דיני עבודה המבנה הכללי

דיני עבודה בישראל נחקקו לשם הגנה על העובדים והסדרת כללים בין מעסיקים לעובידים בדבר זכויו העובד וגם חובות העובד.

קיימים מספר חוקי בסיס שנקראים "חוקי מגן" שתפקידם לקבוע רף שלא ניתן לרדת ממנו בדבר זכויות בסיסיות של עובד וזאת גם אם העובד הוחתם על ידי המעביד אחרת.

רובד נוסף של הגנה על עובד נמצא בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, שהינם הסכמים החלים על עובדים השייכים לענפים שונים במשק כגון תחבורה , כוח אדם, מקצוע מסויים, פנסיה, וכו', שמטרתם להוסיף זכויות והטבות לעובד מעבר לחוקי המגן ואף להסדיר את היחסים בין המעסיק לעובד באותו ענף במשק.

בנוסף יש הסכמים ותקנונים בחברות ומוסדות משלתייים לעובדי מדינה שגם מוסיפים זכויות לעובד ומסדירים את הכלליים תנאי והעסקה ואף מסדירים א תנאי התנהגות בין עובד ומעביד בכל חברה או מוסד.

מעל כל החוקים קיימים פסיקות של בתי הדין לעבודה - תפקידם של פסיקות אלו לקבוע כללים כיצד יש לפרש וליישם את חוקי וכללי העבודה במקרה שהם לא ברורים ו/או במקרה שקייימת סיטואציה שלא מוסדרת באף חוק או הסדר. לאור התפתחות החברה והכלכלה נותר מצב שהרה חוקים לא מעודכנים ולא מסדירם סיטואציות שונות בין עובד למעביד וכאן נכנסים בתי הדין ועושים סדר וקובעים כללים כיצד יוסדרו היחסים בין עוב למעביד.

כל אדם זכאי במקרה שחושב שהופרה לו זכות עובד כלשהיא לפנות לבית הדין לעבודה ולבקש את זכויותיו. מבית הדין שיבדוק ויכריע האם זכות הופרה או לא ואם כן יחייב את המעסיק לשלם /וא לעשות מעשה כלשהו בצו. יודגש כי זכות הפנייה לבית דין עבודה גם קיימת למעביד כאשר יש מחלוקת עם עובד על זכויותיו או על מעשיו.