זכויות העובד על רגל אחת

עו"ד שאול מוש,

במדינת ישראל קיימת חקיקה ענפה לעניין זכויות עובדים. החקיקה בנויה רבדים רבדים כאשר סוגיות רבות בתחום דיני העבודה מוסדרות הן בחוקי העבודה, הן בצווי הרחבה, הן בהסכמים קיבוציים והן בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה. בשל מגוון צורות העסקה הקיימים בשוק העבודה (עובד קבוע, עובד זמני, עובד קבלן, עובד בחוזה אישי וכו') קיים פיתרון שונה לכל סוגיה וסוגיה בהפרת זכויות העובד.

אולם למרות סוגי העסקה השונים קיימים מספר זכויות בסיסיות שמוקנות לכל עובד אשר המעסיק מחויב לקיימם על פי החוק.

להלן מקבץ עיקרי זכויות העובד:

1. תחילת עבודה - הודעה לעובד ותנאי עבודה: בהתאם לחוק, המעביד חייב למסור לעובד תוך 30 יום מיום קבלתו לעבודה הודעה המפרטת את שם המעביד ושם העובד, תאריך תחילת העבודה, תיאור התפקיד, שם ותיאור תפקיד של הממונה הישיר, גובה השכר ומועד תשלומו, תנאים סוציאליים והיקף המשרה.

2. שכר מינימום: מעביד חייב בתשלום שכר שלא יפחת משכר המינימום שנקבע בהתאם לחוק. שכר מינימום מתעדכן פעמים רבות, כאשר שכר המינימום הנוכחי החל מ 1/12/2017 הינו 28.49 ₪ לשעה ובחישוב חודשי הינו 5,300 ₪ לחודש. שכר יומי לעובד 5 ימים בשבוע הינו 212 ש"ח ולעובד ימי 6 ימים בשבוע 244.62 ש"ח .

3. מועד תשלום השכר: המעביד חייב בתשלום שכר העבודה ביום האחרון של החודש שבעדו משתלם השכר, ולא יאוחר מה - 9 ימים לחודש העוקב. אם השכר לא משולם עד ל-9 לחודש העוקב יחויב המעביד בתשלומו בצירוף פיצויי הלנת שכר.

4. דמי נסיעות: כל מעביד חייב בהשתתפות בדמי הנסיעה הממשיים שמוציא העובד בדרכו לעבודה וחזרה ממנה בתחבורה הציבורית - עד לתקרה שמעודכנת מפעם לפעם.

הבסיס לחישוב דמי הנסיעה הוא עלות הנסיעה בכרטיסיית הנחה למספר נסיעות או כרטיס חודשי - חופשי. יודגש כי עובד המוסע על ידי המעביד לעבודה אינו זכאי לתשלום דמי נסיעות.

5. גמול שעות נוספות: עובד אשר מועסק בשעות שמעבר ליום עבודה רגיל במשרה מלאה זכאי לתשלום בעובר שעות נוספות מעבר לשעות העבודה ביום עבדוה רגיל.

עבור השעתיים הנוספות הראשונות על המעביד לשלם לעובד לא פחות מ- %125 משכרו הרגיל של העובד. עבור השעה השלישית הנוספת ואילך לא פחות מ 150%. אי תשלום גמול שעות נוספות מהווה הלנת שכר.

משרה מלאה: מוגדרת כ 186 שעות בחודש. בהתאם לצו הרחבה בדבר שבוע מקוצר במגזר העסקי, מוגדרים בדרך כלל שעות עבודה ביום הינם 9 שעות בשבוע בין 5 ימי עבודה ו/או 8 שעות עבודה בשבוע עבודה בן 6 ימי עבודה.

6. דמי חגים: עובד זכאי לתשלום בעבור 9 ימי חג המוכרים בחוק כיום חופש והם: 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות.

יצוין כי עובד שאינו יהודי יכול לקבל תשלום ימי חג על פי דתו במקום חגים אלו.

א. עובד בשכר חודשי זכאי לתשלום עבור ימי חג - משמעות הדבר היא, שהעובד זכאי למשכורתו המלאה, בלי שינוכו ממנה הימים, שבהם הוא נעדר בשל החגים

ב. עובד בשכר יומי (או קבלני או לפי שעה) - החובה הינה לשלם לעובד, לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעביד, תשלום מלא בעבור 9 ימי חג .

7. חופשה שנתית: כל עובד זכאי לחופשה שנתית. אורך החופשה נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו.

א. זכאות לחופשה בעד כל אחת מ-4 שנים הראשונות לעבודתו זכאי העובד לחופשה בת 14 ימים קלנדריים (שבועיים) שהם 12 ימי עבודה אם המדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים, או 10 ימי עבודה אם עובדים 5 ימים בשבוע. ביום 07.02.2016 התקבל בכנסת תיקון לחוק חופשה שנתית, שמוסיף 2 ימי חופשה שנתית לעובד בכל אחת מ-4 השנים הראשונות לעבודה (ובכך משווה אותם למספר הימים שזכאים להם עובדים עם ותק של 5 שנות עבודה). לפי התיקון לחוק, יום חופשה אחד התווסף החל מיולי 2016, והיום השני - החל מינואר 2017. כך שכיום זכאות לחופשה ברוטו בעד 4 שנים ראשונות הינה 16 ימים.

