שאלת סיום הטיפול, מתי מסתיים הטיפול
מתי הטיפול מסתיים? איך יודעים שהטיפול צריך להסתיים? מתי מחליטים על סיום הטיפול? מי מחליט על סיום הטיפול? איך בפועל מסיימים את הטיפול?
בספרות המקצועית ישנה התייחסות, לנושאים אלו (אם כי פחות מהצפוי לטעמי) .
ברמת המעטפת החיצונית - טיפול מסתיים אולי בדומה להתחלתו, בהחלטה.
טיפול מתחיל בדרך כלל כאשר המטופל (או אדם קרוב לו) מרגיש שהוא צריך עזרה ופונה לטיפול.
טיפול מסתיים כאשר אחד השותפים לטיפול, מטופל או מטפל, או שניהם מחליטים להפסיק את הטיפול ומפסיקים להיפגש.
בטיפול טוב, היינו מצפים שסיום הטיפול יהיה יותר מודע וברור לשותפים בתהליך, מאשר תחילתו.
כאשר תלונת המטופל בתחילת הטיפול ממוקדת, ספציפית, הטיפול וסיומו יכולים להיות ברורים יותר. קרי הבעיה / התלונה איתה בא המטופל נפתרת ואז אפשר לסיים את הטיפול.
לדוגמא: מטופל החושש לעלות במעליות ובא להתמודד עם בעיה זאת המפריעה לו בעבודתו או בהתנהלותו היומיומית, הטיפול יסתיים כאשר הוא יכול להשתמש במעליות לפי רצונו.
לא בהכרח שלא יחשוש יותר, אבל גם אם יחשוש הדבר לא יפריע לו להכנס למעלית ולהשתמש בה.
במצבים אחרים, כאשר התלונות והקשיים הגורמים לפונה סבל, מורכבים, וכוללים מספר הפרעות שונות, הטיפול מורכב יותר וגם סיומו.
אפשר להגיד זאת בעוד צורה, כאשר יש בעיה/סימפטום איתם בא הפונה ויש לנו פרוטוקול מסודר איך לטפל בבעיה ויש הסכמה בין המטפל והמטופל ביחס למטרת הטיפול אז הטיפול ברור והסיום ברור.
כאשר תנאים אלו לא מתקיימים הסיפור של הטיפול פחות ברור וגם הסיום עשוי להיות פחות ברור. במצב זה אפשר לחשוב על טווח של אפשרויות שבקצה האחד יהיה סיום שיחווה אולי כלא ברור, שרירותי, מעורפל ובקצה השני, סיום שיחווה כמובן וכמספק.
שאלה קשה יותר, הדורשת מקום רב יותר והתשובה לה אינה חד משמעית, היא מה הופך את סיום הטיפול ליותר מהסוג השני ופחות מהסוג הראשון.