סיכום

המאמרשהצגתי דן בצילום העצמי כסוג של שיטת מחקר ומאפשר לחוקרים לתפוש ולבטא דרכים בהם זהות מכוונת את מעשי האדם ומחשבותיו..

זה כולל יצור ובחינה של תמונה סטטית, דימויים קבועים שהמשתתפים מאמינים שהם הייצוג הטוב ביותר שלהם. צילום עצמי הוא כלי חשוב לבניית גשרים לקבוצות שולים בתהליך המחקר מכיוון שמציע לחוקרים דרך שבה המשתתפים מדברים בעד עצמם. יתרה מכך, על ידי שימוש בשיטה זו החוקרים יכולים להימנע מהשענות בלעדית על שאלוני סקר וכלי מחקר אחרים שיכולים להיות עם הטיה תרבותית.

יש פה שני פרויקטים – אחד עם מתבגרות ממוצא לטיני והשני נשים הודיות. בעזרתם אני אדון בחשיבות הצילום העצמי במחקר על זהות והערכה עצמית. לבסוף אדון בכמה יתרונות ואתגרים שמציבה שיטת עבודה זו.

נאן גולדין היא צלמת אמריקאית שנולדה בוושינגטון וגדלה אצל משפחת אומנה בלינקולן לאחר שעזבה את בית אביה עקב זעזוע קשה שחוותה לאחר התאבדות אחותה בגיל 14, גם ידועה בזכות התיעוד האינטימי של הקהילה הלהט"בית, סביבתה הקרובה ואנשי ציבור.

מעבודת החקר, למדתי על סוגיית הצילום העצמי מתוך המאמר, ועל ניתוח תמונות מעמיק. אני שמח שעשיתי את עבודת החקר הזו משום שהיא לימדה אותי דברים חדשים שלא הכרתי, והכירה לי דברים מעניינים חדשים.