במציאות של חמאס וחיזבאללה, של משיחיסטים שמתישים אותנו מבית ואנטישמים שמבעיתים אותנו בחו"ל, כדאי להיזכר בסיבת הסיבות לכל הסכסוכים האלה: אלוהים!

אלוהים מספק אמת סוחפת שמספקת חומר בעירה לאמונה עיוורת ולמלחמות, ולכן הוא רלוונטי לענייני השעה עכשיו, כמו גם לאלפיים השנים האחרונות. לכן הגיע העת, ממזמן, לתהות: האם הוא עובד עלינו? האם אלוהים מרמה?

השאלה הזו אולי נשמעת מוזרה כי היא לא תואמת את התרבות ואפילו לא את השפה שלנו. לדוגמא, כששואלים אדם האם הוא מאמין באלוהים, הוא יבין את השאלה. אם נשאל אותו אם הוא מאמין לאלוהים, הוא עלול לחשוב שהתבלבלנו בשאלה.

אי אז, כשאלוהים ציווה את אברהם "לֶךְ־לְךָ," אברהם לא פנה לעורך דינו ולבלש פרטי מטעמו כדי לברר לגבי אלוהים. ככלל, במקרא אין ספק לגבי עצם האמונה לאלוהים. וכשיש לחוטאים ספק, אלוהים מפגין את כוחו כדי להכפיף את רצון החוטאים להאמין לו.

מנקודת מבט מרוחקת, הטיעונים שניתנו בטקסט המקראי להאמין לאלוהים הם לא קבילים משפטית: העדויות הן של יחידי סגולה שדיברו איתו לפני אלפי שנים. וגם אם הוא חזק ומעניש ככתוב, האם הוא חזק ורמאי? האם הוא חזק בלהיות רמאי?

גם אם נקבל את כל טענות הטקסט המקראי שאלוהים ברא את העולם, שהוא אוהב צדיקים לטעמו וכועס על חוטאים לדעתו, וגם אם העדויות של אברהם אבינו ומשה רבינו היו נחקרות במשטרה ובמשדר מיוחד של אילנה דיין והיו מתגלות כאמינות ביותר, השאלה האם אלוהים מרמה הייתה נותרת פתוחה: אולי הוא ברא כדי לרמות? אולי הוא אוהב כדי לפתות?

"לא יראני האדם וחי," נכתב בספר שמות. גיבורי ספרי הקודש אפילו לא ראו את אלוהים. לעומתם, יש אנשים שמתו, ראו וחוו את אלוהים, ואז חזרו לחיים. אנשים רבים חוו סף מוות והם סביבנו, עם עדויות ישירות ומהימנות, גם אם יש ביניהן הבדלים. לאחר מותם הקליני, אותם אנשים ראו את גופם מבחוץ והעידו פעמים רבות על מה שהתרחש סביבם באופן שלא היה אפשרי על פי מצב גופם. אחר כך, במקרים רבים הם ראו חשיכה או אופל, מנהרה שהובילה לאור שמימי בו הם חוו תחושה של עונג עילאי ומפגש עוצמתי עם ישות אלוהית מלאת אהבה וקבלה.

ובכל זאת, האם אפשר לקבל את העדויות שלהם בשלמותן ועדיין לחשוד שאלוהים מרמה?

כפי שלימד אותנו הרלטיביזם והפוסטמודרניזם, עם קצת רצון טוב ועורך דין נחוש, ניתן למצוא נרטיבים מקבילים וסותרים בכל סט של עובדות שאי אפשר לבדוק כראוי.

הפוסטמודרניזם גם יטען שהשפה בה שגור הביטוי "להאמין באלוהים" משרתת אינטרסים המשמרים את ההגמוניה של 'האלוהים הטוב' בקיום הרוחני (המדומיין או לא) ואת שליחיו בארץ, שכך, ולא במקרה, הם משמרים את כוחם בשלטון. הכל זה רק נראטיבים..

הנה שתי דוגמאות (כלומר, נראטיבים) שמסתמכות על כתבי הקודש ועל העדויות של אנשים שחוו סף מוות, שמסבירות שאלוהים רמאי.

הסבר 1:

בני אדם הם יצור מבחיל. כל מי שמכיר אותם מקרוב יכול לדווח שמדובר ביצורים שמזעזעים ברוע הטהור שטמון בהם, כלומר בנו. בעולם הרוחני, בני אדם הם המזיקים, הזבובים והחולדות מעבירי המחלות של העולם הבא. כדי להדביר אותם צריך לשלוח אותם לחיים פיזיים כדי שהם ישכחו את הזהות שלהם, יהפכו בזכות הטמטום שלהם למאמינים או לחסרי דעת, ובמותם יימשכו לאור, כדי שכיאה לחרקים, רק כשהם יגיעו לאור הם יקלטו שזו מנורת הלהט שתשרוף אותם.

הסבר 2:

האלוהים האמתיים נמצא באופל, נסתר מהעין. אלוהי האור, האל המלא רחמים, הוא מנהל השיווק שמקרב אליו את הקורבנות, נשמות של בני אדם.

אלוהים ברא את העולם, נתן למשה תורה בהר סיני, עשה ניסים לאבותינו, ליווה את ישו ולחש למוחמד מילים שישלהבו המונים, כדי להכפיף מאמינים לאמת אחת עוצמת עיניים, שתאפשר להוביל אותם עיוורים אל האור הגדול ומשם להפיל אותם אל אש התמיד, למשרפות הנצח שיגזלו מהם את כוחות החיים שהנשמה מייצרת ויעבירו אותן אל האלוהים הנגדי שבאופל, האלוהים האמתי.

מי יינצל מאלוהי האופל? אנשי האופל, רשעים אמתיים שיימנעו מהאור הגדול. רק להם יש את הסיכוי להבחין באלוהי האופל ולהתמזג איתו לנצח מאושר של עושק וניצול עד תום של הנופלים בפח.

המסקנה האישית שלי מהתעסקות ארוכת שנים בנושא היא שאין מסקנה. פוסטמודרניזם רוחני, כל האמיתות שוות משקל ומקבילות. לכל "הנתונים" אפשר להעניק את הפרשנות המסורתית, כמו גם את הפרשנות ההפוכה לה. במשבר אמוני אי אז, האמת שלי התפצלה לשתיים: אמונה באלוהים ופחד שאלוהים רמאי. משם האמת שלי התנפצה מבחינתי לאינסוף אפשרויות.

אנשים סביבנו הולכים עם האמת הרוחנית כאילו שהיא שלהם, ומרב אמת הם כבר לא רואים את כל העוול שהם יוצרים. בני האדם, בני מוות, הייצור הבזוי, מלא האגו, רודף הצדק של עצמו, היצור הזה בהמוניו, יודע מה האמת שתקפה לכולם ואיך כולם צריכים לנהוג על פיה.

במציאות של חמאס וחיזבאללה, של משיחיסטים שמתישים אותנו מבית, של פוליטיקאים חרדים מוצצי תקציבים ואנטישמים שמבעיתים אותנו בחו"ל, הגיעה העת לומר את האמת: אין אמת. האמת החשובה מכל, האמת על הקיום הרוחני, היא כזו או ההיפך או אחרת. נחיה נמות ואז אולי נראה.