ב. זכאות לחופשה בעד השנה החמישית העובד זכאי ל-16 ימי חופשה קלנדריים; 18 בעד השנה השישית, 21 יום בעד השנה השביעית, ויום נוסף בעד כל שנה עד למקסימום של 28 ימים קלנדריים ( יודגש כי יש להפחית את ימי השבתות מהחופשה כך שעובד שלדוגמה : זכאי ל14 יום זכאי בפועל רק ל 12 ימים)

יש לציין שעובד שאינו עובד במשרה מלאה הזכאות שלו לחופשה הינה במקרים מסוימים מלאה ובמקרים אחרים הינה יחסית לשעות עבודתו ורצף העסקתו בהתאם לנוסחת חישוב דמי החופשה הקבועה בחוק.

כמו כן, כאשר עובד יוצא לחופשה בזמן חד שאין חג שאין עובדים בו, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים של החג , ויש להשלים את ימי החופשה לאחר מכן ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

8. דמי הבראה: עובד זכאי לדמי הבראה אם עבד באותו מקום עבודה שנה אחת לפחות.

גובה דמי הבראה ליום במגזר העסקי הוא 378 ₪ (החל ב 6.2014 ואילך).

מספר ימי ההבראה המגיעים לעובד בהתאם לוותק אשר צבר בעבודה הם: 5 ימים בעד השנה הראשונה; 6 ימים בעד השנה השנייה והשנה השלישית (בעד כל אחת מהן); 7 ימים בעד השנה הרביעית עד העשירית (הרשימה נמשכת וזכאות לדמי הבראה עולה עם השנים ).

9. דמי מחלה: עובד זכאי ל-18 ימי מחלה בשנה (יום וחצי לחודש), עם זכות לצבירה עד למקסימום של 90 יום. בעברבעד היום הראשון למחלה העובד אינו זכאי לתשלום, בעד היום השני והשלישי העובד זכאי ל-% 37.5 משכרו היומי, בעד היום הרביעי למחלה ואילך העובד זכאי ל-% 75 משכרו היומי.

כיום לאחר תיקון חוק ימי מחלה שנכנס לתוקפו ביום 28.3.2011 שונו אחוזי הזכאות בעבור ימי מחלה כדלקמן:

בעד היום הראשון למחלה העובד אינו זכאי לתשלום, בעד היום השני והשלישי העובד זכאי ל-% 50 משכרו היומי, בעד היום הרביעי למחלה ואילך העובד זכאי ל-% 100 משכרו היומי.

10. הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות: מעביד המפטר עובד או עובד המתפטר חייבים במתן הודעה מוקדמת בכתב. אורך ההודעה המוקדמת נקבע בהתאם לוותק של העובד בעבודה.

א. עובד במשכורת חודשית שפוטר לאחר שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנה ויותר זכאי להודעה מוקדמת של חודש ימים. במהלך השנה הראשונה אורך ההודעה יהיה יום בעד כל אחד מששת החודשים הראשונים לעבודה ו-2 ימים לכל חודש עבודה החל מהחודש השביעי.

ב. עובד בשכר יומי (או לפי שעה או קבלני) שפוטר לאחר שעבד שנה זכאי להודעה מוקדמת של שבועיים; לאחר שעבד שנתיים אורך ההודעה יהיה שלושה שבועות ולאחר שעבד שלוש שנים חודש ימים.

במהלך השנה הראשונה ההודעה המוקדמת תהיה של יום לכל חודש עבודה בפועל. במהלך השנה השנייה והשלישית יתוסף יום בעד כל חודשיים עבודה בפועל.

יצויין כי גם עובד שרוצה להתפטר עליו להודיע למעביד מספר ימים לפני התפטרותו בפועל וזאת בהתאם לתקופת ההודעה המוקדמת לפי צורת העסקתו כפי שהמעביד היה מחויב כלפיו, שאם לא, שכרו עלול להיות מקוזז על ידי המעביד בגובה ההודעה המוקדמת.

11. פיצויי פיטורים: עובד שפוטר לאחר שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שנה ויותר זכאי לפיצויי פיטורים. שעור הפיצויים המגיע הוא משכורת חודשית אחרונה עבור כל שנת עבודה בפועל וחלק יחסי מזה עבור חלק משנה. פיצויי הפיטורים מחושבים על בסיס השכר ברוטו ללא החזרי הוצאות. גם עובד שפוטר לאחר שעבד 11 חודשים יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, אלא אם המעביד יוכיח שלא פיטר את העובד מן הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

יצוין כי גם במקרה שהמעביד פשט את הרגל ו/או שהחברה בה עבד נכנסה להליך של פירוק וכינוס נכסים, עדיין קמה לעובד זכות לקבל את פיצוי הפיטורין ושכר העבודה באמצעות הגשת תביעת חוב לכונס הנכסים ו/או למפרק אשר מונה על ידי בית המשפט וכן לביטוח הלאומי בכפוף לתנאי חוק הביטוח הלאומי ולתקרת הגמלה הקבועה בחוק (תקרת הגמלה לתשלום על ידי הביטוח הלאומי במקרה של פשיטת רגל או פירוק לעובד הינה עד לסכום המקסימום הקבוע בחוק והעומדת כיום על סך 112,474 ש"ח .

המלצה: בכל סיום העסקה אם זה בהתפטרות או פיטורים מומלץ להיוועץ עם עו"ד, כדי לא להפסיד זכויות המגיעות לעובד מכוח החוק.

הייעוץ המשפטי במדור זה הוא ייעוץ משפטי ראשוני, ואינו תחליף לייעוץ משפטי כולל, לפני ביצוע כל פעולה.

המאמר עודכן נכון ליום 31/1/2018

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין