אמנות

הציור והיצירה היו מאז ומעולם חלק משמעותי בחייו של יורם.

הוא אהב לנגן, לשיר, לרקוד ריקודי עם ובעיקר לצייר, ואנחנו ליווינו את תהליכי היצירה שלו לאורך השנים.

"כבר בכניסה לסדנה של יורם לילך מתחת לבית בכפר יהושע אתה נתקל במאות רשתות של בדים וצבעים. סדנת הדפס ליד לול עופות אינו מראה שכיח במשק חקלאי. יורם לילך הינו מצד אחד בעל משק בכפר יהושע, המגדל אפרוחים לאימון, עובד בכרם ליין ובעבר מגדל פרחים, ומצד שני אמן בינלאומי, אשר מציג בתערוכות בארץ ובחו"ל.

כבר בגיל צעיר ידע יורם שחבוי בו כישרון שהוא חייב לנצלו, שהוא רוצה לצייר. כשחבריו שיחקו בחצר המשק או למדו לחלוב ולחרוש, הוא היה בדרכו לחיפה ללמוד ציור. הנסיעה לחיפה לא הייתה קלה בהתחשב במרחק והתחבורה מהמושב הנידח בעמק יזרעאל למרכז חיפה. מי שיצא ללמוד מחוץ למושב נחשב אז לחריג, לימודים בכלל היו אז דבר מיותר כי הרי מה שחשוב היה לעבוד את הקרקע, כל היתר לא היה נחוץ.

מדובר היה בהקרבה מצד הוריו במיוחד מצד אמו, שיורם מזכיר בהערכה רבה כמי שהבינה ועודדה אותו, הייתה משוחררת מדעות קדומות וידעה לספק לבנה את הצרכים החינוכיים-תרבותיים..."

(אילנה גרף, יורם לילך - מאחורי הרשת, ינואר 2006).



"במשך שנתיים נסע יורם לילך לחיפה למורה לאמנות בשם עוזר שבת. אצלו למד לצייר נופים, לגלות עומק וצללים בעוד הוא עומד מאחוריו ומנחה אותו. בתום שנתיים הלך יורם להדריך ועסק בחקלאות, אך יום אחד ביקר בתערוכה של הצייר משה גת במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע. "ראיתי את הציורים שלו ואמרתי לעצמי: אני חייב להיות תלמיד שלו".

משה גת קיבל אותו כאחד מתלמידיו הבודדים ויורם נסע אליו במשך כשנה וחצי ולמד בסטודיו שלו. אצל גת למד טכניקות של רישום, זוויות מיוחדות ונקודות מבט של צייר. בתום הלימודים הרגיש יורם בשל לעצמאות ביצירה והחל לגבש לעצמו קו משלו..." (אילנה גרף, יורם לילך - מאחורי הרשת, 2006)

רישום


רישום


רישום


"בחיפוש אחר חומרים שייתנו אפקט צבעוני ועובי לעבודותיו, הוא פיתח שיטת ציור חדשה בחומר שכלל שילוב של אבקת שיש, דבק פלסטי וצבע. החומר היה עדין ונשבר בקלות והצריך טכניקה מיוחדת, דיוק וסבלנות. תהליך היצירה עם אבקת השיש דרש 5 שלבים שונים עם זמן המתנה בין שלב לשלב, מה שהתאים אז גם לאורח החיים שלו ולעבודה במשק.

הציורים היו עשירים בחומריות ובצבעוניות עזה ובוצעו על דיקט, מזוניט או על בד. הנוסחה הייתה מוצלחת והציורים הפכו ללהיט מבוקש. הוא מכר כמות אדירה בחוגי בית ותערוכות והמשיך בשיטה זו עד שמאס בכך. "מאמן הפכתי לתעשייה" ואת זה לא רצה יותר..." (אילנה גרף, יורם לילך - מאחורי הרשת, 2006)

אבקת שיש


אבקת שיש


אבקת שיש


"אמנותו של יום לילך עברה שינוי בסוף שנות ה-70. הוא חיפש כיוון חדש וכאשר הוזמן להשתתף בפרויקט מיוחד בבי"ס לאמנות "סקידמור קולג'" בניו-יורק, תקופת הלימודים בהוראתם של כמה מורים מפורסמים בתחום הפופ והקונספט גיבשה אצלו את המגמה שהלכה והתפתחה בהמשך וגרמה לו לעבור לתחום הדפס רשת. בעקבות החלטתו להתרכז בתחום ההדפסים שהה בציריך שם למד ב"אולנו" את מקצוע ההדפס לסוגיו.

לאחר שגילה את התחום, מאז למעלה מ-20 שנה הוא עוסק בהדפסים. הגלריה שמתחת לבית הפכה לסדנה ויורם אף לימד הדפס בביה"ס לעיצוב של מכללת עמק יזרעאל. באמצעות ההדפסים הוא גיבש לעצמו אמירה ייחודית ודרכם הוא נותן לעצמו ביטוי. " עם הדפס ובלי יותר מדי מכחולים וצבעים אני יכול לומר את מה שאני רוצה מהר ויש לי שם יותר אפשרויות של שינוי ומשחק", אומר יורם." (אילנה גרף, מאחורי הרשת - יורם לילך, 2006).

הדפס רשת


הדפס רשת


הדפס רשת


הדפס רשת


הדפס רשת


הדפס רשת



דיוקן עצמי


דיוקן עצמי


דיוקן עצמי


"יורם לוקח מושגים מתוך האוצר הלשוני המקומי של המושב ועמק יזרעאל, ומביא אותם ביצירתו אל הקהל הרחב. מושגים כמו: "הלהקה נשברה" , "להפריד" חלב, "לקרוא סיכומים" ו"חוות הברושים" המונחים שהינם בעלי משמעות בעגה המקומית, מעין קודים, הופכים בזכות הדימויים הפלסטיים המוזכרים בהדפסיו לנחלת הרבים מחוץ לתחום המושב. הוא משכפל מזיכרונו גם זיכרונות אישיים וגם את המיתוסים הראשונים המכונים "בראשית":

את הצריף ששימש מקום מגורים עם העלייה לקרקע, את התצלום הישן של החריש הראשון הוא משכפל שוב ושוב. כך מוצגים גם זיכרונות סלילת כביש חיפה-נצרת ואירועים נוספים שנשזרו בתולדות המדינה, כמו האדמות שנגאלו ע"י יהושע חנקין, הכרזת המדינה ורכבת העמק שמלבד נוסעים העבירה גם סחורה עבור הבריטים. מראות של אתרים מהעבר ומן ההווה, ושדרות של ברושים.

בתערוכה "שדרות הברושים" הציג מעין פנורמה נוסטלגית בפני הצופה של סיפור ראשית ההתיישבות בעמק, כאשר שדרות הברושים שימשו כרקע וכמרכיב של קשר ורצף בין הציורים. מעבודה לעבודה שדרת הברושים החליפה את גווניה בהתאם לעונת השנה ולאווירה של הנושא. על רקע זה, העשוי בצבעי שמן הונח המישור השני העשוי צילומים בטכניקת הדפסי משי. הברושים שמשדרים יציבות וחוסן, חומת מגן על הפרדסים שעליהם הגנו בעבר - ולא נותר מהם דבר אלא רק זיכרון וגעגועים. כל תמונה הציגה אפיזודה שהיא מעין מסמך ויחד כל העבודות בנו סיפור שלם של הגשמת חלומות והיסטוריה ארץ-ישראלית..." (אילנה גרף, יורם לילך - מאחורי הרשת, 2006)

ברושים ורכבת


שריפת הגורן


הצריף הראשון


בשנותיו האחרונות נהג לקחת עמו לטיולים בחו"ל טאבלט, ולרשום חוויות מצוירות.

ציור בטאבלט


ציור בטאבלט


ציור בטאבלט


במהלך השנים הציג יורם בתערוכות בארץ ובחו"ל, תערוכות יחיד ותערוכות משותפות רבות. בחלקן זכה לתעודות הצטיינות ולפרסים.

בשנים 1987-1995 היה יורם לילך יו"ר המועצה הארצית של אגודת הציירים והפסלים בישראל-בתפקידו זה ערך והוציא שני ספרי אמנות של חברי אגודת הציירים בישראל.

בשנים שלאחר מכן ריכז את קבוצת הציירים הישראלים והיה יו"ר הסניף הישראלי שחבריו באגודת I.A.C בברצלונה-חברים אלו השתתפו בתערוכות רבות בגלריה "זירו" בברצלונה וכן בבית אגודת הציירים בתל אביב.

לאחר שנים של לימוד מקצוע ההדפס בכמה מכללות בצפון הארץ, פרש והקים את סדנת ההדפס בכפר יהושע - שם יצר את עבודותיו ואליו הצטרפו אמנים ויוצרים.