כשבוע עד שהגיעו לארץ-ישראל.

יהושע ליברמן - דברים שכתב יוסי רביב עם מותו של יהושע.

... אחד אחד נעלמים אחרוני דור המייסדים. כל אחד מהם, נטל חלק בתקופה מיוחדת במינה בעם היהודי ובארץ ישראל. המייחד אותם הוא שהם לקחו חלק בתהליך ההיסטורי של התעוררות העם היהודי, מרד בגולה וחזרה לארץ ישראל לשם בנייתה מחדש כמולדת העם היהודי, לא מחוסר ברירה אלא מתוך הכרעה אישית, תוך מודעות לקשיים שיעמדו בדרכם.

יהושע היה אחד מהם וכמו רבים מהם זיהה את משאת נפשו וידע לעצב את דרכו מרגע שעמד על דעתו כנער צעיר ועד לאחרית ימיו.

יהושע, יליד העיירה מנקופקה באוקראינה, בה חיו כעשרים בני משפחות יהודיות. נולד לבית אדוק בדתו שמנע ממנו ללמוד בבית ספר כללי פן יעבור חלילה עבירה. את תלמודו עשה בביתם עם מורה פרטי ודווקא בעברית. עם תום לימודיו גויס לצבא הרוסי, דבר שלא היה מקובל באותם ימים על היהודים. בתום שלוש שנות שירות, חזר לעיירה ולקח חלק פעיל בהתעוררות הציונית של צעירי העיירה והסביבה וכבר אז, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, נפלה ההחלטה בליבו לעלות לארץ....

תחנה ראשונה - ת"א-יפו. יהושע הופך לפועל בניין ובמשך שנתיים וחצי הוא בונה את תל אביב כאחד מקבוצת אנשים מיוחדת: לוי אשכול, גולדה מאיר - ממייסדי "סולל בונה". בתקופה זו הוא מחליט על דרכו בארץ: היותו איכר עברי - שם התוודע לחבורת "הדרום" שרבים מחבריה היו בין מייסדי כפר יהושע.

כל התקופה התל אביבית שלו הוא מנסה לאתר את שרה, ידידתו מ"הבית", שבעקבות גלי הפרעות ביהודים שהתחוללו ברוסיה, נדדה עם משפחתה ממקום למקום. מכתביו לשרה הם שיר מזמור לארץ ישראל, שהופכים למרכז החוויות בבית הכנסת בעיירה.

עם הגיעה ליפו, הם עוברים לנהלל שם חי אחיו, צבי ליברמן. שם הוא נקשר עם ארגון כפר יהושע ויוצא עם שרה ל"מקווה ישראל" לרכוש ידע וניסיון בחקלאות. עם העלייה לכפר הוא מצטרף לשבע המשפחות הראשונות המתיישבות על הגבעה בכפר יהושע.

יהושע הופך להיות פעיל במוסדות הכפר ולוקח חלק פעיל בעיצובו. אחד התפקידים המרכזיים שלו הוא הקמת "קרן מלווה וחיסכון", המוסד הכספי של הכפר, נפרד מהצרכניה ומהוועד, והוא כשלוחה של ה"בנק המרכזי", הזרוע הכספית של המוסדות המיישבים, מלווה כספים לחברים כדרך כל בנק.

יהושע פעיל בוועד של אותם הימים ומלווה בפעילותו את המשא ומתן עם המוסדות הלאומיים ופיתוח הכפר. לדבריו משקל והשפעה רבים. תוך פעילותו זו ממשיך לפתח את משקו צעד אחר צעד. יהושע היה שלם עם עקרונות המושב. בעיקר שם דגש על עבודתה העצמית של המשפחה במשקה, והעריך את חשיבות העזרה ההדדית. ברבות הימים הבין כי מה שנראה נכון לו ולחבריו, לא בהכרח מתאים לדורות הבאים.

פעילותו העניפה של יהושע בכפר נפסקה עם אובדן שמיעתו, אך חיונותו האישית לא פגה. העניין בנעשה בכפר, הביקורת על הנעשה במדינה, קריאת ספרים ועיתונים ועזרה בעבודות המשק, מילאו את זמנו. הצער על הסתלקותו של אדם ממשפחתו ומסביבתו הוא רב, אך אם יש ניחומים הריהם בעובדה שיהושע חי חיים ארוכים ומלאים, בצוותא עם אהובת נעוריו ומשפחתם כשהוא שלם עם דרכו. יהושע נפטר בן תשעים וחמש.

הערה: יהושע כתב סדרת מאמרים ארוכה ומפורטת שכותרתה: "לנו ולבנינו", ובה הוא מתאר נושאים שונים הקשורים בכפר בשנותיו הראשונות. המאמרים פורסמו ב"סיכומים", ונמצאים בארכיון הכפר, רובם גם בכתב ידו.